"מסר לעולם": עוד מדינה הכירה בקוסובו - המקום הקטן והמסתורי של אירופה
איי בהאמה הפכה למדינה ה-121 שמכירה בקוסובו, והרביעית בלבד שעשתה זאת בשנת 2025. ההחלטה, שעוגנה בהקמת יחסים דיפלומטיים רשמיים, מחזקת את מעמדה הבין-לאומי של קוסובו ומציבה אותה בעמדת פתיחה מחודשת במאבק על לגיטימציה בזירה העולמית
החלטתה של איי בהאמה להכיר רשמיתברפובליקת קוסובו כמדינה עצמאיתוריבונית התקבלה בברכה רחבה בפרישטינה, ונחשבת בעיני גורמים מדיניים לפריצת דרך דיפלומטית חשובה. ההכרה מסמנת חידוש של תנופת ההכרות הבין-לאומיות בקוסובו לאחר שנים של קיפאון, ומציבה את איי בהאמה כמדינה ה-121 שמכירה בעצמאותה של קוסובו, והרביעית שעשתה זאת בשנת 2025 בלבד.
לדברי בכירים בקוסובו ודיפלומטים לשעבר, מדובר באיתות חיובי לעולם בדבר חיזוק מעמדה הבין-לאומי של המדינה, במיוחד על רקע תקופה ארוכה שבה לא נרשמו כמעט הישגים בתחום ההכרה הבין-לאומית.
חידוש המומנטום לאחר שנים של קיפאון
במשך קרוב לחמש שנים נרשם קיפאון כמעט מוחלט בתהליך ההכרה בקוסובו, כאשר עיקר המאמצים הדיפלומטיים הופנו לשימור ההכרות הקיימות ולבלימת קמפיינים של סרביה לביטול הכרות. ההכרה האחרונה לפני שנת 2025 התבצעה על ידי ישראל בשנת 2021, בעקבות ההסכם שנחתם בוושינגטון ב-4 בספטמבר 2020 בתיווך ארצות הברית.
בשנה הנוכחית חל שינוי מגמה ברור: קניה הכירה בקוסובו בחודש מרץ, סודאן באפריל, סוריה באוקטובר, וכעת גם איי בהאמה. רצף ההכרות הזה, המגיע מאזורים שונים בעולם, מדגיש את ההתעוררות המחודשת של התמיכה הבין-לאומית בקוסובו. השגריר לשעבר אבני ספאהיו הגדיר את ההכרה של איי בהאמה כ"חדשות טובות מאוד למדינת קוסובו", והדגיש כי הערך המדיני והסמלי של ההכרה אינו נמדד רק בגודל המדינה המעניקה אותה. "כיום יש לנו 121 מדינות שמכירות ברפובליקת קוסובו", אמר ספאהיו. "זהו מספר אופטימלי, שהיה מספיק גם לחברות באו"ם, אלמלא הווטו הרוסי".
איי בהאמה: מדינה קטנה, מסר מדיני משמעותי
למרות שאיי בהאמה אינה מעצמה עולמית, להכרה שלה יש משקל דיפלומטי ברור. מדובר במדינת איים בקריביים ובמערב האוקיינוס האטלנטי, המונה כ-400 אלף תושבים, וחברה באו"ם, בקאריקום (CARICOM,הקהילייה הקריבית) ובארגון מדינות אמריקה (OAS). המדינה קיבלה עצמאות מבריטניה בשנת 1973 ופועלת כמונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית.
ההכרה עוגנה רשמית בנאסאו, בירת איי בהאמה, שם חתמו נשיאת קוסובו, ויוסה אוסמני, וראש ממשלת איי בהאמה, פיליפ "ברייב" דייוויס, על הודעה משותפת להקמת יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. בהצהרה המשותפת התחייבו קוסובו ואיי בהאמה לעקרונות מגילת האו"ם, בהם כיבוד ריבונות, שוויון בין מדינות ויישוב סכסוכים בדרכי שלום.
