העוקץ הישראלי: חקירת ענק נגד תעשיית ה"עגלות" חושף מנגנון שפוגע בתיירים ותושבים

ליד עוברי אורח תמימים, המטיילים להנאתם בטיילות שטופות השמש של ואיקיקי בהוואי או במרכזי קניות יוקרתיים בקליפורניה, המפגש מתחיל תמיד באותו תסריט כמעט ידוע מראש: חיוך רחב, מחמאה חמה על בגד או תסרוקת, ושקית דוגמית קטנה של קרם פנים שניתנת כביכול כמחווה תמימה של הכנסת אורחים. אלא מה שנראה כפעילות פרסומית שגרתית לקידום מכירות, מתברר לעתים כצעד הפתיחה בלבד בתוך מנגנון מכירות אגרסיבי, דורסני ומחושב, שמטרתו לסחוט אלפי דולרים מכל לקוח.

תחקיר עומק מקיף ויוצא דופן שנערך על ידי גופי תקשורת מרכזיים בארצות הברית, ובהם NPR ו-CBS News, לצד חשיפת עשרות מסמכים משפטיים ועדויות מושתקות, שם את הזרקור על הונאת הקוסמטיקה המסועפת ורחבת ההיקף הפועלת ברחבי ארצות הברית. הפעילות הזו, שמגלגלת מיליוני דולרים מדי שנה, נשענת על טקטיקות לחץ נפשי ופיזי, היעדר מוחלט של תגי מחיר, עסקאות המוגדרות כסופיות ללא אפשרות החזר, והפרות סדרתיות של חוקי ההגירה הפדרליים.

>> על הדבש ועל העוקץ: אלה שיטות הונאת התיירים הכי נפוצות בחו"ל

>> הטרדות, הונאות ומלכודות: 5 המדינות שבהן תיירים מרגישים כמו ארנק מהלך – והחלופות הבטוחות

>> זהירות, מלכודת: תיירים ישראלים משתפים בחוויות ההונאה בזמן החופשה

בישראל התופעה הזו רחוקה מלהיות זרה, לאחר שבמשך שנים נחשף הציבור לסיפורי ה"עגלות" מעבר לים והתייחס אליהם במידה רבה של מודעות. לאורך השנים נתפס הנושא לא פעם בזווית סאטירית, החל מהצעירים המשוחררים שטסים לעבוד בארה"ב, ועד לקונים האמריקאים התמימים שמשלמים סכומי עתק על מוצרי ים המלח. אולם כעת בעקבות חקירה מקיפה שנכנסה אל עובי הקורה וחשפה את מה שהתרחש מאחורי הקלעים במשך תקופה ארוכה, מתברר שהתמונה מורכבת וקשה בהרבה. לא מדובר עוד רק ביוזמות מקומיות או בחריגות נקודתיות של מוכרים נמרצים, אלא במערכת מתוכננת היטב שהיקפה גדול, מרכזי וממוסד מכל מה שנחשף בעבר.

אמינות מושאלת בלב גן העדן

הממד התיירותי והציני של השיטה בולט במיוחד בהוואי, מחוז שבו אתרי הנופש היוקרתיים משווקים לתיירים מכל העולם אווירה ייחודית של רוגע, חמימות ורוח ה"אלוהה" המסורתית. לאורך שדרת קלקאואה המפורסמת בוואיקיקי, מרכזי קניות יוקרתיים המשולבים ישירות בתוך המלונות המובילים יוצרים תופעה שמנתחי התנהגות צרכנים מכנים "אמינות מושאלת". אורחים השוהים במלונות פאר נחשבים, דוגמת Hyatt Regency Waikiki Beach Resort and Spa, מניחים באופן טבעי ואוטומטי כי חנויות ובוטיקים הפועלים בתוך מתחם הקניות הפנימי של המלון עברו בדיקה תאגידית קפדנית וזוכים לגיבוי מלא. כשתייר נכנס לחנות קוסמטיקה מלוטשת בתוך המלון שבו הוא לן, ההבדל בין שוכר עצמאי לבין חנות בחסות המלון הופך מבחינתו לבלתי נראה.

