"מוזר וריק מאנשים": עיר הבירה החדשה של אינדונזיה הייתה אמורה להיות העתיד – והפכה לעיר רפאים

בלב יערות הבורנאו הצפופים, הבירה החדשה והשאפתנית של אינדונזיה, נוסנטרה (Nusantara), נועדה להיות סמל לעידן חדש: עיר חכמה, ירוקה וברת-קיימא, המייצגת אחדות לאומית והתקדמות מודרנית. אך שלוש שנים לאחר תחילת בנייתה, ולפני שהושלמה, גוברים החששות שנוסנטרה עלולה להפוך למשהו הרבה פחות מרשים: עיר רפאים.

כאשר הנשיא לשעבר ג'וקו ווידודו (ג'וקובי) השיק את נוסנטרה ב-2019, היא הוצגה כפתרון למשבר העירוני של ג'קרטה. הבירה הנוכחית, שבה מתגוררים יותר מ-30 מיליון בני אדם באזור המטרופולין, היא אחת הערים שנוטות לשקוע במהירות הגבוהה ביותר בעולם, מושפעת מזיהום, הצפות ועומסי תחבורה בלתי פוסקים. ג'וקובי דמיין את נוסנטרה כ"עיר יער חכמה", שתפעל אך ורק באנרגיה מתחדשת, עם כלי רכב חשמליים, נמל תעופה ענק ואזורי ירק רחבים בשטח של 2,560 קמ"ר במזרח קלימנטאן, כפול 50 משטחה של תל אביב.

>> קשתות שיש וקירות מתפוררים: עיר המרפא צקאלטובו הייתה שיא הפאר – היום היא נטושה לגמרי

>> סוף עצוב: כך נראית היום "לאס וגאס האירופית"

>> רוח רפאים על ההר: העיירה הצבעונית הנטושה שהייתה פלא אנושי

אולם מה שהוצג בעבר כעתיד האוטופי של אינדונזיה נאבק כעת לשמור על קצב התקדמות. על פי דיווחי הגרדיאן הבריטי וגופי ותקשורת נוספים, המימון לפרויקט קוצץ ביותר מחצי תחת ממשלתו של יורשו של ג'וקובי, הנשיא פראבווה סוביאנטו, מ-47 מיליארד שקל בשנת 2024 ל-2.9 מיליארד שקל בשנת 2025, ורק 1.2 מיליארד שקל שהוקצו ל-2026, שליש בלבד מהסכום שביקשו המתכננים. גם ההשקעה הפרטית קרסה, עם פער של יותר 4.2 מיליארד שקלים מהיעדים.

הנשיא עצמו טרם ביקר באתר, ובמאי 2025 הוא סיווג בשקט את נוסנטרה כ"רק בירה פוליטית", הפחתה סימבולית שמומחים מסוימים רואים בה סימן לירידה ברצון הפוליטי. למרות שהרשויות טוענות שהכספים "מועברים מחדש, לא מקוצצים", הקצב האיטי בשטח מצביע על תמונה שונה.

רחובות ריקים ותקוות שנעלמות

כביש מרובה נתיבים חוצה כיום את יער קלימנטאן ומוביל לארמון נוצץ, על פסגתו פסל ענק עם "הכנפיים של אינדונזיה". משרדים חדשים, בתי חולים ובנייני דירות עומדים בשורות מסודרות. עם זאת, השדרות הרחבות שקטות באופן יוצא דופן. כ-2,000 עובדי מדינה ו-8,000 פועלי בניין מתגוררים במקום, רחוק מאוד מהיעד של הממשלה עד 2030, 1.2 מיליון תושבים.

יזמים מקומיים מתארים דפוס של התחלה חזקה וצניחה מהירה. בתקופת נשיאותו של ג'וקובי, בתי המלון ודוכני האוכל היו מלאים, אבל כיום הפעילות ירדה בחצי. "בהתחלה חדר הכביסה שלנו היה מלא כל יום", מספרת עובדת באחד מבתי המלון שנבנו בעיר. "אבל כשהעובדים חזרו הביתה, הכל נעצר. הרבה חברים סגרו את העסקים שלהם".

