בריסל תחת מצור: בירת בלגיה הפכה לשדה קרב של פשע מאורגן

בריסל, בירת האיחוד האירופי, מתמודדת בימים אלו עם אחד ממשברי הביטחון הקשים בתולדותיה ועולה כעת לכותרות מכל הסיבות הלא נכונות. בעשור האחרון גברה האלימות ברחובות העיר, אך בשנה האחרונה חצתה המציאות קווים אדומים וכעת ממשלת בלגיה שוקלת להוציא את הצבא לרחובות הבירה במטרה להשיב את הסדר. מדובר במהלך חסר תקדים מסיבות שאינן טרור, ונראה שהוא משקף מציאות עגומה: הרשויות איבדו שליטה על חלקים מהעיר, או כפי ששר הפנים ברנאר קנטין ניסח זאת בבוטות מוקדם יותר החודש: "אנו נלחמים בחברות רב-לאומיות ללא נקיפות מצפון, משאבים כספיים עצומים ויכולת להרוג".

במשך תקופה ארוכה נלחמת בריסל בפשיעה הקשורה לסחר בסמים, אך בשנתיים האחרונות היקף הירי ברחובות הפך את העיר הלכה למעשה לשדה קרב. בשנת 2024 נרשמו 92 מקרי ירי, חלקם באור יום, במרכזים עירוניים צפופים. יותר ויותר תושבים מדווחים על תחושת פחד, חוסר ביטחון ותחושה שמדובר ב"עיר תחת מצור".

>> ישראלי קיבל הודעת ביטול מהמלון: "אתם מבצעים פשעי מלחמה"

>> על סף תהום: איך הפכה בלגיה מגן עדן רב-תרבותי למוקד של איסלאם קיצוני?

>> "לא אכפת להם מהתיירים": טייל בכל העולם וקבע – אלה האנשים הכי פחות נחמדים

הפשע הוא רק הסימפטום

על אף שהאירועים האחרונים תפסו את הכותרות, ההיסטוריה של הפשיעה המאורגנת בבריסל עמוקה הרבה יותר. כבר מראשית דרכה, עם קבלת עצמאותה של בלגיה ב-1830, התפתחה בריסל כמרכז סחר, מה שיצר גם קרקע נוחה לפעילות עבריינית. באותן שנים של תיעוש מואץ ומסים גבוהים על יבוא, התפתחו רשתות הברחה וארגוני פשע, שהתחרו ביניהם על שליטה בנמלים ובמרכזים הכלכליים.

במאה ה-20 עברו ארגונים אלו להתמקד בסחר בסמים, והפכו לארגונים אלימים ומתוחכמים יותר. עם השנים צמחו ברחבי העיר כנופיות רבות, שקיבלו שמות כמו Black Wolves, New Jack או 1210, והתנהלו כמו משפחות פשע לכל דבר, לעיתים מתוך בסיס אתני, ולעיתים על בסיס שכונתי בלבד.

לאחר המשבר הפיננסי של 2008, גל שלישי של אלימות שטף את העיר, עם כניסת כלי נשק צבאיים לשוק השחור, רבים מהם מאזור טורקיה, ברית המועצות ויוגוסלביה לשעבר. כנופיות כמו זו שפועלת בשכונת פטרבוס (Peterbos) אימצו מודלים אכזריים במיוחד לשמירה על רווחים עצומים מהסחר בקוקאין, והרשויות נותרו מאחור.

בשלב מסוים הקווים בין אחווה עבריינית לבין שכנות פשוטה היטשטשו, רבים מחברי הכנופיות הם חברי ילדות, ולא בהכרח קרובי משפחה. אך הדבר שהפך את הסיטואציה לנפיצה באמת הוא חוסר האכיפה: בתי הכלא התמלאו, המערכת המשפטית קרסה תחת העומס, והענישה הפכה רופפת. עבור חלק מהתושבים, התחושה היא של חוסר ענישה מוחלט, או לכל הפחות חוסר אכיפה אפקטיבית.

