"הורגים תינוקות ובאים לכאן": העלו סרטונים נגד ישראלים בהודו – והותקפו בחזרה

במשך עשרות שנים, אלפי צעירים ישראלים נוסעים להודו לאחר סיום השירות הצבאי החובה שלהם, במסלול תרמילאים בלתי רשמי המכונה "שביל החומוס". התופעה, שנחשבה לאורך זמן לטקס מעבר תרבותי ולמנוע כלכלי עבור עיירות תיירות בהודו, הפכה לאחרונה לנושא לדיון פוליטי, במיוחד על רקע העמקת היחסים בין הודו לישראל והמשך המלחמה.

מדי שנה מבקרים בהודו כ-80 אלף ישראלים, רבים מהם זמן קצר לאחר שסיימו את שירותם הצבאי, והמטיילים נעים בדרך כלל לאורך מסלול מבוסס היטב בין יעדים פופולריים. בין הנקודות המרכזיות קאסול, פושקר, דרמקוט, גואה ורישיקש, שם יש שלטים בעברית, בתי קפה בסגנון ישראלי ומרכזים קהילתיים המיועדים למטיילים מישראל והפכו לחלק מוכר מהנוף המקומי. מטיילים רבים מתארים את הטיול כדרך להשתחרר מהלחץ לאחר שנים של שירות חובה. חלק מתארים את המסע כמעין "דיטוקס" (ניקוי רעלים) לאחר השירות, המאפשר למטיילים לנוח, להכיר אנשים חדשים ולטייל לפני תחילת לימודים אקדמיים או קריירה מקצועית.

בעיירות שונות למרגלות הרי ההימלאיה ובמערב הודו התפתחה רשת של בתי הארחה, בתי קפה וסוכני תיירות הפונים במיוחד למטיילים ישראלים. תפריטים בעברית, מוזיקה ישראלית ומנות כמו חומוס ושקשוקה זמינים במקומות רבים, מה שהוביל מטיילים ומקומיים כאחד לכנות את המסלול "שביל החומוס". בעוד שהגעתם של המטיילים תרמה במשך עשרות שנים לכלכלות המקומיות המבוססות על תיירות, פעילים ופרשנים שונים בהודו מעלים לאחרונה שאלות לגבי ההשלכות החברתיות והפוליטיות של התופעה, וכן לגבי מערכת היחסים הרחבה יותר בין הודו לישראל.

ביקורת פוליטית גוברת

בחודשים האחרונים הפכה תופעת "שביל החומוס" לנושא לביקורת ציבורית גוברת, במיוחד על רקע המלחמה המתמשכת בעזה והדיון הגלובלי סביב השלכותיה. מבקרים טוענים כי העובדה שאלפי ישראלים, שחלקם סיימו זה עתה שירות צבאי, מגיעים להודו לטיול ולמנוחה, מעוררת שאלות מוסריות ופוליטיות. בעיניהם, התופעה אינה רק עניין של תיירות, אלא קשורה גם ליחסים המדיניים ההולכים ומתהדקים בין הודו לישראל.

אחת הדמויות הבולטות שהעלו את הביקורת היא הפעילה ההודית שרישטי חאנה. בשיחה עם פלטפורמת המדיה AJ+ של אל-ג'זירה היא טענה כי עצם נוכחותם של חיילים לשעבר בחופשה בהודו בזמן המלחמה בעזה מעוררת אי-נוחות בקרב חלק מהציבור: "אני חושבת שזו צורה נוספת של קולוניאליזם, שבאמצעותה אוכלוסיות מופלות לרעה", אמרה. לדבריה, העובדה שחיילים לשעבר מגיעים לנפוש במדינה אחרת בזמן שהלחימה נמשכת מעוררת שאלות לגבי האחריות המוסרית של הקהילה הבין-לאומית.