בנוסף, הביעו הצדדים כוונה להעמיק את שיתוף הפעולה בתחומים שונים, ובהם סחר והשקעות, תיירות, חינוך ותרבות, טכנולוגיה וחדשנות, ושיתופי פעולה בין מוסדות ציבוריים וקשרים בין אזרחי המדינות. ראש הממשלה דייוויס ציין כי ביקורה של הנשיאה אוסמני מסמל "את תחילתה של מערכת יחסים שאנו שואפים לחזק", והדגיש ערכים וניסיון היסטורי משותפים בהתמודדות עם אתגרים. הנשיאה אוסמני הגדירה את ההכרה כ"החלטה היסטורית נוספת עבור ארצנו", והודתה לממשלת איי בהאמה ולאזרחיה. לדבריה, מדובר באבן דרך משמעותית עבור עם שעוצב על ידי עשורים של מאבק והקרבה.
הנהגת קוסובו קיבלה את ההכרה בקונצנזוס רחב. ראש הממשלה בפועל, אלבין קורטי, תיאר את שנת 2025 כ"שנת ההכרות החדשות, לאחר זמן רב", וציין כי קוסובו רוכשת ידידים חדשים והזדמנויות חדשות לשיתופי פעולה. שרת החוץ בפועל, דוניקה גרוואלה, הדגישה כי כל הכרה נוספת מחזקת את הסובייקטיביות הבין-לאומית ואת הריבונות של קוסובו.
במקביל, ההחלטה צפויה לעורר מורת רוח נוספת בסרביה, שממשיכה להתנגד לעצמאות קוסובו ופועלת בזירה הבין-לאומית נגד הכרתה. בלגרד, הנתמכת על ידי רוסיה וסין, רואה בקוסובו חלק בלתי נפרד משטחה, עמדה שממשיכה לחסום את הצטרפותה של קוסובו לאו"ם, למרות תמיכה רחבה מצד מדינות מערביות.
לצד שביעות הרצון מהכרות שמגיעות מאזורים שונים בעולם, דיפלומטים לשעבר מדגישים כי היעד האסטרטגי הבא של קוסובו חייב להיות אירופה. חמש מדינות חברות באיחוד האירופי: ספרד, יוון, סלובקיה, רומניה וקפריסין, עדיין אינן מכירות בקוסובו, בעיקר בשל חשש מהשלכות על תנועות בדלניות בתחומן. לדברי ספאהיו, שבירת "ציר אי־ההכרה האירופי" היא קריטית לעתידה של קוסובו. "על הדיפלומטיה שלנו להתמקד כעת בחמש המדינות הללו", אמר, "כך שלפחות שתיים מהן יכירו בקוסובו". התקדמות בכיוון זה עשויה לחזק את אופק ההשתלבות האירופי של קוסובו ולשדר מסר משמעותי גם למוסדות בינלאומיים, שבהם להסכמה בין מדינות האיחוד יש משקל רב.
יחסי ישראל-קוסובו: ציון דרך אסטרטגי
בהקשר הדיפלומטי הרחב יותר, היחסים בין קוסובו לישראל בולטים כבעלי משמעות מיוחדת. הכרתה של ישראל בקוסובו בשנת 2021 הייתה הראשונה לאחר תקופה ממושכת של קיפאון, והגיעה כחלק מהסכם וושינגטון בתיווך ארצות הברית. ההסכם היה חסר תקדים: ישראל הכירה בקוסובו, ובמקביל קוסובו הפכה למדינה הראשונה בעלת רוב מוסלמי שפתחה שגרירות בירושלים.
ישראל, שהייתה זהירה בתחילה בשל שיקולים הקשורים לתקדימים בזירה הפלסטינית, שינתה את עמדתה במסגרת ההסכם. מאז היחסים בין המדינות התהדקו באופן ניכר: מתקיימים שיתופי פעולה בתחומי ביטחון, טכנולוגיה וחינוך, והסכם לפטור מוויזות שנחתם בשנת 2024 חיזק עוד יותר את הקשרים בין האזרחים.
מבחינת קוסובו, ליחסים עם ישראל הייתה חשיבות הן סמלית והן מעשית: הם הדגישו את השתלבותה של קוסובו במחנה המערבי ובקרב שותפות מרכזיות של ארצות הברית, והמחישו כי גם מדינות בעלות שיקולים גיאופוליטיים מורכבים ניתנות לשכנוע באמצעות דיפלומטיה עקבית.
