"איבדנו שליטה": צרפת מתעוררת אחרי לילה נוסף של כאוס – שר הפנים הציע להתפטר, מקרון סירב

צרפת התעוררה הבוקר ליום שני ברציפות של זכוכיות מנופצות, מחסומים מפויחים וטלטלה פוליטית עמוקה, בעקבות לילה נוסף של ביזה נרחבת והפרות סדר סוערות. במרכזים העירוניים מפריז ועד מרסיי, צוותי העירייה ובעלי החנויות בילו את שעות הבוקר המוקדמות בפינוי של הריסות, בזמן שכוחות אכיפת החוק נאבקו להכיל את הדי ההרס העירוני מהקשים שידעה המדינה זה עשרות שנים.

בשעה 09:00 בבוקר כינס ראש הממשלה סבסטיאן לקורנו פגישת קבינט חירום כדי לבחון כשלים אבטחתיים ומודיעיניים קריטיים, לאחר שהמשטרה נכשלה בצפיית היקף האלימות. שר הפנים, לורן נונייז, הודה היום בפומבי כי כוחות אכיפת החוק "איבדו שליטה" על ההפגנות במספר ערים בשל "חוסר היערכות" חמור בהכנות המבצעיות. נונייז אף חשף כי הגיש את התפטרותו לנשיא עמנואל מקרון כבר ביום ראשון בערב, כשהוא מקבל אחריות אישית על קריסת הסדר, אך הנשיא מקרון דחה את ההתפטרות היום בבוקר, כשהוא מציין את ההכרח בהמשך מנהיגות יציבה במהלך מצב חירום לאומי מתמשך.

במקביל, בבירה הצרפתית, התובעת לור בקו אישרה כי כמעט 130 בני אדם נעצרו במהלך הלילה שבין ראשון לשני, בעוד קבוצות מפוזרות של צעירים רעולי פנים המשיכו לנסות לפשוט על חנויות קמעונאיות באזורי שאטלה ולה אל המרכזיים אל תוך הבוקר.

בתגובה למחאות ההמוניות והאלימות מספר מדינות הוציאו אזהרות מסע. משרד החוץ של מלזיה המליץ לאזרחיו לדחות נסיעות שאינן חיוניות למדינה עד שהמצב ישתפר, בעוד שגרמניה דוחקת במטיילים להתרחק ממוקדי המחאה על רקע החשש להימשכות ההפרעות. בנוסף, מומחים מתעשיית התיירות בארצות הברית קראו למבקרים, לרבות אלו המתכננים להגיע לאירועים קרובים כמו משחק ה-NFL בפריז, לנקוט זהירות מוגברת ולהתרחק מהתקהלויות גדולות, בעוד הרשויות עוקבות אחר האפשרות להפגנות נוספות ברחבי המדינה במהלך נובמבר. חשוב לציין כי המל"ל לא שינה את אזהרת המסע שלו לצרפת, והיא עדיין ברמה 2 הבינונית, ולמטיילים ישראלים מומלץ לנקוט אמצעי זהירות מוגברים.

המחיר הכבד: הרוג, קטועי איברים ומאות פצועים

המחיר הפיזי והאנושי של התוהו ובוהו בסוף השבוע זעזע את האומה וגרר גינויים חריפים מקצה לקצה במערכת הפוליטית. עד היום בבוקר נתונים משטרתיים בפריסה ארצית אישרו כי יותר מ-2,400 בני אדם נעצרו ברחבי צרפת, כולל 855 באזור הבירה פריז, כאשר 557 מהם נותרו במעצר משטרתי. כמעט 1,000 שוטרים ולוחמי ז'נדרמרי (כוח שיטור צבאי) נפצעו במהלך העימותים, שבעה מהם באורח קשה, לצד יותר מ-600 לוחמי אש ואנשי צוותי חירום.

המחיר האנושי בקרב המפגינים היה קשה לא פחות: מפגין אחד מת לאחר שלקה בלבו בפריז, נערה בת 17 במילוז איבדה את עינה לאחר שנפגעה במהלך תמרוני משטרה, מפגין צעיר בסנט אטיין איבד את ידו, ודיווחים מצביעים על לפחות שני מפגינים נוספים שאיבדו את ידיהם ברחבי המדינה.

למרות פריסתם של 60 אלף שוטרים וז'נדרמים ברחבי המדינה, מתפרעים בזזו כ-1,500 עסקים בערים מרכזיות, בהן פריז, מרסיי, ליל, בורדו, שטרסבורג, רן, גרנובל וניס. אלכסנדר בומפאר, מנכ"ל ענקית הקמעונאות קארפור, דיווח כי 50 מסניפי החברה ניזוקו, כולל 20 שנבזזו לחלוטין, מה שדחף את ההפסדים המסחריים והנזק לרכוש ברחבי המדינה למאות מיליוני אירו.