בחודש דצמבר פרסמו חאנה והפעיל פרשנט פונדיר סדרת סרטונים ברשתות החברתיות שבהם דנו ביחסים בין הודו לישראל ובהשפעתם האפשרית על החברה ההודית. באחד הסרטונים פתח פונדיר בשאלה: "לאן הולכים חיילים ישראלים אחרי שהרגו תינוקות בעזה?", ולאחר רגע של הפסקה הוא השיב: "הם מגיעים לכאן, להודו". בהמשך הסרטון הוסיפה חאנה: "לגואה, להימאצ'ל פראדש, לדרמקוט, לפושקר ולקאסול, מקומות שמוכרים גם בשם 'שביל החומוס', שנבנה סביב תרבות התרמילאים הישראלית".

השניים טענו כי חלק מהמטיילים מגיעים להודו זמן קצר לאחר שירות צבאי או משימות מבצעיות, ותיארו את התופעה כחלק ממסורת של "טיולי התאוששות". באחד הסרטונים אמר פונדיר: "בעצם, הודו הפכה למרכז שיקום לחיילי צה"ל שמבצעים רצח עם בעזה".

חאנה הדגישה מאוחר יותר כי מטרת הסרטונים לא הייתה לעורר פרובוקציה אלא לעודד דיון ציבורי רחב יותר. "רצינו לדבר על פלסטין בהקשר של הודו, לא במנותק ממנה" הסבירה. לדבריה, "יש בין שתי המדינות קשרים פוליטיים וחומריים ארוכי שנים שמעצבים את המציאות בשני האזורים, אבל לעיתים נדירות מתקיים על כך דיון פתוח". היא הוסיפה כי "המטרה שלנו הייתה לשתף מידע מתועד ולעודד שיחה רחבה ומבוססת יותר על הקשרים הללו".

"לא יצאנו מהבית במשך יומיים"

הסרטונים של שני הפעילים התפשטו בהודו במהרה ועוררו תגובת נגד עזה ברשתות, במיוחד מצד חשבונות הקשורים לחוגים ימניים הינדים. מה שהחל כביקורת ברשתות החברתיות הפך במהרה למה שהפעילים תיארו כקמפיין הטרדה מתואם. הסרטונים שלהם, שצברו כ-2.6 מיליון צפיות בפלטפורמות שונות, הופצו באופן נרחב ב-X (לשעבר טוויטר), שם חשבונות פוליטיים גדולים שיתפו את הסרטונים וגייסו עוקבים נגדם.

לדברי הפעילים, התגובה המקוונת עברה במהרה מעבר לחוסר הסכמה עם דעותיהם. חאנה ופונדיר אמרו כי הם נתונים להטרדות והטרלות, האשמות בבגידה וב"אנטי-לאומיות", וניסיונות פומביים להכפיש אותם. הביקורת לעתים קרובות תיארה את דבריהם על ישראל ועזה כהתקפות על הודו עצמה: "חמורים ברמה הגבוהה ביותר. בזמן של משבר הם לא יהססו למכור את המדינה שלהם", כתבה מגיבה ששיתפה את הסרטון. אחר כתב: "היא משתמשת באינסטגרם כדי לעודד אלימות נגד ישראלים שמבקרים באתרי תיירות בהודו", ושלישי הוסיף: "שני אלה מעודדים פיגועים נגד יהודים כמו זה שהתרחש בחוף בונדי בסידני".

המצב הסלים כאשר מידע אישי על הפעילים החל להסתובב ברשת. צילומי מסך של פרופילי הרשתות החברתיות שלהם שותפו בפלטפורמות מרובות, והמידע המקצועי שלהם, כולל פרטים מחשבונות הלינקדאין שלהם, פורסם בפומבי. חאנה אמרה שחשיפה זו אפשרה למשתמשים מקוונים לפנות ישירות למעסיקים ולמקומות העבודה שלהם, כאשר חלק מהחשבונות דחקו בחברות לפטר אותם.

לדברי שני הפעילים, התגובות של הגולשים נגדם כללו גם איומים ו"דוקסינג", חשיפה ופרסום זדוני של פרטים אישיים ומזהים על אדם ברשת ללא הסכמתו. לדברי הפעילים, כתובת הדוא"ל של פונדיר בעבודה דלפה לרשת, מה שהוביל לשיחות והודעות חוזרות ונשנות. הם גם אמרו כי מיקומי מגוריהם הופצו, מה שעורר חששות לבטיחותם: "איומים נעשו כדי למצוא אותנו ולפגוע בנו פיזית. בגלל הפחד לא יצאנו מהבית במשך יומיים", אמרה חאנה.

