הנקודה על המפה שאף אחד לא הכיר: העיר הסעודית האלמונית שקיבלה את הישראלים

מה שהחל אתמול כטיסה שגרתית לחלוטין עבור 174 הנוסעים שהיו על סיפון טיסה FZ1073 של פליי-דובאי מדובאי לתל אביב, הידרדר במהירות בלתי צפויה לאירוע קיצוני ומורט עצבים שהוכיח פעם נוספת עד כמה שבריריים קווי התעופה האזוריים שלנו. כשעתיים אל תוך הטיסה, בעוד המטוס שייט בבטחה במרחב האווירי האזורי, התפתח בפתאומיות מאבק אכזרי בתוך תא הטייס: טייס המשנה תקף את הקברניט, דקר אותו באכזריות וניסה בכל כוחו לדחוף את כלי הטיס לצלילה חדה וקטלנית לעבר הקרקע.

נתוני מעקב הטיסה הראו בהמשך את הרגעים המפחידים שבהם המטוס צלל כ-15 אלף רגל בתוך דקה אחת בלבד, קוד החירום 7700 שודר, מיד לאחריו קוד 7500 הדרמטי, האות הבין-לאומי המוסכם למקרי חטיפה והשתלטות בלתי חוקית. האסון הכבד נמנע הודות לתושייה יוצאת דופן ואומץ לב נדיר של אנשי צוות שהיו בחופשה ונוסעים ערניים, בהם שני טייסים של החברה שנסעו כנוסעים מן השורה, פרצו אל תא הטייס, השתלטו על התוקף וריתקו אותו, והצליחו לייצב את המטוס רגע לפני קטסטרופה ולבצע נחיתת חירום חריגה ביותר על אדמת סעודיה.

נקודת הציון הלא מוכרת: הכירו את תבוכ

עבור מרבית הנוסעים הישראלים, יעד נחיתת החירום הלא צפוי, נמל התעופה האזורי של תבוכ, היה סתם עוד שם לא מוכר על המפה. אבל תבוכ היא לא עיירה נידחת או נווה מדבר מבודד, אלא מטרופולין גדול ומשמעותי המונה למעלה מ-600 אלף תושבים ומשמש כבירת המחוז הצפון-מערבי של סעודיה. בתור המרכז המסחרי, המנהלי והחינוכי של האזור, העיר כוללת אוניברסיטאות, בתי חולים מתקדמים ותשתיות מודרניות. למעשה, תבוכ משמשת כצומת דרכים מרכזי המחבר בין חצי האי ערב ללבנט ולצפון אפריקה.

העיר מוקפת בנוף פראי ודרמטי של הרי אבן חול עצומים, מישורי מדבר אין-סופיים ונאות מדבר ירוקות המעוטרות בעצי דקל, ואפילו פסגות סמוכות כמו ג'בל אל-לוז שזוכות מדי פעם לשלג חורפי. מבחינה גיאוגרפית מדובר באחד המיקומים האסטרטגיים והמעניינים באזור, כשהעיר ממוקמת כ-270 קילומטרים בלבד מדרום-מזרח לאילת ולמפרץ אילת (עקבה).

נסיעה מתבוכ אל עבר הגבול מובילה את הנוסעים צפון-מערבה דרך השטח המדברי של חאקל עד שמגיעים לעקבה ולגבול עם ישראל, נסיעה שלרוב לוקחת פחות מארבע שעות שמעידות יותר מכל על הקרבה הפיזית ועל תפקידה של תבוכ כשער הצפון-מערבי של הממלכה, ממש בנקודת המפגש שבה סעודיה, ירדן, מצרים וישראל נפגשות סביב אגן ים סוף.

בהיסטוריה הרחוקה שימשה תבוכ כנווה מדבר חשוב על נתיבי המסחר העתיקים באזור, ובהמשך כתחנת חובה עבור עולי רגל שעשו את דרכם דרומה למדינה ולמכה, מורשת שעדיין אפשר לראות היטב במבצר תבוכ העות'מאני מהמאה ה-16 ובתחנת הרכבת החיג'אזית ההיסטורית המשוחזרת.

מבחינת תשתיות תעופה, המקום נסמך על נמל התעופה האסי עבד אל-עזיז (נסיך סולטאן בן עבד אל-עזיז), שנמצא במרחק של חמישה קילומטרים בלבד מלב העיר ומפעיל טיסות פנים סדירות למוקדים המרכזיים בסעודיה לצד קווים אזוריים לקהיר, עמאן ודובאי. בשנים האחרונות, השם תבוכ התחיל להופיע יותר ויותר בזכות תפקידה המרכזי כבסיס הלוגיסטי והעירוני של ניאום (NEOM), פרויקט הענק השאפתני והמדובר של סעודיה לאורך חוף ים סוף. ממש ממזרח לאזורי הפיתוח העתידניים האלו, תבוכ משמשת כמנוע כלכלי שמזין מיזמים כמו "דה ליין", אתר הסקי טרוג'נה ופרויקטים חופיים נוצצים סביב מפרץ אילת, כשהיא פוסעת בצעדי ענק מהיותה נווה מדבר שקט למוקד עולמי של חדשנות ותיירות.

לנחות פתאום בארץ זרה ועוינת

אלא שנחיתה פתאומית ולא מתוכננת במדינה שאין לישראל איתה שום יחסים דיפלומטיים רשמיים מביאה איתה הלם נפשי וגיאופוליטי עמוק, כזה שהופך תקלה תעופתית מורטת עצבים לדיפלומטיה ברגישות הגבוהה ביותר. מקרים דומים בעבר שבהם מטוסים עם ישראלים נאלצו לנחות בשטח סעודי, כמו פינויים רפואיים דחופים לריאד או לג'דה, הציפו בדיוק את אותם חששות וחרדות המלווים אזרחים שמוצאים את עצמם נוחתים לפתע במדינה עוינת.

מבחינה משפטית יבשה, חוק התעופה הבין-לאומי קובע שכל עוד הנוסעים נשארים סגורים בתוך המטוס, הם שייכים מבחינה טריטוריאלית למדינת המוצא של חברת התעופה, מה שמגן עליהם לחלוטין מפני החוקים והרשויות המקומיות. הבעיה האמיתית מתחילה ברגע שאירוע קיצוני מחייב לפנות את הנוסעים מן המטוס אל תוך הטרמינל המקומי, מצב רגיש הדורש מעורבות דרמטית ומיידית של משרדי חוץ ומתווכים בין-לאומיים כדי לוודא שהכל עובר בשלום.