פברואר 2025: נקודת שבירה

בחודש פברואר האחרון נרשמו בעיר שלושה מקרי ירי בשלושה בקרים רצופים. באחד מהם, סמוך לתחנת המטרו קלמנסו, נמצאו 17 תרמילים בזירה, עדות לירי ממושך ולא לאירוע בודד. יממה לאחר מכן נורו שני אנשים בסן-ז'וס, שכונה הידועה מזה שנים כמעוז פשע.

שר הפנים ברנאר קנטין, יחד עם שרת המשפטים אנליס ורלינדן, הכריזו מיד על שורת צעדים: תגבור כוחות משטרה, נוכחות מוגברת במוקדים בעייתיים, ותיאום הדוק יותר בין המשטרה הפדרלית למקומית. "לא ניתן לבריסל להפוך לשדה קרב של פשע מאורגן", אמר קנטין.

אולם המציאות בשטח לא השתנתה, הירי נמשך, לעיתים באור יום ולעיתים ברחובות הומי אדם. אזורים כמו פטרבוס, קלמנסו ולידטס סקוור הפכו לאזורי עימות קבועים בין כנופיות, ואפילו מבצעי משטרה נרחבים שנערכו בקיץ האחרון לא הצליחו לעצור את המגמה.

כך, ב-6 בספטמבר, הציג קנטין את "תכנית הערים הגדולות", מהלך כולל שמתוכנן להחליף את "תוכנית התעלה" הקודמת, ובמסגרתו יוצבו חיילים בשכונות רגישות. הצבא, שעד כה גויס רק לשם לוחמה באיומי טרור, צפוי לפעול בצמוד לשוטרים, במטרה "להחזיר את תחושת הסדר והשקט הציבורי", לדבריו של השר.

צבא ברחובות: פתרון זמני או הודאה בכישלון?

התוכנית החדשה מתבססת על מודל בריטי בשם Clear-Hold-Build, שבשלב הראשון שלה נועדה "לנקות" את השטח, תוך הפגנת נוכחות מרתיעה מצד כוחות הביטחון. לאחר מכן אמורים להגיע אנשי רווחה, ולבסוף יושקעו משאבים בשיקום קהילתי, תעסוקה וחינוך. הנציבה הלאומית למאבק בסמים, אינה ואן וימרש, מסבירה שמדובר בגישה שיטתית: "השלב הראשון מחייב סמכות נראית לעין ולכן הצבא נחוץ כאן", היא אומרת. עם זאת, היא הדגישה שמדובר בפתרון זמני בלבד.

בתוך הממשלה עצמה יש חילוקי דעות, ושר ההגנה תיאו פרנקן מזהיר מפני הפעלה מוקדמת של הצבא, וטוען כי ללא מסגרת משפטית ברורה, שתיכנס לתוקף רק באפריל 2026 עם הקוד הפלילי החדש, אין אפשרות חוקית לאפשר לחיילים לבצע חיפושים, לדרוש תעודות זהות או לבצע מעצרים. "אנחנו לא נחזור על טעויות העבר. זה פשוט מסוכן", אומר פרנקן. קנטין מצדו מנסה לקדם את ההיערכות כבר לסוף 2025, בטענה שהמצב אינו סובל דיחוי. משרדו ממשיך לבדוק אם קיימת אפשרות משפטית להפעלה מוקדמת, גם ללא חקיקה חדשה.

ראש עיריית בריסל, הסוציאליסט פיליפ קלוז, אינו מתנגד לעקרון השימוש בצבא, אך מותח ביקורת על האופן שבו הדבר נעשה. הוא מציע להציב חיילים בעמדות שמירה קבועות, סמוך לשגרירויות, תחנות רכבת ומתקנים אסטרטגיים, ולא לשלוח אותם לפטרל בשכונות מוכות פשיעה. לעומתו, נציגים ליברלים כמו דוד וייטסמן תומכים במהלך: "כשיש סוחרי סמים שיורים בלב העיר, צריך לנקוט צעדים רדיקליים", הוא אומר.