דינמיקה זו חווה על בשרו המוציא לאור של כלי התקשורת eTurboNews בעת ששהה במלון הייאט ריג'נסי בוואיקיקי. לאחר שהוצעה לו דוגמית קרם במתנה, הוא צעד לתוך בוטיק הקוסמטיקה שבשטח המלון ומיד נחשף ללחצי מכירה שהסלימו במהירות. אף שהוא הצליח לסרב וללכת מבלי להוציא כסף, מאות תיירים אחרים שילמו, והרבה.

בהוואי בלבד תלונות צרכנים ותביעות משפטיות מציירות תמונה קשה של סחיטה כספית: תביעה ייצוגית תקדימית שהוגשה בהונולולו מפרטת את עדויותיהם של יותר מ-150 תובעים שנפלו קורבן למכירות דורסניות. ביניהם הייתה רוזמרי אינקרובטו, שנכנסה לחנות קוסמטיקה בוואיקיקי בשנת 2018 ועברה כמעט ארבע שעות של כפייה ושכנוע אגרסיבי, עד שיצאה מהמקום לאחר שכרטיס האשראי שלה חויב ב-13 אלף דולר. צרכנית אחרת, דיאן שורל, דיווחה כי הוציאה למעלה מ-18 אלף דולר על קרמים נגד הזדקנות ומכשירי טיפול באור בחנות Sericin Plus בוואיקיקי. הטקטיקות שתועדו בהוואי חרגו לעתים משכנוע אגרסיבי לאיומים פיזיים ממש. בתלונה קשה שהוגשה לרשויות הגנת הצרכן במדינה, דיווחה תיירת עם מוגבלות כי איש מכירות בספא בוואיקיקי לקח ממנה את ההליכון שלה, ומנע ממנה לעזוב את המקום במשך שעות, עד שנכנעה וביצעה עסקאות בסך 2,600 דולר.

השלכות התביעות המשפטיות בהוואי הגיעו לשיאן בשנת 2026 בהסדר פשרה בתביעה ייצוגית על סך 950 אלף דולר, לצד הסדר פשרה נוסף של 650 אלף דולר, שבו היו מעורבים המפיץ מקליפורניה Mazal Group, בני משפחות ויינגרטן ועודד הישראליות, וזכיינים מקומיים. אף שהנתבעים הכחישו כל עוולה, המקרים הדגישו עד כמה תיירים בין-לאומיים פגיעים במיוחד. כשהם נוסעים רחוק ממדינתם, מבקרים זרים מגלים לעתים תכופות חיובי אשראי מופרזים או בלתי מורשים רק לאחר שחזרו הביתה, דבר שהופך את פתרון המחלוקות והמיצוי המשפטי לקשים ביותר.

עם זאת, התופעה אינה חדשה באיי הוואי, וכבר בספטמבר 2012 התפרץ תסכול ציבורי עקב מוכרים בדוכנים שמכרו פילינג מלח מים המלח במרכז Ala Moana וב-International Market Place, והדבר הגיע לדפי העיתונות המקומית שהזהירה את הקונים להימנע מהמוכרים האגרסיביים. מה שהתפתח באופן דרמטי במהלך העשור שחלף הוא ההיקף הכספי: ממכירת פילינג מלח זול בעגלות רחוב, המעבר היה לטיפולים נגד הזדקנות בעשרות אלפי דולרים שנמכרים בתוך במסדרונות של מלונות חמישה כוכבים.

לא רק תיירים: ההונאה שמכוונת ללב הקניונים בארה"ב

בעוד ערי נופש מספקות זרם בלתי פוסק של תיירים, זרועותיה של הרשת מגיעות עמוק לתוך קניונים בפרוורי ארה"ב, שם אנשי המכירות מפעילים טקטיקות זהות כלפי קונים מקומיים, ובמיוחד מבוגרים ואנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות. התחקיר של NPR ו-CBS News חשף כי נוסחת המכירה הבסיסית נותרת זהה לחלוטין, בין שהיא מבוצעת על מדרכה בסנטה פה ובין שבקניון באן ארבור.

