הפך לתופעה: נוסעים מזייפים נכות כדי לעלות מוקדם למטוס

סרטון שפורסם ברשת X, שבו נראה אזור השער לטיסה של חברת אייר אינדיה מנמל התעופה הבין-לאומי שיקגו או’האר (ORD), נצפה כבר כמעט 15 מיליון פעמים. הסיבה: התור העצום של כיסאות הגלגלים ליד השער.

למרות שכל חברות התעופה חייבות לספק כיסאות גלגלים לנוסעים לפי הצורך, ובעוד שאפשר למצוא נוסעים המבקשים כיסאות גלגלים בכל סוגי הטיסות, יש חברות תעופה שבהן הבקשות האלו נפוצות הרבה יותר מאחרות. שיעור הבקשות משתנה דרמטית בין החברות והמסלולים, במיוחד בשנים האחרונות, כשבארצות הברית, טיסות של חברת התעופה אייר אינדיה, למשל, בולטות במיוחד עם אחוז גבוה של נוסעים המבקשים כיסאות גלגלים - לפי דיווחים, לעתים עד 30 אחוז בטיסה.

חוק נגישות הנוסעים האוויריים (ACAA) בארה"ב משנת 1986, מחייב חברות תעופה לספק כיסאות גלגלים לכל נוסע עם מוגבלות ללא תשלום נוסף. מדובר בשירות חשוב שרבים אכן זקוקים לו ונשענים עליו כדי שיוכלו לטוס. אלא שברשתות החלו דיונים לגבי שימוש בכיסאות גלגלים בשדות תעופה בעקבות הסרטון הוויראלי, כשרבים העלו טענות ישנות ונטו להאשים חלק מהנוסעים בניצול המערכת וברמאות, כדי לעלות מוקדם למטוס.

מנכ"ל חברת הלואו קוסט האמריקאית פרונטייר איירליינס (Frontier Airlines), בארי ביפל, טען כבר בשנה שעברה שהוא שם לב שיותר ויותר אנשים מתחזים לנכים על מנת לעקוף את התור ולפעמים כדי לקבל יחס מועדף בבידוק הביטחוני. בארי ציין שבטיסה אחת ראה 20 נוסעים עולים עם כיסא גלגלים - רק שלושה מתוכם גם ירדו איתו. עוד הוסיף שכל בקשה לכיסא עולה לחברה שלו 35-30 דולר. וכאשר יש עשרות בקשות כאלו בכל טיסה, העלויות מצטברות ופוגעות ברווחיות (במיוחד בטיסות קונקשן).

לצד זאת, זה המקום לציין כי הדברים עשויים להיות מורכבים יותר וחשוב לזכור, לפעמים, את פרופיל הנוסעים לפני הטחת הביקורות; יש הרבה נוסעים מבוגרים שמגיעים לבקר ילדים ונכדים. הם אולי לא מכירים טיסות בינלאומיות, לא דוברים את השפה ופשוט חוששים להתנהל בשדות תעופה לבד. עבור אנשים רבים, טיסה בינלאומית היא חוויה מאיימת, והזמנת שירות כיסא גלגלים מאפשרת להם להרגיש שיש מי שמלווה אותם לאורך הדרך.