דרמה במונטריאול: בוטלה ההצעה לנתק את הקשרים עם ישראל – סעיפי ה"אפרטהייד" ו"רצח עם" נמחקו

דרמה פוליטית וסוערת התרחשה במועצת העיר מונטריאול, שבסיומה אישרה המועצה ברוב של 54 תומכים מול 6 מתנגדים בלבד הצעה מתוקנת המביעה סולידריות עם האזרחים הפלסטינים ועם כלל הקורבנות האזרחיים במזרח התיכון. אלא שמאחורי ההצבעה הזו מסתתר עימות יצרי וסוער: ההצעה עברה רק לאחר שהמועצה אישרה, ברוב של 38 מול 22, שורה של תיקונים מקיפים שהובילה ראש העירייה, סוראיה מרטינז פרדה, תיקונים שעיקרו לחלוטין את הניסיון להטיל חרם מוסדי על מדינת ישראל.

הדרמה החלה כאשר סיעת האופוזיציה, "פרוז'ה מונטריאול" (Projet Montréal), הגישה הצעה שקראה לעיריית מונטריאול להכיר ולגנות באופן רשמי מה שהוגדר על ידה כ"משטר אפרטהייד" ו"רצח עם" בפלסטין. מעבר להצהרות, ההצעה המקורית דרשה לנתק ולתלות באופן מיידי את כל הקשרים המוסדיים, הדיפלומטיים והכלכליים של העירייה עם ממשלת ישראל, מוסדותיה והרשויות המקומיות שלה. משמעות המהלך הייתה איסור גורף על הזמנת נציגים ישראלים רשמיים לבניין העירייה, ואיסור על נבחרי ציבור מקומיים לקבל מתנות, ארוחות או לצאת למשלחות מטעמה של ישראל.

"אנחנו לא בית הדין הבין-לאומי"

אלא שבמהלך הדיון הסוער, שנמשך שעות ארוכות אל תוך הלילה ולווה במחאות של מפגינים פרו-פלסטינים מחוץ לבניין העירייה, בלמה ראש העירייה מרטינז פרדה את המהלך. היא הבהירה כי ניהול מדיניות חוץ וקביעות משפטיות בין-לאומיות אינם בסמכותה של עירייה מקומית, וכי תפקידו של השלטון המוניציפלי הוא לשמור על השקט, הלכידות החברתית והביטחון של כלל התושבים. "אנחנו לא בית הדין הבין-לאומי לצדק, ואנחנו לא בית הדין הפלילי הבין-לאומי", הטיחה ראש העירייה בחברי האופוזיציה במהלך הדיון. "הכרה במגבלות המוסד שלנו אינה עצימת עיניים מול הסבל בעזה, והיא בטח לא סימן לאדישות. כשאנחנו מנהיגים, אנחנו מנהיגים עבור כולם ולא עבור צד אחד, קבוצה אחת, או רק עבור אלה שצועקים הכי חזק".

הנוסח הסופי והמרוכך שעבר בסופו של דבר משמיט לחלוטין את המילים "אפרטהייד", "רצח עם" והדרישה לניתוק קשרים. במקום זאת, הנוסח מביע סולידריות כללית עם העם הפלסטיני ועם קורבנות מעשי האיבה במזרח התיכון, קורא לממשל הפדרלי באוטאווה ולממשלת קוויבק להפגין מנהיגות בקידום פתרונות דיפלומטיים, ומגנה באופן מפורש גילויי אנטישמיות ואיסלאמופוביה. כמו כן, הטקסט המתוקן מבהיר כי אין להטיל על הקהילה היהודית המקומית או על תושבים ממוצא ישראלי את האחריות למעשיה של מדינת ישראל.

בסיעת האופוזיציה "פרוז'ה מונטריאול" לא הסתירו את האכזבה הקשה מהסיכול של ההצעה המקורית. חברת המועצה נטלי גולה, שהציגה את ההצעה, הודתה כי הנוסח הסופי "דולל באופן משמעותי", אך ציינה כי סיעתה בחרה שלא למשוך אותו כדי "להשאיר חותם". חבר המועצה אלכס נוראיס הוסיף עמדה לוחמנית כשניסה להשוות את ישראל לרוסיה: "אם אנחנו מגנים פשעים נגד האנושות כשרוסיה מבצעת אותם, עלינו לגנות אותם גם כשישראל מבצעת אותם". מנגד, ששת חברי המועצה מסיעת "אנסמבל מונטריאול" שהצביעו נגד ההצעה כולה, הביעו התנגדות לעצם העיסוק בנושא.

המאבק בעירייה עורר סערה בקרב הקהילה הכללית והיהודית בקנדה. ארגונים יהודיים מרכזיים, ובהם "בני ברית קנדה" והמרכז לענייני ישראל והיהדות (CIJA), הציפו את חברי המועצה בפניות בדרישה לבלום את ההצעה המקורית, והזהירו כי יבוא הסכסוך אל הזירה המוניציפלית יביא להסלמה קשה באנטישמיות המקומית. לאחר ההצבעה בירכו הארגונים על הסרת הלשון הקיצונית והמסוכנת, והחלטת המועצה שלא להפוך את מונטריאול לבמה לניגוח ישראל.

גל אנטישמיות חסר תקדים

הסערה במונטריאול לא מתרחשת בחלל ריק, אלא על רקע גל אנטישמיות חסר תקדים ששוטף את קנדה כולה מאז פרוץ המלחמה. בטורונטו ובמונטריאול הפכו אירועי אלימות כלפי יהודים לעניין שבשגרה: החל ממיזמי סחר ומאפיות בבעלות יהודית שספגו ירי ושימוש בנשק חם, דרך הצתות של מסעדות כשרות כמו מסעדת NÖAM במונטריאול, ועד לירי לעבר בתי ספר יהודיים, ניסיונות הצתה של בתי כנסת ותקיפות פיזיות של יהודים ברחובות.

הנתונים המבהילים הללו קיבלו אישוש רשמי החודש, עם פרסומו של דוח מקיף ויוצא דופן (CASE) שנערך על ידי משרד המורשת הקנדי והאגודה ללימודים קנדיים בקרב כ-900 סטודנטים ובוגרים יהודים במוסדות להשכלה גבוהה במדינה. מהנתונים עולה תמונה קודרת ומטלטלת: לא פחות מ-95.7 אחוזים מהסטודנטים היהודים בקנדה דיווחו כי נחשפו או היו עדים לפחות למקרה של אנטישמיות בקמפוס במהלך השנה החולפת.

עוד עולה מהדוח כי 84 אחוזים מהסטודנטים תופסים את האנטישמיות כבעיה חמורה במוסד שבו הם לומדים, ו-70 אחוזים ציינו כי הנהלות האוניברסיטאות פשוט מתעלמות מהנושא ואינן מתייחסות אליו ברצינות. המציאות המתוחה הזו גורמת לכך שרוב הסטודנטים היהודים נאלצים להסתיר סממנים יהודיים גלויים, לצנזר את דעותיהם בכיתות וברשתות החברתיות, וכ-70 אחוזים אף דיווחו על פגיעה ממשית בבריאותם הנפשית בעקבות האווירה העוינת.