לפי NPR, בסנטה פה שבניו מקסיקו, התיירת מרי לי צעדה על מדרכה ציבורית כאשר איש מכירות הציע לה דוגמית תמימה. תוך דקות ספורות היא הובלה לחדר אחורי פרטי של בוטיק קוסמטיקה, מוקפת בארבעה אנשי צוות בחלל מעומעם עם תאורה רכה ומוזיקת רקע. לי תיארה חוויה חוץ-גופית מציפה, שבמהלכה צפתה בעצמה מוציאה 19 אלף דולר על טיפולי פנים. רק לאחר שעזבה את החנות הבחינה בחותמת גומי אדומה על הקבלה שבה נכתב "מכירה סופית" (Final Sale), ללא אפשרות להחזר או החלפה תחת שום נסיבות.

מקרה דומה להפליא אירע בקניון באן ארבור, מישיגן, שם הקונה סוזן רוברטס קיבלה דוגמית של קרם עיניים מחוץ לחנות אפל. לאחר שהסכימה לרכוש מוצר ב-475 דולר, איש המכירות הציג שרביט טיפול באור LED, ותוך זמן קצר קפץ החשבון הכולל ל-5,000 דולר. במקרים חמורים עוד יותר שתועדו על ידי חוקרים פדרליים וארגוני הגנת הצרכן, קשיש ממישיגן הסובל מדמנציה חויב ללא ידיעתו ב-42 אלף דולר על מוצרי קוסמטיקה ומכשירים ניידים. בדרום קליפורניה תיעדה רשת CBS News את המקרה של ויקטור צ'יסהולם, אדם עם מוגבלות התפתחותית, שנכפה עליו להוציא 41,747 דולר בחנות Bee & Co. בקניון Westfield Topanga, בנוסף ל-10,000 דולר ששולמו ישירות לעובדים באופן פרטי.

על פי התחקירים, כאשר תלונות הציבור, הלחץ התקשורתי או הפיקוח הרגולטורי מתחילים להתהדק סביב חנות מסוימת, המפעילים מבצעים תרגיל טקטי מהיר של שינוי זהות תאגידית. הדבר בלט במיוחד בעקבות החשיפה של סניפי Bee & Co בקניוני Westfield Topanga ו-Del Amo Fashion Center: החנויות נסגרו בפתאומיות, אך תוך זמן קצר צץ אותו צוות עובדים בקניון Westfield Fashion Square הסמוך תחת השם החדש LUME, כשהוא מציע למכירה את אותה סדרת מוצרים בדיוק.

מחירי עתק, חדרים אחוריים ורכיבים חסרים

ההצלחה התפעולית של השיטה אינה מקרית, היא נשענת על משפך מכירות פסיכולוגי המתוכנן בדיוק רב כדי להפוך סקרנות אקראית למחויבות כספית קיצונית. התהליך מתחיל כמעט תמיד באנשי מכירות מטופחים ואטרקטיביים הממוקמים סמוך לחנות או לדוכן. הם מציעים דוגמית חינם או הדגמה מהירה על גב כף היד, וברגע שהעובר ושב נעצר, מציעים לו להיכנס פנימה ולהתרווח עבור טיפול פנים חינמי.

בתוך הבוטיק, התסריט מסלים במהירות: אנשי המכירות מציגים קרמים, סרומים ומכשירי טיפוח אלקטרוניים יוקרתיים, תוך פיזור טענות מופרזות על תוצאות מיידיות של העלמת סימני גיל. במקומות רבים, הלקוחות מועברים לחדרי טיפול אחוריים ומבודדים. כשהם מנותקים מאזור המכירה המרכזי, מוקפים במספר אנשי צוות שמחמיאים להם. הצרכנים חשופים לשכנוע ממושך, ורבים מדווחים כי חשו מפוחדים, לחוצים וחסרי אונים, עד שנכנעו וביצעו עסקאות עתק רק כדי לצאת מהמקום.