בפריז, יום ראשון בערב הביא עמו התחדשות של קרבות רחוב נקודתיים והצתות לאורך הגדה הימנית, שם המשטרה ירתה גז מדמיע ורימוני הלם כדי לפזר המונים סביב כיכר הרפובליקה, שדרות סבסטופול ורציף ואלמי. ערימות מפויחות של אופניים ופחי אשפה הפוכים חסמו את המדרכות, בעוד כתובות גרפיטי סביב כיכר הקונקורד הצהירו: "התקוממות כבר כאן".

לאורך שדרות סבסטופול, מתפרעים השליכו בקבוקי זכוכית לעבר שוטרים, בעוד ברחוב רויאל, סמוך לכנסיית המדלן, כתובת גרפיטי טרייה קראה: "אני אדפוק את צרפת עד שהיא תאהב אותי". באזור חנויות היוקרה לאורך רחוב סנט-אונורה ושדרות מונטן, חזיתות הבוטיקים היו מחוררות מכות או מנופצות לחלוטין. בשדרות מג'נטה, זגגים מקומיים העריכו כי עבודות התיקון לאורך הציר יארכו כשישה חודשים, כשהם גובים מבעלי החנויות כ-1,400 אירו לחנות רק עבור התקנת לוחות עץ להגנה.

"אנשים ראו את כל עולמם נהרס"

עדויות אישיות של בעלי עסקים קטנים ותושבים הדגישו את עומק הטראומה שנגרמה למרקם המסחרי של הבירה. ברחוב דה ריבולי, נתן מימון הגיע לחנות האלקטרוניקה שלו וגילה כי תריס הביטחון ממתכת נפרץ בכוח וסחורה בשווי של כ-70 אלף אירו נגנבה, בעוד בוזזים המשיכו לנסות לפרוץ לחנות בזמן שניסה לבצע תיקונים.

סמוך לשם, הרבה דני, בעל חנות אופנועים, עמד מול חנותו המרוקנת של חברו, והתלונן על כך שכנופיות מאורגנות מהפרוורים לקחו הכל. ברציף ואלמי, תיירי מנז'ה, מוכר גלידה ארטיזנלית בן 37, תיאר כיצד צפה בהשתוללות של חמש שעות על ידי רעולי פנים מתנועת ה"בלאק בלוק" שהרסו את המקררים והמקפיאים שלו, מה שאילץ את העסק שלו להיסגר לזמן בלתי מוגבל.

אלוויר קארל, מנהלת חנות בשמים ברחוב סנט-אונורה, שבה מתפרעים עקרו עמודי פלדה מהמדרכה כדי להשתמש בהם כאילי ניגוח, ציינה במרירות כי עשור לכהונת הנשיאות של עמנואל מקרון יצר פערים עמוקים בין עשירים לעניים, שכעת מתפוצצים ברחובות. במקביל, תושבי פריז הביעו יגון עמוק על ההרס: ז'אן פואסי בן ה-74 תיאר כיצד פרץ בבכי כשנתקל במחסומים בוערים, בעוד אליזבת קאקלן בת ה-59, מנהלת פרויקטים בקולנוע, שיתפה כי רגליה עדיין רעדו מפחד כאשר הצטרפה לתנועה פוליטית בפעם הראשונה בחייה.

בבירות האזוריות בדרום ומערב צרפת, הרשויות המוניציפליות דיווחו על מסעות הרס דומים וכשלים אבטחתיים מערכתיים. במרסיי, בוזזים בברדסים פרצו ללובי של בית העירייה, הזיקו לתחנת משטרה מקומית, ובזזן את מרכז הקניות Centre Bourse כשהם חולפים על פני שוטרים פסיביים כשהם נושאים שקיות מרשתות Lidl, Action ו-Fnac, מה שהוביל את ראש עיריית מרסיי, בנואה פאיאן, לדרוש הסברים רשמיים מהרשויות המרכזיות לגבי ההיעדר המוחלט של כוחות אכיפת החוק.

האשמות הדדיות במערכת הפוליטית – והמתקפה האמריקנית

ההשלכות הפוליטיות מסוף השבוע הגבירו את ההאשמות ההדדיות ברחבי המפה הפוליטית. מנהיגת הימין מרין לה פן המובילה כעת בסקרים לנשיאות, האשימה את הממשלה בשיתוק מוחלט וטענה כי זעם חברתי מוצדק הוחזק כבני ערובה על ידי ברית הרסנית בין רדיקלים מהשמאל הקיצוני ועבריינים מהפרוורים, כשהיא מצהירה כי "כאוס אינו יכול לשמש כפרויקט עבור צרפת".

