ככה נראה גיהנום: גופות ברחובות ורעב בלתי נתפס – סודאן קורסת

אל-פאשר (El-Fasher), בירת מחוז דרפור הצפונית, הפכה בימים האחרונים לשם נרדף לגיהינום. העיר, שבעבר הייתה מרכז מסחר ותרבות שוקק במערב סודאן, שוכנת כיום בהריסות. רחובותיה זרועים גופות, בתי החולים ריקים ולא משום שפונו, אלא משום שהפצועים הוצאו להורג. כוחות התמיכה המהירה (RSF), ממשיכי דרכם של מיליציות הג'נג'וויד הידועות לשמצה, כבשו את העיר לאחר מצור בן שנה וחצי, והשאירו אחריהם מה שמתואר כעת בידי גורמים בין-לאומיים "מראות של רצח עם".

ההשתלטות, שהושלמה ביום ראשון האחרון לאחר חודשים של רעב והפצצות, מהווה נקודת מפנה טרגית במלחמת האזרחים המשתוללת בסודאן זה למעלה משנתיים. היא גם מסמנת את קריסתה הסופית כמעט של השליטה הממשלתית בדרפור, אזור עצום שחווה כבר רצח עם אחד בתחילת שנות ה-2000. הפעם, מבצעי הזוועות הם אותם אנשים, או בניהם, רק עם נשק חדש, מדים חדשים, ושנאה ישנה.

>> "פנינת המדבר": העיר הזו היתה גן עדן - והפכה למוקד של מלחמות

>> לעולם לא אכפת: התיירות במדינה שסובלת מזוועות והפרות זכויות אדם ממשיכה לעלות

>> בדרך לחיים חדשים: זימבבואה רוצה לצאת מהקריסה הכלכלית על ידי צמיחה בתיירות

עיר תחת מצור

במשך 17 חודשים עמדה אל-פאשר כמעוז האחרון של הצבא הסודאני בדרפור. היא הייתה מוקפת בכוחות ה-RSF, שתפסו עמדות סביב העיר והרעיבו את תושביה. כ-250 אלף אזרחים נותרו כלואים בתוכה, סובלים מהפצצות מתמשכות, מקריסת מערכות הבריאות וממחסור מוחלט במזון. כעת, לפי דיווחי האו"ם ולפי המעבדה לחקר הומניטרי של אוניברסיטת ייל (HRL), נפילת העיר לוותה בגל הרג אתני בקנה מידה חסר תקדים.

תמונות לוויין שפורסמו על ידי המעבדה מצביעות על "עצמים הדומים בגודלם לגופות אדם" הפזורים ברחבי שכונות העיר, ועל "אזורים נרחבים של אדמה אדומה", ביטוי עדין לבריכות דם הנראות מהחלל. מנהל המעבדה, נתניאל ריימונד, תיאר את ממדי האלימות כ"בלתי נתפסים": "מעולם לא ראיתי רמת אלימות כלפי אזור שלם כפי שאנו רואים כעת", אמר ריימונד. "זה משתווה רק ליום הראשון של הטבח ברואנדה".

על פי משרד זכויות האדם של האו"ם, לפחות 1,850 אזרחים נהרגו בדארפור הצפונית מאז תחילת השנה, מהם כ-1,350 באל-פאשר בלבד, אך המספרים בפועל גבוהים בהרבה, בשל ניתוקי תקשורת וחוסר גישה לאזור. ארגוני סיוע מדווחים על הוצאות להורג בשטח, פשיטות מבית לבית, ואלימות מינית שיטתית כלפי נשים וילדות, בעיקר מקרב הקבוצות האתניות הלא-ערביות, הפור, הזגאווה והברתי.

דיווחים מאשרים כי רופאים נחטפו, בתי חולים הותקפו, ופצועים הוצאו להורג במיטותיהם. אחת העדויות המזעזעות ביותר מדברת על כך שלוחמי ה-RSF ביצעו חיסולים המוניים בבית החולים הסעודי בעיר, שבו טופלו פצועים מהקרבות. עובד סיוע שיתף בכתבה של הוושינגטון פוסט כי "גברים וילדים מופרדים ממשפחותיהם, עוברים עינויים או נרצחים. קיבלנו דיווחים על מאות, ואולי אלפים, שנרצחו ממניעים אתניים".

