"מרגישים בטוחים רק בינינו": עם אבטחה כבדה וזהות מתערערת - הקהילה היהודית בליון בצומת דרכים

הקהילה היהודית בליון, אחת מהקהילות היהודיות הוותיקות והמשפיעות בצרפת, מוצאת את עצמה ב-2026 בצומת דרכים. עיר של תולדות שורשיות, הישרדות, תעוזה וחששות, העיר הרביעית בגודלה בצרפת נושאת על כתפיה היסטוריה יהודית בת למעלה מאלפיים שנה. היום, לצד המורשת העשירה, נמצאת העיר גם במרכז מציאות של פחד ואי-נוחות הולכים ומתרקמים. תחושת הפחד בקהילה היהודית העתיקה מתעצמת יותר ויותר מאז המלחמה בישראל.

ליון, עיר שהיא גם בירת ההתנגדות הצרפתית לכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, נמצאת כיום תחת איום של אנטישמיות גוברת. אחרי עשורים של השתלבות יהודית מוצלחת בחברה הצרפתית, ובמיוחד לאחר שהקהילה חוותה גל של הגירה משדרות צפון אפריקה בשנות ה-60 וה-70, התחושה ברחובות העיר שונה כיום. רבים מהיהודים בעיר לא מרגישים כבר בטוחים על אדמתם, ובייחוד לאור גל האיומים שמלווה את העיר בשנים האחרונות.

>> פשוט להתאהב: זהו אחד מהאיים היפים ביותר בים התיכון

>> בין הרים וים: טיול בחבל הארץ של דרום צרפת

>> אי אפשר להסתובב חופשי: אלה הערים הכי מסוכנות באירופה - על פי התושבים שגרים בהן

חיים בצל האנטישמיות

תחילת המלחמה בישראל היוותה נקודת שבר נוספת עבור הקהילה היהודית בצרפת כולה, ובמיוחד עבור יהודי ליון. האירועים הקשים של אותה שבת שהחלו במתקפת חמאס על ישראל זעזעו את העולם, אך המתקפה לא רק פגעה בישראל, אלא גם עוררה גל של אנטישמיות בכל רחבי אירופה, ובצרפת בפרט.

בשנת 2025 נרשמו יותר מ-1,300 תקריות אנטישמיות ברחבי המדינה, כשהן כללו התקפות פיזיות ומילוליות, השפלה ואלימות. ויהודי ליון, כמו שאר יהודי צרפת, חוו על בשרם את התחזקות האנטישמיות. הקהילה, שבמשך דורות נהנתה מהשתלבות נוחה יחסית בחברה הצרפתית, מוצאת את עצמה כיום תחת עין בוחנת, חיה במתח תמידי. "העברנו חיים שלמים כאן, ופתאום אתה מתחיל לחשוב פעמיים לפני שאתה יוצא לרחוב עם כיפה על הראש", אומר אחד מחברי הקהילה המקומית. תחושת חוסר הביטחון הזו לא מוגבלת למקרה בודד, היא חלק מהותי מהשגרה החדשה.

הקהילה חווה פגיעות ישירות גם ברחובות העיר, כמו התקפות מילוליות, ניבולי פה ואלימות פיזית. לאור האירועים שהתרחשו בליון, כמו הפגנה פרו-פלסטינית בסמוך לאירוע "עלייה" של הסוכנות היהודית באוגוסט 2025, ברור כי גם אם העיר לא נמצאת באור הזרקורים כמו פריז, האנטישמיות כאן לא נעלמת. האירועים הללו מכתימים את העיר ומביאים את תחושת הניכור לפתחן של משפחות רבות.

אחד המקרים החמורים התרחש ב-21 בפברואר 2026, כאשר רב יהודי התקף ברחוב בעיר על ידי אדם שביצע הצדעה נאצית תוך שהוא צועק Free Palestine. כלפי אדם דתי, ובמיוחד כאשר מדובר בילדים הצועדים יחד איתו, מדובר לא רק בהשפלה אלא באירוע שמזעזע את תחושת הביטחון הבסיסי. חשוב לציין כי אותו יום, היו גם תקריות נוספות של אנטישמיות ברחובות העיר, ושיח האיבה והאלימות היה מוחשי מאי פעם.

שנתיים לאחר 7 באוקטובר, רבים בקהילה מתארים צמצום של המרחב הציבורי. בווילרבאן, עיירה צמודה לליון עם קהילה יהודית גדולה המכונה לעיתים "ירושלים הקטנה", תושבים מדברים בעילום שם על פחד: "אנחנו מרגישים בטוחים רק בינינו", אומרת אחת התושבות. חלק מבני הקהילה נמנעים מענידת סממנים יהודיים גלויים, ולצד זאת תחושת השייכות לצרפת נותרה עמוקה, גם אם מורכבת.

