בונקר בהוואי וכרטיס טיסה לכיוון אחד: כשהמטוסים הפרטיים ממריאים – תדעו שהגיע הזמן לדאוג

כאשר חיות בר חשות באסון טבע מתקרב, הן בורחות. ציפורים נוטשות את הקנים, מכרסמים נמלטים מספינות טובעות ופילים תופסים מרחק אל אזורים גבוהים. במצב העכשווי והחרד של ימינו, המאופיין בחוסר יציבות גיאופוליטית, מערכת מעקב דיגיטלית חדשה מציעה תיאוריה מעניינת: ייתכן שמערכת ההתרעה המוקדמת האולטימטיבית של האנושות היא לא חיישן סיסמי או משדר ממשלתי, אלא דווקא דפוסי הטיסה הפתאומיים והמתואמים של עשירי העל בעולם.

קייל מקדונלד, אומן ומתכנת תושב לוס אנג'לס, השיק את ה"מערכת להתרעה מוקדמת מפני האפוקליפסה" (Apocalypse Early Warning System). מדובר בכלי מקוון שנועד לנטר בזמן אמת את תנועותיהם של אלפי מטוסי מנהלים פרטיים. נקודת המוצא של הפרויקט נשענת על הנחת יסוד פשוטה וצינית: אם אירוע קטסטרופלי, כמו עימות גרעיני, אכן יעמוד בפתח, גורמים פוליטיים מקושרים ומיליארדרים מתחום הטכנולוגיה כנראה יקבלו על כך התרעה מראש, וימריאו מיד אל השמיים כדי להימלט ממרכזי הערים הגדולות.

>> טריק ויראלי מנצח את מחירי הטיסות: מומחה מסביר איך ChatGPT יעזור לכם לחסוך

>> איך לא אמרו לנו? זה הדבר הכי חשוב בטיסה ארוכה

>> מתחת לאף: זו העיר הכי קרובה לכאן שחייבים לנחות בה

המערכת פועלת על ידי איסוף נתוני תעופה הזמינים לציבור הרחב, תוך התבססות על מקורות כמו מרשם כלי הטיס של רשות התעופה הפדרלית בארה"ב (FAA) ורשת ADS-B Exchange, המתעדת אותות רדיו של מטוסים בזמן אמת. תוכנת המעקב של מקדונלד מנטרת באופן רציף קבוצה גלובלית של כ-11 אלף מטוסי מנהלים ומטוסים פרטיים, לצד מטוסי פיקוד צבאיים. המערכת משווה את מספר המטוסים שנמצאים באוויר בכל רגע נתון מול קו בסיס שבועי היסטורי, ומחשבת על פי הנתונים "רמת חירום היסטורית" על סקאלה שבין 1 ל-5.

בעוד שרמת התרעה 1 מעידה על יום שגרתי לחלוטין בתעופה העסקית, התרעה ברמה 5 מסמנת חריגה קיצונית מהנורמה. רמה זו מצביעה על נחיל מאסיבי וחריג מבחינה סטטיסטית של מטוסי מנהלים שממריאים בבת אחת. מכיוון שהמערכת עוקבת אחר מגמות אלגוריתמיות רחבות ולא אחר לוחות זמנים פרטניים של אנשים ספציפיים, מקדונלד מציין כי התרעות שווא עדיין עלולות להתרחש בעקבות חגים עונתיים, אירועי ספורט גדולים כמו הסופרבול, או תקלות בנתונים. כדי לשמור על שקיפות, האתר מציג ארכיון המאפשר למשתמשים לבחון בעצמם זינוקים קודמים בפעילות.

הפרויקט מגיע על רקע פערים כלכליים מעמיקים ומרמור ציבורי גובר כלפי האליטה העשירה. כאשר האחוזון העליון בארצות הברית מחזיק בכמעט שליש מסך העושר במדינה, המיליארדרים נתפסים פחות ופחות כמודל לחיקוי, ויותר כמעמד מנותק שמסוגל לקנות את דרכו החוצה ממשברים עולמיים. דמויות בולטות רבות השקיעו בעשור האחרון במימון שקט של פוליסות "ביטוח אפוקליפסה", הכוללות הקמת מתחמים מבוצרים ומקלטים מבודדים. "אחוזת קואולאו" של מארק צוקרברג בהוואי, למשל, כוללת בונקר תת-קרקעי בשטח של 450 מטרים רבועים, בעוד שמובילי תעשייה אחרים דיברו בפומבי על בניית מקלטים לקראת פריצות דרך טכנולוגיות משמעותיות, כמו בינה מלאכותית כללית (AGI).

העיסוק המוגבר של העשירים בהכנות ליום הדין רק מגביר את העניין הציבורי בכלי מעקב הפוכים. למרות שבעלי הון פועלים באופן אקטיבי נגד מעקב טיסות ציבורי, תוך העלאת טיעונים ביטחוניים וקידום חקיקה כמו "חוק פרטיות הטייסים וכלי הטיס" בארה"ב, פלטפורמות המעקב הציבוריות ממשיכות לשגשג. מקדונלד, שפרויקטים קודמים שלו עסקו לעיתים קרובות בנושאים של שקיפות ופיקוח דיגיטלי, רואה במערכת ההתרעה דרך להפנות את עדשת המעקב בחזרה כלפי בעלי הכוח.

בסופו של דבר, המערכת להתרעה מוקדמת מפני האפוקליפסה מתפקדת יותר כמראה תרבותית לחרדה הקולקטיבית של החברה, ופחות כשעון יום דין חסין מטעויות. הסופר והדוקומנטריסט דאגלס ראשקוף מציין כי המערכת משמשת בעיקר כאינדיקטור לפאניקה בקרב מיליארדרים, ולא כערובה לאירוע שיחריב את העולם. ראשקוף אף העלה סימני שאלה סביב האבסורד הלוגיסטי שבבידוד של אנשי האליטה, והזכיר כי בונקרים פרטיים תלויים לחלוטין בהמשך קיומו של מרקם חברתי מתפקד כדי לשמור על ביטחונם לטווח ארוך.

מקדונלד עצמו מכיר באופי המשועשע והציני של הפרויקט, ומסביר כי מטרתו העיקרית היא להכניס מעט הומור וחתרנות לתוך האקלים העולמי המתוח. על ידי עידוד הציבור להביט מעבר לרעש הדיגיטלי ולזהות דפוסי מאקרו בהתנהגות האליטה, הפרויקט שואף לפתח חשיבה ביקורתית, מעין "מנטליות של האקרים", ביחס ליחסי הכוחות בעולם. הוא מציג מציאות קודרת, אך משעשעת בדרכה: אם העולם אכן יגיע לקצו, לאזרחים מן השורה יהיה כנראה רק חלון הזדמנויות קצרצר להתארגן, בזמן שהם צופים בעשירי העל מתפזרים לכל עבר.