"פרופילי הלינקדאין שלנו שותפו בפומבי, וחשפו היסטוריה מקצועית מלאה, רקע חינוכי, מקומות עבודה ומעסיקים", אמרה חאנה. הפעילים דיווחו כי מעסיקיהם תויגו שוב ושוב בפוסטים בדרישה לפיטוריהם. בתגובה ללחץ ולחששות בנוגע לפרטיות, שניהם אמרו שבסופו של דבר הסירו את פרופילי הלינקדאין שלהם. שני הפעילים פוטרו בסופו של דבר מעבודותיהם בעקבות הסרטונים.

"ההטרדה שחווינו היא בלתי נתפסת", אומר פונדיר. "רק קיווינו שזה לא יפגע בנו באופן מוחשי, אבל זה התגשם והפחד הגרוע ביותר שלנו התגשם. שרישטי פוטרה מעבודתה באופן מיידי, וגם אני על תנאי. אנחנו לא יודעים לאן להמשיך מכאן והלאה. אנחנו מנסים לעבד את זה תוך כדי התמודדות עם פחד, אי ודאות, וכל זאת תוך כדי מאבק על הישרדות". למרות כל ההתקפות והמחאות נגדם, השניים ממשיכים לפרסם סרטונים נגד ישראל, וכעת במלחמה מול איראן, השניים עדיין מעלים סרטונים שתומכים ברפובליקה האסלאמית.

היחסים המתחזקים בין הודו לישראל

המחלוקת מתרחשת על רקע התחזקות מהירה של היחסים בין הודו לישראל. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בשנת 1992, ובעשור האחרון התרחב שיתוף הפעולה ביניהן באופן משמעותי בתחומים כמו ביטחון, טכנולוגיה, מסחר וחקלאות. הודו הפכה לאחת היבואניות הגדולות של ציוד ביטחוני מישראל, ושיתוף הפעולה הביטחוני נחשב לאבן יסוד בשותפות בין המדינות.

היחסים קיבלו לאחרונה ביטוי נוסף בביקור רשמי של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, בישראל בסוף החודש שעבר, שבמהלכו נפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונאם בכנסת. במהלך הביקור הודיעו שתי המדינות על כוונתן להרחיב את שיתוף הפעולה בתחומים כמו סייבר, בינה מלאכותית, תשלומים דיגיטליים ותחומים נוספים. מנהיגי שתי המדינות תיארו את היחסים כשותפות אסטרטגית המבוססת על ערכים דמוקרטיים משותפים. "הערכים המשותפים שלנו הם הבסיס המוצק שמחזק את השותפות המודרנית בינינו", אמר מודי בנאומו בכנסת. "עלינו לוודא שהידידות בין הודו לישראל תמשיך להיות מקור כוח בעולם לא יציב".

עבור קהילות מקומיות רבות לאורך "שביל החומוס", התיירות הישראלית נותרה מקור הכנסה משמעותי. עסקים הפונים לתרמילאים, מבתי הארחה קטנים ועד מסעדות, נשענים לעיתים קרובות על זרם המטיילים העונתי. עם זאת, לעיתים מתעוררים גם מתחים. לאורך השנים התלוננו חלק מהתושבים על בעיות כמו שימוש בסמים, אי-הבנות תרבותיות או חוסר כבוד למנהגים המקומיים. מבקרי התופעה טוענים כי ריכוז גבוה של עסקים המכוונים לקהל ישראלי עלול לשנות את אופיין של הקהילות המקומיות. מנגד, תומכי תעשיית התיירות מציינים כי תופעות כאלה אינן ייחודיות למטיילים ישראלים, וכי תרבות התרמילאים ממדינות רבות השפיעה על מרכזי התיירות של הודו במשך עשרות שנים.