מנגד, מועמד השמאל לנשיאות ז'אן-לוק מלנשון ממפלגת "צרפת בלתי-כנועה" (La France Insoumise) הגן על זכות התלמידים להתאגד, האשים את הממשל בחוסר כשירות וטען כי טקטיקות שיטור אגרסיביות יצרו "כאוס מאורגן". ראש הממשלה לקורנו השיב אש ברשתות החברתיות, כשהוא מאשים את מלנשון במתן גב פוליטי למתפרעים מהשמאל הקיצוני. בתוך חילופי האש הפוליטיים, נשיאת האסיפה הלאומית יעל בראון-פיבה ביקשה רשמית הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת כשלי האבטחה והמודיעין של הממשל.

תסכול סוציו-אקונומי דומה מכה במקביל במדינות נוספות ברחבי היבשת: בבלגיה, הפגנות סטודנטים סוערות בבריסל ובליאז' במחאה על העלאת שכר הלימוד נתקלו בתגובה משטרתית תקיפה שכללה שימוש במתזי מים ובגז מדמיע. במקביל, דיווחים ראשוניים על התארגנויות מחאה וגל תסיסה ראשוני מגיעים גם מיוון, מגרמניה ומאוסטריה, שבהן האזרחים יוצאים לרחובות על רקע השחיקה בשכר ויוקר המחיה הגואה, תופעה המצביעה על כך שהסערה הצרפתית הופכת במהירות למפגן מחאה מקיף בכל רחבי אירופה.

הטלטלה האירופית גררה גם ביקורת ופרשנויות נוקבות מצד דמויות בין-לאומיות ובירות זרות. בארצות הברית, סגן הנשיא ג'יי-די ואנס שיתף ברשת X סרטון של בית העירייה הבוער בלימוז', כשהוא מייחס את אי-השקט למדיניות הגירה אירופית כושלת, טענה שזכתה להד מצד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שכתב "צרפת בוערת!" ברשת Truth Social ותהה בבדיחות הדעת על הצטרפות למהפכה במהלך עצרת בחירות בג'ורג'יה. עם זאת, גורמי אכיפת החוק והתובעים בצרפת דחו מפורשות כל קשר בין הגירה לבין המהומות, כשהם מצביעים על מתסיסים רדיקליים מהשמאל הקיצוני, אנרכיסטים מתנועת ה"בלאק בלוק" ובוזזים אופורטוניסטים.

אפקט ההדבקה: אירופה כולה סוערת

המשבר הפנימי בצרפת משמש יותר ויותר כזרז לגל רחב יותר של אי-שקט סוציו-אקונומי המתפשט ברחבי דרום ומערב אירופה, שם האינפלציה, שחיקת השכר ומחסור בדיור דחפו משקי בית עובדים אל הקצה.

באיטליה, הפגנות על יוקר המחיה שארגנה תנועת Italia in Piazza בערים תעשייתיות בצפון בהן מילאנו, טורינו, בולוניה, ברשיה וברגמו, הידרדרו לקרבות רחוב אלימים. בפיאצה דואומו במרכז מילאנו, צעירים לבושי שחורים השליכו אבנים, מרפות וזיקוקין לעבר שוטרים, הציתו מחסומים והסבו נזק כבד לרכב משטרתי של הקרביניארי. הרשויות באיטליה דיווחו על 141 שוטרים שנפצעו, 28 מעצרים (כולל 12 קטינים) ו-197 בני אדם שעוכבו ברחבי ערי הצפון, כשהנזק המסחרי במילאנו עבר את חצי מיליון האירו. ראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני גינתה את המתפרעים כ"חוליגנים" המנצלים עצרות שלוות, בעוד מאוריציו לנדיני, מנהיג איגוד העובדים המרכזי CGIL, הכריז על שביתה כללית ארצית מחר, 20 בנובמבר.

בפורטוגל עשרות אלפים יצאו לרחובות בליסבון ובפורטו במחאה על שכר שדורך במקום וזינוק דרמטי של 124 אחוזים במחירי הדיור בין 2015 ל-2024, בערך פי שניים מהממוצע באיחוד האירופי. המפגינים הקימו מאהל מחאה קבוע בכיכר רוסיו המרכזית בליסבון סביב פסלו של המלך פדרו הרביעי, כשהם מתחייבים להישאר שם עד שיחוקקו חוקי הגנה על הדיור, בעוד ראש ממשלת פורטוגל לואיס מונטנגרו הזהיר יריבים פוליטיים מפני יבוא אווירת חוסר יציבות מן החוץ.