מעבר למשבר המימון של נוסנטרה, קיימת בעיה עמוקה יותר. חוקרים מציינים כי היסוד הרעיוני של נוסנטרה מלא בסתירות, ועל פי ניתוחי תכנון עירוני, ממשלת ג'וקובי אימצה שילוב מבלבל של אידיאלים, תיארה את נוסנטרה כ"עיר חכמה", "עיר ירוקה", "עיר כוללת", ואפילו "עיר ספוגית". עם זאת, התוויות הללו נוספו בדיעבד, ללא מטרה מאחדת ברורה.

מדעני מדיניות טוענים שנוסנטרה אינה עיר במובן המסורתי, אלא פרויקט פיתוח ספקולטיבי, פסיפס של אזורים תעשייתיים ומנהליים שנבנו כדי למשוך השקעות ולא אנשים. לוח הזמנים המהיר לקראת סיום נשיאותו של ג'וקובי, שנועד להבטיח את מורשתו הפוליטית, פגע בדקדקנות התכנון והוציא מהמשוואה ייעוץ משמעותי עם הקהילות המקומיות והילידיות. בקיצור, נוסנטרה הפכה, כפי שאמר אחד החוקרים, ל"עיר שמעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה".

ההשפעה הסביבתית של הפרויקט הענק מעוררת גם היא דאגה. ארגון הסביבה וואלי (Walhi) מדווח שכבר נכרתו יותר מ-20 קמ"ר של יער מנגרובים כדי לפנות מקום לכבישים, נמלים ותשתיות עירוניות. האזור, ביתם של אורנגוטנים, קופים בעלי אף ארוך וציפורי קרנף נדירות, הוא אחד מהאקוסיסטמים המגוונים ביותר בעולם.

קהילות בליק ודיאק הילידיות טוענות שהפרויקט החמיר את ההצפות, הוריד את איכות המים והקטין את יבולי השדות. "המים מהנהר כבר אינם נקיים", אומר ארמן, חקלאי ודייג מבני הבליק. "הם מגיעים רק לאזור הבירה החדשה". בעוד שהממשלה מכחישה נזק סביבתי וטוענת שרוב האתר ישמר כיער, מבקרים אומרים שנוסנטרה עלולה לחזור על עשרות שנות כריתת יער וניצול שכבר פגעו במזרח קלימנטאן.

עתיד תלוי ועומד

למרות הביקורת, התומכים בקיומה של נוסנטרה, כולל ראש רשות הבירה בסוקי חדימולג'ונו, נשארים אופטימיים לגבי יכולתה של העיר להפוך למוקד העירוני שהיא אמורה להיות. "המימון שם, המחויבות הפוליטית שם", הוא אומר. "למה שנפקפק בזה? פראבווה מחויב אישית לסיים את הפרויקט אפילו מהר יותר".

אך אנליסטים מציינים שהעדיפויות של הנשיא נמצאות כיום במקומות אחרים, כגון תוכנית ארוחות חינם בבתי הספר, שלה תקציב שנתי של 64 מיליארד שקל עד 2026, הרבה יותר מהתקציב לנוסנטרה. ללא תשומת לב פוליטית מחודשת או מעורבות ציבורית, הפרויקט עלול להיעלם מהתודעה.

בבסיסה, נוסנטרה מייצגת פרדוקס. היא נולדה מתוך שאיפות להקל על ג'קרטה, להפיץ פיתוח מעבר לאי ג'אווה המרכזי וליצור סמל לאחדות לאומית. עם זאת, היא נתקלה בסמליות פוליטית, ביורוקרטיה ועלות אקולוגית. המגדלים הזוהרים והרחובות הריקים של העיר עומדים כיום כמטפורה למאבק הכללי של אינדונזיה בין חזון לביצוע. כפי שאמר אחד המבקרים המקומיים: "זה מרגיש כמו סינגפור, נקי ומודרני, אבל גם מוזר ושקט. כאן אין אנשים".