הבסיס לשיטה כולה טמון בהיעדר מוחלט של תגי מחיר. לאנשי המכירות ניתנת חופשיות מלאה להמציא מחיר למוצרים בהתאם להערכתם לגבי יכולת התשלום של הלקוח. כדי ליצור תחושת דחיפות, המוכרים מציעים הנחות "חד-פעמיות" דרמטיות מתוך מחירים מומלצים מנופחים. טפסי הזמנה פנימיים של התאגיד שנחשפו בתחקיר NPR גילו פערי תיווך אדירים: למסכת Cannabis Caviar Transforming Mask של מותג Voupre, למשל, נקבע מחיר מומלץ לצרכן של 3,000 דולר, אף שמחירה הסיטונאי לחנות עמד על 23 דולר בלבד. מדובר בפער של יותר מפי 130 מעלות הייצור, חריגה קיצונית מהמקובל בענף הקוסמטיקה, שבו נדיר לראות פערי תיווך העולים על פי 20 גם עבור מוצרי סופר-יוקרה לגיטימיים.

יתרה מזו, ניתוח מדעי ממומן שביצע NPR גילה כי המוצרים עצמם נכשלו מלספק את ההבטחות המפורסמות. בדיקות מעבדה עצמאיות של המוצר Voupre Anti-Aging Rescue Solution, ששווק ככזה המכיל ריכוזים עשירים של ויטמין A וויטמין E, גילו כי אף אחד מהוויטמינים לא היה קיים במוצר בכמויות שניתנות לגילוי, אלא פפטיד זול וגנרי בלבד. מכיוון שצוות המכירות מתוגמל אך ורק על בסיס עמלות (המגיעות לעתים עד ל-30 אחוז מסך העסקה), למוכרים יש תמריץ כלכלי אדיר לנפח מחירים ולהפעיל טקטיקות מכירה אגרסיביות.

אף שהחנויות והדוכנים מציגים את עצמם כעסקים עצמאיים ונפרדים, מעקב תחקירני חשף כי מאות תלונות צרכנים ברחבי ארצות הברית מובילות למרכז תאגידי אחד: Mazal Group, תאגיד הפצה הרשום בקליפורניה ופועל מצ'אטסוורת', סמוך ללוס אנג'לס. התאגיד נמצא בבעלות ובניהול של דפנה עודד ויינגרטן, בעלה עלי ויינגרטן, אחיה וגרושתו, והוא חולש על עשרות מותגי טיפוח שונים, בהם Voupre, Orogold, Avinichi, Introstem, CBGardN, Venofye ו-Lionesse.

כאשר עומתו עם ממצאי התחקיר, טענו נציגי התאגיד כי Mazal Group פועלת אך ורק כמפיצה עצמאית (Drop-shipper) ללא אחריות ישירה להתנהלות החנויות או העובדים. אלא שמסמכים משפטיים והסכמי רישוי שנחשפו בצווי בית משפט הוכיחו כי החברה הפעילה פיקוח תפעולי הדוק: היא הציבה את קווי המוצרים, קבעה מדיניות החזרים נוקשה, חייבה מיתוג ואף הנפיקה הנחיות תמחור אגרסיביות לזכיינים. עובדים לשעבר אישרו כי כשתלונות ציבוריות או חקירות תקשורתיות מאיימות על מותג מסוים, המשפחה ממהרת לסגור את הישות התאגידית ולהקים אותה מחדש תחת רישום עסקי חדש. כך, בספטמבר 2024, ככל שהתקרב מועד פרסום התחקיר של NPR, ויתרה Mazal Group רשמית על רישיון העסק שלה בקליפורניה, ומיד לאחר מכן, באותה כתובת בדיוק בצ'אטסוורת', רשמה חברה חדשה להפצת קוסמטיקה: Innovation Brands (INV).