תהום הומניטרית חסרת תקדים

לפי נתוני האו"ם, מעל 12 מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם מאז אפריל 2023, מה שהופך את סודאן לאחת מהמדינות שחוו את משבר הפליטות מהגדולים בעולם. בסך הכול 30.4 מיליון בני אדם, יותר ממחצית מאוכלוסיית המדינה, זקוקים לסיוע הומניטרי.

רעב חריף הוכרז בחלקים מצפון דארפור, והמצב באל-פאשר מוגדר כ"מעבר לאסון". העיר מנותקת לחלוטין, שיירות הסיוע אינן מצליחות להיכנס, וקווי התקשורת נותקו. נשים וילדים מהווים יותר ממחצית הנפגעים. מקרי אלימות מינית זינקו ב-80 אחוז תוך שנה, ו-17 מיליון ילדים נותרו מחוץ למסגרות חינוך. דור שלם שנמחק.

קהילת הסיוע מתארת את התנאים כ"אפוקליפטיים". ארגונים מקומיים שסיפקו סיוע במשך תקופת המצור נרדפים, וחלק מחבריהם נעצרו או נרצחו. "הקהילה ההומניטרית בסודאן קוראת לפעולה דחופה להגנה על אזרחים ועל עובדי הסיוע", נכתב בהצהרת משרד התיאום ההומניטרי של האו"ם (OCHA). "יש להבטיח מעבר בטוח וסיוע לאנשים הלכודים באל-פאשר".

מג'נג'וויד ל-RSF: האבולוציה של אכזריות

שורשי ה-RSF נעוצים במיליציות הג'נג'וויד, קבוצות לוחמים ערביות חמושות שנתמכו על ידי משטרו של עומר אל-בשיר במהלך מלחמת דארפור בשנות ה-2000. אותו מסע דיכוי הסתיים בהאשמות בין-לאומיות ברצח עם, ואל-בשיר עצמו הועמד לדין בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג.

בשנת 2013 הסדירה הממשלה את אותן מיליציות לכדי כוח רשמי, ה-RSF, בראשותו של מוחמד חמדאן דגלו, הידוע בכינוי "חמדתי". בתחילה נועדו הכוחות לשמש כשומרי גבול, אך במהרה הפכו לכוח צבאי עצמאי, שלחם במלחמת תימן לצד הסעודים והאמירותים וצבר כוח, כסף ונשק.

כאשר אל-בשיר הופל ב-2019 לאחר גל מחאות עממיות, שיחקה ה-RSF תפקיד מרכזי בהפיכה. נראה היה שסודאן צועדת לעבר שלטון אזרחי תחת ממשלה זמנית שכללה גם נציגים מהצבא וגם מה-RSF. אך השותפות הזו התפרקה במהרה. ב-2021 ביצעו חמדתי ומפקד הצבא, הגנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן, הפיכה נוספת והדיחו את ראש הממשלה האזרחי עבדאללה חמדוכ. מאז, נמשכה המתיחות ביניהם עד שבאפריל 2023 פרץ העימות הגלוי בין הצבא ל-RSF, עימות שהפך למלחמת אזרחים כוללת. מה שהחל כמאבק כוח בין שני גנרלים הפך עד מהרה לאסון הומניטרי בקנה מידה עולמי.

ממשלות וארגונים ברחבי העולם גינו בחריפות את הזוועות באל-פאשר. ערב הסעודית, מצרים, קטאר, טורקיה וירדן פרסמו הצהרות גינוי על "הפרות חמורות של זכויות אדם" מצד ה-RSF וקראו להפסקת אש מיידית. ראשת מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, קאיה קלאס, הצהירה כי "העובדה שאזרחים מותקפים על בסיס מוצאם האתני ממחישה את אכזריותו של ה-RSF", והדגישה כי על הכוח לשאת באחריות להגנת האזרחים שבשטחיו.