התמונה הגיאופוליטית הרחבה
קוסובו נותרת אחת המדינות הצעירות והשנויות במחלוקת באירופה. למרות הכרה מצד רוב הדמוקרטיות המערביות, ובהן ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, צרפת ויפן, דרכה להשתלבות מלאה במערכת הבין-לאומית עדיין חסומה בשל הסכסוך הבלתי פתור עם סרביה והווטו של רוסיה במועצת הביטחון של האו"ם.
המעמד המדיני המורכב של קוסובו נובע מהתנגשות בין שני עקרונות יסוד במשפט הבין-לאומי: הזכות להגדרה עצמית של תושביה (שרובם המוחלט אלבנים) מול השלמות הטריטוריאלית של סרביה, הרואה בחבל את ערש תרבותה והמוקד שבו נמצאת למעשה ההיסטוריה של המדינה. המצב הנוכחי התגבש בעקבות התפרקות יוגוסלביה ומלחמת קוסובו (1999-1998), שבמהלכה נאט"ו התערבה כדי לעצור טיהור אתני שביצעו כוחות סרביים. לאחר המלחמה הושם החבל תחת מנהל זמני של האו"ם, ובשנת 2008 הכריזה קוסובו על עצמאות באופן חד-צדדי.
עם זאת, התפתחויות כגון ההכרה של איי בהאמה מדגישות תהליך הדרגתי אך עקבי של ביסוס מדינתיותה של קוסובו. כל הכרה נוספת מחזקת את מעמדה בזירה הבין-לאומית, מרחיבה את רשת הקשרים הדיפלומטיים שלה ומעמיקה את טענתה לשוויון בין מדינות.
יעד שנמצא הרחק ממפת התיירות באירופה
נכון לעכשיו מדינת ישראל לא מזהירה את אזרחיה מביקור בקוסובו, והמל"ל מסווג אותה תחת רמת אזהרה 1ללא אזהרת מסע, אך מומלץ לנקוט באמצעי זהירות רגילים.קוסובו מציעה שילוב מרתק בין מודרניות למסורת, כשהערים המרכזיות בה מהוות את הלב הפועם של המדינה. פרישטינה (Priština), עיר הבירה, ידועה באנרגיה הצעירה שלה, בארכיטקטורה ברוטליסטית ייחודית (כמו הספרייה הלאומית המפורסמת) ובתרבות בתי הקפה שלה כשהמקומיים רואים בשתיית המקיאטו טקס חברתי יומיומי שאין להחמיצו. לעומתה, העיר פריזרן (Prizren) נחשבת לפנינה ההיסטורית של המדינה עם גשר האבן העות'מאני, המצודה הצופה על העיר וסמטאות האבן.
עבור חובבי הטבע והטיולים, קוסובו היא יעד שטרם נכבש על ידי תיירות ההמונים. הרי האלפים הדינריים (הידועים כ"המסולעים") ועמק רוגובה (Rugova) מציעים נופים עוצרי נשימה של קניונים עמוקים, מפלים ואגמים אלפיניים צלולים. המדינה מהווה חלק מטרק "פסגות הבלקן" המפורסם, ומושכת אליה מטיילים מכל העולם שמחפשים מסלולי הליכה מאתגרים, טיפוס צוקים או פשוט שקט בתוך מרחבים ירוקים אין-סופיים. באזור פצ'ה (Peja) ניתן למצוא גם את ה"וויה פראטה" (מסלולי טיפוס מאובטחים) מהמרשימים באזור, המשלבים אדרנלין עם תצפיות פנורמיות מרהיבות.
אחד המאפיינים הבולטים של התיירות בקוסובו הוא המפגש עם המורשת הרב-תרבותית והכנסת האורחים של המקומיים. ברחבי המדינה פזורים אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, בהם מנזרים סרביים אורתודוקסיים עתיקים כמו "ויסוקי דצ'אני" (Visoki Dečani), המפורסם בציורי הפרסקו המרהיבים שנשמרו מהמאה ה-14. לצדם, ניתן לבקר במסגדים עות'מאניים מפוארים ובבזארים בערים כמו ג'קובה (Gjakova), שם מלאכות יד עתיקות נשמרות עד היום.