צינור ה'עגלות' והשטחים המתים במערכת

המנוע שמזין את אימפריית המכירות הזו נשען על צינור גיוס בין-לאומי משומן הפועל ישירות מישראל. התופעה, שזכתה בארץ לכינוי המוכר "עגלות", משווקת בגלוי בפלטפורמות כמו אינסטגרם ופייסבוק. המודעות פונות לצעירים ישראלים, רבים מהם משוחררי צבא טריים, ומבטיחות עמלות גבוהות, מגורים בדירות יוקרה וסגנון חיים מפתה באזורים המבוקשים ביותר בארה"ב.

אלא שמאחורי המצג הנוצץ עומדת לא פעם הונאת הגירה מאורגנת ושיטתית. הצעירים מתודרכים להיכנס לארה"ב עם ויזת תייר רגילה (B1/B2), האוסרת לעסוק בעבודה בתשלום. עם הגעתם, הם משוכנים בדירות שירות משותפות ומוסעים מדי יום לקניונים ולאתרי הנופש על ידי המנהלים. כשהם תלויים במעסיקים לחלוטין לצורך קורת גג, תחבורה והכנסה, אנשי המכירות הצעירים מתודרכים לשקר לרשויות ההגירה האמריקאיות אם ייחקרו.

למודל העסקה הבלתי חוקי הזה יש שורשים היסטוריים עמוקים, וכבר ב-2010 הפיצה שגרירות ארה"ב בתל אביב מברקים דיפלומטיים שהדליקו נורות אדומות בנושא. חקירות פדרליות משותפות של ה-FBI ומשרד העבודה האמריקאי, בהובלת הסוכן המיוחד מאט גרים, הובילו לכתבי אישום פליליים נגד רשת RASKO. החקירה חשפה כי מעל 140 אזרחים ישראלים הובאו באופן בלתי חוקי והניבו מכירות של יותר מ-14 מיליון דולר, והסתיימה בעונשי מאסר למפעילים המרכזיים, בהם אייל כץ, עומר גור ושי כהן, לצד גירוש המוני של עובדים. עם זאת, התחקיר של NPR מבהיר כי הפרקטיקה נותרה רווחת עקב רווחיות העסק: ברגע שהפיקוח נרגע, המפעילים פשוט מקימים חברות קש חדשות.

הישרדותה של השיטה לאורך שנים חושפת גם כשלים מערכתיים עמוקים מצד מותגי המלונאות ויזמי הנדל"ן המסחרי. אלה משקיעים מאות מיליוני דולרים בבניית אמון במותג, אך מתנערים מאחריות כשהשוכרים בשטחם מפעילים טקטיקות מכירה דורסניות. מבחינת הצרכן הצועד בבוטיק יוקרתי בוואיקיקי או בקניון בקליפורניה, ההבדל בין בעל הנכס לשוכר אינו קיים, ובעלי הנכסים מעניקים למעשה את המוניטין התאגידי שלהם לגיבוי השיטה.

במקביל, פיצול הרגולציה בין מדינות שונות בארה"ב מקשה על אכיפה אפקטיבית. תיירים רבים מגלים את היקף החיובים רק לאחר חזרתם הביתה, ותלונותיהם מפוזרות בין רשויות שונות, מה שמאפשר לרשתות הפצה כמו Mazal Group ו-Innovation Brands לפטור כל מקרה כ"סכסוך נקודתי". הגנה אמיתית על הצרכנים תתאפשר רק באמצעות מאמץ מתואם חוצה מדינות, בדיקות נאותות קפדניות מצד בעלי הנכסים, ואכיפה פדרלית נחושה של חוקי ההגירה והעבודה. עד אז תיירים תמימים וקונים פגיעים ימשיכו ליפול קורבן למלכודת היקרה המסתתרת מאחורי דוגמית חינם של קרם פנים.