בספרד הזעם הציבורי על הנסיקה במחירי השכירות ורכישות נדל"ן על ידי תאגידים, שמיוצג על ידי פינויה של אישה בת 87 שהתמודדה עם העלאת שכירות של 230 אחוזים, הוביל למאהלי מחאה במדריד. כידוע, לאחר שמפלגות הימין בפרלמנט הצביעו נגד חקיקת חירום בנושא הדיור, ראש ממשלת ספרד פדרו סאנצ'ס הכריז על בחירות בזק כלליות ל-29 בנובמבר.

באלבניה, 140 ימים של מחאות סטודנטים נגד הממשלה בטירנה נגד שלטונו בן 13 השנים של ראש הממשלה אדי ראמה, תנאי האוניברסיטאות ועסקת פיתוח חופים שנויה במחלוקת המעורב בה ג'ארד קושנר, הסלימו לאלימות קשה. המפגינים השליכו בקבוקי תבערה, אבנים וזיקוקים לעבר משרדי ממשלה, והציתו בנקים, בית משפט וסניפי דואר, מה שהוביל את המשטרה לפיזור הפגנות באלבניה לירות כדורי גומי לעבר מפגינים לראשונה.

בעוד שחופשת מחצית השנה הקרובה של בתי הספר בת שבועיים מעניקה לרשויות בצרפת חלון הזדמנויות מבצעי קצר להחזרת השליטה, איגודי עובדים כולל ה-CGT וארגוני השטח של האפודים הצהובים כבר הוציאו קריאות משותפות לגיוס המוני ברחבי המדינה ב-5 בנובמבר. כאשר דיווחים ראשוניים על התארגנויות מחאה כבר מגיעים מיוון, גרמניה ואוסטריה, ולפני בחירות קריטיות בספרד ובצרפת, היבשת האירופית ניצבת בפני סתיו בלתי יציב ונפיץ במיוחד.

מה בעצם מצית את הרחובות?

כדי להבין איך צרפת הגיעה לכאוס הנוכחי, צריך להסתכל על שילוב בין כעס מקומי לבין זעם כלכלי מושרש. הכל החל בחודש ספטמבר כשביתה קטנה בתיכון בפרוור עני בצפון פריז. התלמידים והמורים יצאו למחות על מחסור חמור במורים, מחסור בתקנים ותשתיות כיתתיות מתפוררות. המהלך המקומי אומנם השיג את דרישותיו הראשוניות, אך ההזנחה המתמשכת במערכת החינוך הלאומית והמבוקשת הציפה תסכול רחב בהרבה בקרב סטודנטים ברחבי המדינה.

האש החלה להתפשט במהירות בעקבות סרטון שהופץ ברשתות החברתיות, ובו תועד שוטר מפעיל אחיזת חנק אסורה כלפי תלמידה. התיעוד הצית זעם ציבורי נרחב על אלימות משטרתית והוציא מאות אלפים לרחובות. בתוך שבועות ספורים, מחאת התלמידים והצעירים כבר לא עסקה רק בחינוך או בשיטור: היא הפכה לצינור ניקוז לזעם מצטבר של הציבור הרחב על נסיקת מחירי הדלק, שכר שדורך במקום, אבטלה גבוהה, התרחבות פער העושר ושחיקת השירותים הציבוריים תחת עשור לכהונת מקרון.

עד יום שבת, 17 באוקטובר, ההפגנות כבר סחפו בין חצי מיליון ל-800 אלף איש. המחאה איחדה תחת קורת גג אחת איגודי עובדים כמו ה-CGT, ארגוני סטודנטים ותנועות שטח, שניסו להחיות מחדש את רוח מחאת "האפודים הצהובים" מ-2018. בנאום לאומה מארמון האליזה, הנשיא מקרון הודה ב"זעם ובבושה" שמורגשים ברחבי המדינה, אך ניסה למתוח קו מפריד בין מפגינים שלווים לבין מתסיסים אלימים. הוא הבטיח שמי שבזז או ניסה לפגוע ברפובליקה יספוג ענישה קשה וייתן את הדין.

כדי להימנע מהכרזה על מצב חירום, כפי שדרשו יריביו מימין, פעל מקרון להרגעת הרוחות באמצעות צעדים נקודתיים: הוא הסמיך מושלים לאסור התקהלויות באזורים רגישים, והציע הקצאה של 3,000 מורים מחליפים, הקפאת שכר הלימוד באוניברסיטאות ופנייה דיפלומטית למדינות המפרץ לייצוב אספקת הדלק. אולם, הצעדים הללו נתפסו כמעט מדי ומאוחר מדי. מול פרלמנט שסוע, גירעון תקציבי של יותר מ-5 אחוזים, חוב לאומי תפוח ומערכת בחירות קרובה לנשיאות, הוויתורים הללו לא הצליחו לבלום את הסערה ברחובות.