גם האו"ם, הליגה הערבית וארגוני סיוע רבים הביעו זעזוע עמוק. מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש תיאר את נפילת העיר כ"הסלמה נוראית", והדגיש כי יש להפסיק כל סיוע צבאי חיצוני לשני הצדדים. לדבריו, "הבעיה איננה רק הלחימה בין הצבא לכוחות ה-RSF, אלא גם ההתערבות הזרה ההולכת וגוברת שמחסלת כל סיכוי להפסקת אש ולפתרון פוליטי". הממשלה הסודאנית האשימה את איחוד האמירויות באספקת נשק ל-RSF, טענה שהאמירויות הכחישו, אך ההאשמות משקפות את ריבוי האינטרסים הזרים שמלבים את האש.

היעלמות התיירות: מדינה שנמחקה מהמפה

בתוך כל זה, קריסתה של תעשיית התיירות הסודאנית משמשת מדד חד לקנה המידה של האסון. המדינה, שבשטחה יותר פירמידות מאשר במצרים, אתרי מורשת עולמית של מרואה (Meroë) ושרידי ממלכות נוביות עתיקות, הפכה למוקד סכנה מוחלטת. לפני המלחמה, בשנת 2018, ביקרו בסודאן כ-825 אלף תיירים, מספר קטן במונחים עולמיים אך בעל חשיבות כלכלית. כיום, המספר הזה הוא אפס.

נמל התעופה הבין-לאומי בחרטום הושמד בראשית המלחמה ונמצא בשליטת ה-RSF, ואילו נמל התעופה היחיד שעדיין פעיל, בעיר פורט סודאן, פועל תחת איום מתמיד של תקיפות רחפנים ונסגר לפרקים. הכניסה למדינה הפכה לבלתי אפשרית.

בתי המלון שעמדו בעבר בלב הבירה, בהם מלון האקרופול הוותיק ומלון הקורינתיה היוקרתי, נהרסו או נשדדו. אותם מבנים, שהיו סמל ליציבות ולפתיחות, עומדים כיום כפצע פעור בלב עיר הרוסה. קריסת התיירות היא הרבה מעבר לפגיעה כלכלית. היא מדד מוחשי לבידודה המוחלט של סודאן מהעולם. המקומות ההיסטוריים והתרבותיים, שנשאו הבטחה של חיבור וידע, עומדים שוממים בעוד תושביהם נאבקים לשרוד. כפי שנכתב באחד הדו"חות: "היעדר מוחלט של תיירות איננו רק סיפור כלכלי, הוא עדות חזותית לקריסתה של מדינה שלמה".

העולם שותק וממשיך הלאה

נפילת אל-פאשר איננה רק תבוסה צבאית, היא עלולה להיות הצעד הראשון לקראת פירוקה של סודאן. עם דארפור בשליטת ה-RSF והצבא נסוג מזרחה, גוברים הקולות המזהירים מפני חזרה על תרחיש דומה לזה שהוביל להקמת דרום סודאן ב-2011.

הליגה הערבית והאיחוד האפריקאי קראו להעמיד לדין את האחראים לפשעי המלחמה, אך נכון לעכשיו, דבר לא מעיד על התקדמות בכיוון זה. משרד זכויות האדם של האו"ם הזהיר כי "המעשים באל-פאשר עשויים לעלות כדי רמת רצח עם". ברשתות החברתיות התפשטו הסיסמאות SaveElFasher# ו-ElFasherDrenchedInBlood#, כחלק מניסיון נואש למשוך תשומת לב בין-לאומית. מבחינת אזרחי סודאן, חורבנה של אל-פאשר הוא יותר מטרגדיה לאומית, הוא סמל עצום לאדישות העולם.

סודאן של 2025 ניצבת בפני קריסה כוללת: פוליטית, כלכלית ומוסרית. הממשלה איבדה שליטה על מרבית שטחי המדינה, אזרחיה גוועים ברעב, ואתרי המורשת שלה עומדים נטושים. השתיקה שאופפת את פירמידות מרואה, את הקברים הנוביים ואת חופי ים סוף אינו עוד שקט של היסטוריה, אלא שקט של יאוש. כאשר אין עוד תיירים, אין עוד שיירות סיוע, ואין עוד מוסדות מתפקדים, נותרת רק דממה כבדה שבמרכזה אומה שנמחקת בלייב מעיני העולם. דבריו של עובד סיוע מקומי מסכמים את התחושה הכללית: "ההיסטוריה שלנו נקברת שוב, לא בידי הזמן, אלא בידי המלחמה".