גם מחוץ לבירה מורגשת מתיחות, וראש עיריית מונס, ניקולה מרטן, תומך בפרויקט ואף סימן את השכונות שיזדקקו לאותם חיילים. יחד עם זאת הוא מציין כי "זהו כישלון של מדיניות הביטחון הפדרלית". ראשי ערים נוספים הביעו דעות דומות, מצד אחד תומכים אך מזהירים שזהו סימן למערכת שלא מצליחה לתפקד.

גל הפשיעה המתעצם בבריסל נותן את אותותיו גם בענף התיירות והמסעדנות, שמנסה לשרוד קיץ קשה במיוחד. אף שבמספרים רשמיים נרשמה עלייה של כ-3 אחוז במספר הלינות בבתי המלון לעומת קיץ 2024, בארגון המסעדנים והמלונאים Horeca Brussels מדגישים כי מדובר בנתונים מטעים. "הקיץ הזה לא היה טוב", אומר סגן יו"ר הארגון, דוד דבן. לדבריו, יותר עסקים נסגרו מאשר נפתחו, והתחושה הכללית בשוק הייתה שלילית. "הבלגים כבר לא מרגישים בטוחים להגיע לעיר אחרי כל מקרי הירי", הוא מוסיף.

התחושות הקשות מגובות גם במספרים: למעלה מ-20 מקרי ירי התרחשו בבריסל במהלך חודשי הקיץ, חלקם גם במרכז התיירותי של העיר. בעוד תיירים מחו"ל ממשיכים להגיע, מבקרים בלגים מעדיפים להתרחק מהבירה ומעדיפים ערים בטוחות יותר כמו לובן או נאמור. "פעם 75 אחוז מהלקוחות שלי היו בלגים", מספר דבן, שמפעיל מסעדה במרכז בריסל. "היום זה בקושי 50 אחוז. אנשים פשוט לא רוצים להגיע לכאן". לדבריו, מעבר לתחושת חוסר הביטחון, הלקוחות מתלוננים גם על בעיות נגישות, מדיניות תחבורה לא ברורה, ולכלוך ברחובות. בענף תולים כעת תקווה בעונת חג המולד ובאירועים כמו "וונדרס דה ווינטר", אך גם כאן הכול תלוי במצב הביטחוני. "אנחנו כבר לא מדברים על רווח", מסכם דבן. "רק על להחזיק מעמד".

המאבק נמשך, אך הזמן אוזל

בתוך כל זאת, נרשמה גם פעילות אכיפה מסוימת. ב-14 בספטמבר פשטה המשטרה על כיכר לידטס בשכונת סחארבק, החרימה כמויות גדולות של קוקאין, ועצרה חמישה חשודים. אך גם פעולה זו נתפסת בעיני רבים כטיפול בסימפטומים, לא במחלה.

שרת המשפטים ורלינדן, מצידה, מקדמת יוזמה חדשה: לחייב סוחרי סמים לממן את שהותם בכלא. בנוסף, היא מציעה להגביר את האבטחה בבתי הסוהר, להציב רחפנים ומערכות שיבוש קשרים, ולחייב בדיקות סמים לאסירים. עם זאת, מערכת הכליאה בבלגיה סובלת ממחסור חמור בכוח אדם, צפיפות, ובתי משפט עמוסים, דבר שמקשה מאוד על יישום רפורמות בפועל.

נתוני הירי מדאיגים במיוחד: כ-40 מקרים נרשמו באזור בריסל מאז תחילת השנה, וכאמור כמחצית מהם התרחשו רק בקיץ האחרון. לכך מצטרפים פשעים דומים בערים כמו אנטוורפן ושארלרואה, שגם הן כלולות בתוכנית החדשה. למרות מאמצים ממוקדים, כמו אלה שנעשו באזורים כמו אוקל, מונגו ואודרכם, התחושה הרווחת בקרב תושבים ועסקים היא של הידרדרות. עסקים נסגרים, משפחות עוזבות, ובריסל מדורגת כעת במקום ה-25 מתוך 30 במדד הבטיחות של הערים הגדולות באירופה. נכון לעכשיו החיילים עדיין לא ברחובות, אבל העבריינים עדיין שם, ובריסל עומדת על פרשת דרכים בין שלטון החוק לבין שלטון הפחד.