לא לשכוח, לא להרגיש שייך

לאור התחזקות האנטישמיות והפחד מהעתיד, לא ניתן להימנע מהמחשבה שמא יידרשו בני הקהילה לשאול את עצמם מה יקרה הלאה. ייתכן מאוד שדווקא כעת, המתח ותחושת אי הוודאות מובילים למקרים רבים של עלייה לישראל. "התחושות שלנו משתנות כל הזמן", אומר אחד מבני הקהילה, "יש מי שמרגיש כי דווקא עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים של נוכחות כאן, לא בטוח שהדרך היא להמשיך לחיות בליון. יש אחרים שמרגישים כי הם חייבים להישאר, כי זו הייתה העיר שבה התחילה הדרך היהודית שלנו בצרפת".

הקהילה היהודית בליון, כמו בערים רבות בעולם, חיה כיום תחת "מסך" של ביטחון מוגבר: כל בתי הכנסת, כמו גם מוסדות החינוך היהודיים, מאובטחים על ידי כוחות משטרתיים. תחושת הביטחון היא לא רק פרקטית אלא גם רגשית: כל בני הקהילה, גם אם גידלו כאן את ילדיהם במשך עשורים, כבר לא מרגישים אותו "חום" ציבורי שחשו בעבר.

הקהילה היהודית בליון לא יכולה להימנע מהמחשבות על ההיסטוריה הקשה שהותירה את חותמה. מהתקופה הרומית ועד ימי הביניים, האנטישמיות לא הייתה זרה לעיר הזו. יהודים הוגלו, נרדפו והושפלו על ידי שליטים מקומיים, ובמיוחד תחת השלטון הקתולי. לא במקרה, כאשר מדברים על העיר כיום, רבים מבני הקהילה מציינים את זיכרון השואה, כשהקהילה היהודית בליון, כמו ערים אחרות בצרפת, נרדפה תחת שלטון הנאצים.

כמו בערים השונות בצרפת, גם ליון הייתה מקום למאבק חסר רחמים מצד הגסטפו, תחת הנהגת קלוס ברבי, ה"שוחט" של יהודי העיר, ששלח רבים מהם למחנות ההשמדה. בין האירועים הקשים בעיר בולט רצח הילדים בבית היתומים בעיירת איזיו זיכרון שלא ניתן להימנע ממנו גם כיום.

במרץ 1943 הקימו סבינה ומירון זלאטין בבית כפרי מבודד בכפר איזיו (Izieu) שבצרפת מקלט עבור עשרות ילדים יהודים שהוריהם גורשו על ידי הנאצים, במטרה להעניק להם שביב של ילדות וביטחון בלב המלחמה. אולם, בבוקר 6 באפריל 1944, פשטו כוחות הגסטפו בפיקודו של קלאוס ברבי על המקום ושינו את הגורל הזה באכזריות: 44 ילדים ו-7 אנשי צוות נעצרו ונשלחו למחנה המעבר דראנסי, ומשם כמעט כולם גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ. מתוך כל הילדים שנלקחו באותו יום איש לא שרד, והתיעוד המפורט של הפשיטה הפך לימים לאחת הראיות המכריעות שהובילו להרשעתו של ברבי בפשעים נגד האנושות, בעוד הבית עצמו משמש כיום כאתר הנצחה לאומי המנציח את שמותיהם ופניהם של הילדים שנספו.

נראה כי הרגשות של זיכרון העבר, יחד עם התחושה של זרות תמידית בעיר שבה נולדו וגדלו, צפים מחדש אצל רבים מהקהילה היהודית של ליון. "אתה חי כאן, אבל כל הזמן אתה מרגיש כאילו אתה לא באמת בבית", אומרת מרים, תושבת ותיקה של העיר. את התחושה הזו לא ניתן להסתיר, יש ביהודים בליון תחושת קיום שמתחילה להתערער, ושאלות של "האם אנחנו שייכים פה?" מתחילות להישאל יותר ויותר.

הקשר לישראל התחזק בשנים האחרונות, ואלפי יהודים מליון עלו לישראל בעשור האחרון. כמעט לכל משפחה יש כיום קרובים בתל אביב, בירושלים או באשדוד. עם זאת, הסיפור איננו רק של עזיבה, ורבים בוחרים להישאר, להשקיע ולהעמיק את חיי הקהילה בעיר. מנהיגי הקהילה מדגישים את הצורך במאבק לאומי באנטישמיות, וקוראים להגברת האכיפה וההרתעה. בינתיים, בית הכנסת הגדול ממשיך לעמוד על גדת הסון, ושעריו פתוחים בכל שבת. הילדים ממשיכים ללכת לתפילה, גם אם בליווי אבטחה. החיים היהודיים בליון נמשכים מתוך מודעות עמוקה לעבר ועם מבט דרוך לעתיד.