לא להאמין: לא פחות מ-80 אלף עובדים ב-120 אוניות קרוז שונות, תקועים בלב ים מול חופי ארה"ב, כשחלקם נמצאים במצב חסרה האונים הזה כבר מעל חודשיים, כך על פי ה-CBS. בגרדיאן מוסיפים שמעל 100 אלף עובדים תקועים במצב במצב דומה מסביב לעולם.
איך זה קרה? בזמן שלכל הנוסעים באוניות הקרוז ניתן האישור לרדת ולחזור תחת ביקורת קפדנית למדינות המוצא שלהם, דווקא העובדים ואנשי הביטחון מצאו את עצמם כבולים תחת בירוקרטיה ותקנות שלא מאפשרות להם לרדת מהאוניה מבלי שהמדינה בה האוניה נמצאת תאשר זאת. היות וישנו חשש ממשי שאותם עובדים, המגיעים משלל מדינות שונות, חולים בקורונה הם לא מקבלים את האישור המיוחל מהרשויות בארה"ב.
"אנחנו באוניה כ-1,300 אנשי צוות מ-60 מדינות שונות ודווקא המדינה שלנו היא זו שלא נותנת לנו לחזור לארץ", אומר דן דומנש, שחקן אמריקאי בספינת סקיי פרינסס ושחקן ברודווי, ל- CBS News. "זה מביך. מחזיקים בנו כבני ערובה". הספינה עליה נמצא דומנש שטה ללא תכלית בים מתחילת מרץ, זאת למרות שעל פי דיווחים ברשתות האמרקאיות אין עליה חולי קורונה וכל הנוסעים שהיו אליה כבר ירדו ממנה מזמן.
בכל הזמן הזה 120 האוניות עושות ביניהן רוטציה בעגינה בנמלים השונים ברחבי ארה"ב. בכל פעם כמה מהן עוגנות על מנת לתדלק, לחדש את מלאי האוכל, לרוקן זבל ולהיערך ליציאה מחדש לים. אנשי הצוות שעל האונייה, לא מורשים לרדת ממנה בכל הזמן הזה.
לאחר סיום ההיערכות הספינות מפליגות זמן לא ארוך, זורקות עוגן בלב הים וממתינות עד אשר יחזרו להצטיידות מחדש. המטרה היא לאפשר לכל האוניות הזדמנות להצטייד ובנוסף לחסוך את עלויות העגינה הגבוהות.
נכון לעכשיו לא ברור כמה זמן המצב האבסורדי הזה יימשך ואנשי הצוות השונים מספרים שמיום ליום הם נעשים יותר חסרי אונים ומאבדים תקווה. "העובדה שהם לא משחררים אותנו היא מאוד מתסכלת, במיוחד בגלל שאנחנו נמצאים בהסגר יותר מ-14 יום ואין על הספינה אף חולה", אמר דן דומנש. "אני רוצה לחזור הביתה. אני רוצה לראות את המשפחה שלי."