סוריה מתעוררת: צעירים רוצים לראות את המדינה שנהרסה – והיא רוצה לשנות את התדמית

עם אור ראשון, עמודי האבן והאנדרטאות של תדמור נצבעים בגוון זהוב רך, המזכיר את הימים שבהם הייתה העיר העתיקה תחנה מרכזית על דרך המסחר שקישרה בין מזרח למערב. לפני פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, כ-150 אלף מבקרים פקדו מדי שנה את האתר, המוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. פרוץ המלחמה שם קץ חד לזרם התיירים. ענף התיירות קרס, ובמשך שנים הגישה לתדמור ולרוב חלקי המדינה הוגבלה וכוחות צבא זרים פעלו בזירה.

כעת, יותר משנה לאחר המפנה הפוליטי ב-8 בדצמבר 2024 והדחתו של בשאר אל-אסד מהשלטון, סוריה מתחילה לראות חזרה זהירה של מבקרים מחו"ל. חלקם מגיעים כדי לראות את מה שנותר מהמורשת ההיסטורית העשירה של המדינה: תיאטראות, קברים ומקדשים ששרדו את שנות הלחימה, לצד אתרים כמו מקדש בל העתיק בן כמעט 2,000 שנה, שנפגע בתקופת שליטת ארגונים ג'יהאדיסטיים.

>> "הדת בכלל לא פקטור": החוקר החרדי שפגש סורים, נוצרים ובדואים בדמשק

>> חופשה במדינה מתפוררת: סוריה רוצה להחזיר את התיירות

>> "אוהדי ישראל": היהודי שביקר במקום שנסראללה חוסל - המשיך לסוריה

כשההריסות הופכות לאטרקציה

אחרים נמשכים לסוריה מסיבה שונה לחלוטין: הרצון לראות מקרוב את צלקות המלחמה. שכונות הרוסות, כלי רכב משוריינים נטושים, אתרי הפצצות ומנהרות תת-קרקעיות שחפרו קבוצות מורדים והפכו למוקדי עניין עבור מבקרים במה שמכונה "תיירות אפלה".

ברשתות החברתיות, ובהן אינסטגרם וטיקטוק, מחליפים משתמשים טיפים על האתרים ה"טעונים" ביותר. תשומת לב מיוחדת מופנית לכלא סיידנאיא הסמוך לדמשק, הכלא הצבאי שנודע לשמצה וכעת סגור בעקבות השינוי הפוליטי. אף שהכניסה אליו אסורה רשמית, מדריכים פרטיים טוענים כי ניתן להסדיר ביקור במקום תמורת תשלום גבוה.

המגמה הזו אינה ייחודית לסוריה, והביקוש לתיירות אפלה נמצא בעלייה עולמית. לפי נתונים של The Economist, היקף שוק התיירות האפלה בעולם מוערך ביותר מ-35 מיליארד דולר, וצפוי להגיע ל-41 מיליארד דולר עד שנת 2030. העניין גובר גם ביעדים כמו איראן, צפון קוריאה, דרום סודאן ואוקראינה. חברות טיולים בהן Young Pioneer Tours הרחיבו משמעותית את פעילותן מכ-30 יעדים בשנת 2013 ליותר מ-100 כיום. צעירים עומדים מאחורי חלק ניכר מהביקוש: לפי Booking.com, כמעט 60 אחוז מבני דור ה-Z שואבים השראה לבחירת יעדי נסיעה מהרשתות החברתיות, וכ-45 אחוז מושפעים ממשפיענים. רבים מהם, במיוחד במדינות שלא חוו מלחמה בשנים האחרונות, מבקשים לראות אזורי סכסוך בעיניים שלהם.

סיפור חדש על אדמה ישנה

במקביל לניצול הסקרנות של הצעירים לראות את השפעות ההרס, נעשים גם ניסיונות לשנות את הדימוי של סוריה כלפי חוץ. הקולנוען והסופר הסורי-בריטי חסן עכּאד הפך לדמות בולטת בזירה הזו, עם סרטונים סאטיריים ברשתות החברתיות שבהם הוא מונה "סיבות לבקר בסוריה". עכּאד, שהכתיר את עצמו בהומור כ"שר התיירות של סוריה", מתמקד בחיי היומיום: אוכל רחוב, שווקים, שירותים ציבוריים ונהיגה כאוטית. הוא מתרחק במכוון, לדבריו, מ"פורנו של טראומה". עכּאד, שנאלץ לעזוב את סוריה בשנת 2012 וזכה להכרה בין-לאומית לאחר שתיעד את מסעו לבריטניה, אומר כי מטרתו היא להזכיר הן לסורים והן לזרים שהמדינה היא יותר מאשר אזור מלחמה. לדבריו, לתיירות יש פוטנציאל לתרום לשיקום הכלכלה ולהחזיר תחושת שייכות לסורים שחיים בגלות ושוקלים כעת לשוב.

אבל המציאות בשטח נותרת מורכבת. בערי החוף, בהן טרטוס, בעלי חנויות מדווחים על ירידה במספר המטיילים. עסקים שבעבר הסתמכו על חיילים רוסים, משפיעני מלחמה ותיירים מהאזור מתקשים להתאושש בזמן שסוריה מגדירה מחדש את זהותה בעידן שלאחר אסד. סמלי המשטר הישן נעלמו והוחלפו בדימויים מהפכניים, בעוד שאלות של ביטחון ויציבות כלכלית עדיין מרחפות מעל הענף.

עם זאת, תשתיות התחבורה האווירית משתפרות בהדרגה. נמל התעופה הבין-לאומי של דמשק חזר לפעול בתחילת 2025 לאחר עבודות שיקום נרחבות, ונמל התעופה של חלב נפתח מחדש במרץ לאחר שדרוג מסלולים ומערכות אבטחה. התנועה האווירית במרחב האווירי הסורי גדלה כמעט פי חמישה לעומת השנה שלפני כן, ויותר מ-14 חברות תעופה ערביות ובין-לאומיות חידשו טיסות לדמשק ולחלב. קו טיסה ישיר חדש בין מסקט לדמשק, שצפוי להתחיל לפעול במאי 2026, עשוי להרחיב עוד יותר את הגישה למדינה. הקו, שיופעל פעמיים בשבוע על ידי חברת הלואו-קוסט העומאנית SalamAir, נתפס כצעד משמעותי בחיבור מחדש של סוריה לאזור ובחיזוק התיירות התרבותית לאחת הערים העתיקות בעולם.

במובן זה, חזרתה של התיירות לסוריה אינה רק תופעה כלכלית או תרבותית, אלא גם כלי פוליטי. פתיחת נמלי התעופה, חידוש ההצבעה וההשתתפות של סוריה בארגון התעופה האזרחית הבין-לאומי (ICAO), והרחבת שיתופי הפעולה עם מדינות ערביות וזרות בתחום התעופה והביטחון האווירי, משמשים את השלטון החדש כניסיון לבסס מחדש את סוריה כמדינה מתפקדת ולגיטימית בזירה הבין-לאומית. בתוך המהלך הזה, זרימת מבקרים, גם כאלה המגיעים כדי לראות את חורבות המלחמה, הופכת לאיתות מדוד של נורמליזציה, כזה שמבקש לשכנע את העולם שסוריה אינה עוד זירת לחימה בלבד, אלא מדינה השואפת לשוב ולהיתפס כחלק מהסדר האזורי והגלובלי.