"במקום הזה הבנתי שלא צריך יותר מדי בחיים כדי להיות מאושרים"

מעיין שהרבני, בת 26 מאלפי מנשה, טיילה בשנה האחרונה לבדה בניו זילנד, סינגפור, תאילנד ואז הגיעה לאוסטרליה, ושם החלה לחשוב על היעד הבא, מקום שונה ממה שהכירה עד כה. "חיפשתי משהו חדש והרפתקני, ואז קיבלתי במקרה הצעה מעמית, חברה שהכרתי בניו זילנד", מספרת מעיין. "היא רצתה יעד שעושים בו צלילה והיא שמעה על איי שלמה (Solomon Islands) דרך ישראלי שמתגורר בפיג'י ונשוי לאישה משם".

> לאן הישראלים היו טסים אם כסף לא היה השיקול?

עמית הציעה למעיין לחבור אליה לטיול באיי שלמה ולישון אצל משפחתה של אשתו של הישראלי שהכירה, וכך דרכיהן נפגשו שוב. "מעולם לא צללתי, אבל זה היה נשמע לי מעניין, ובדיוק מה שחיפשתי - מקום מעניין ולא מתויר מדי. החלטתי ללכת על זה כי זה הרגיש לי כמו הרפתקה, ממש כמו לגלות יבשות בעצמי, ועצם האירוח אצל המקומיים רק משך אותי יותר, רציתי לחוות את החוויה עד הסוף".

מעיין החליטה להיענות להצעתה של עמית ולרכוש באופן ספונטני כרטיס טיסה מאוסטרליה לאיי שלמה. "לא חקרתי לעומק את היעד, החלטתי ללכת על זה מבלי לדעת מה באמת מצפה לי, את מי אפגוש, האוכל, והאנשים".

עם הנחיתה בשדה, המארחת של הבנות הישראליות חיכתה להן יחד עם אחותה. "כבר מהרגע הראשון הרגשנו בבית. אלו נשים שלא הכרנו, והתחברנו אליהן מההתחלה. משם התגלגלנו, המשכנו לעוד מארחים ולעוד איים באיי שלמה שכל אחד מהם היה יותר קסום מהשני". מעיין ועמית עשו קורס צלילה, שנרקלו במקומות שונים במדינה, הגיעו להר געש מפורסם באזור, ובכל יום שטו באמצעות סירה - כלי התחבורה המרכזי באיי שלמה.

במהלך אחד מהטיולים שלהם יחד עם מדריך מקומי, היה רגע שנצרב בזיכרונן: "הוא אמר לנו משפט שלא יוצא לי מהראש. People get used to eat with money (אנשים התרגלו לאכול עם כסף), ונוכחתי לגלות במסע הזה שזה באמת אפשרי לחיות בלי כסף. הם בונים את הבתים שלהם מעץ בטבע, קמים מרעש התרנגולות בבוקר, דגים את הדגים שאותם הם אוכלים, קוטפים בעצמם את הפירות והריקות, עושים סחר חליפים ממש כמו פעם, והולכים עם כפכפים או יחפים, ופשוט שורדים את היום, אבל מאושרים בגלל העובדה שהם ביחד, עם מטרה של קהילה".

הפשטות של האנשים וההבנה שלא צריך יותר מדי כדי לשרוד ולהיות מאושרים, מלווה את מעיין עד היום. "הרגשתי כמה זה שונה מהתרבות הנוכחית, שכל אחד מחפש את ההכי טוב שקיים. האייפון, האיירפודס, הג'ינס הממותג והחולצה שעם קצת כתמים מוצאת את עצמה ישר בפח. אולי יש דבר או שניים שאנחנו צריכים לאמץ מהם, כי הרי אם נשים דגש על הדברים הפשוטים כמו קורת גג, אוכל על השולחן, משפחה וחברים, נמצא את הסיבה לקום בבוקר ולהיות המאושרים באדם".

בתור ישראליות, מעיין ועמית זכו ליחס שונה ומיוחד. "לא מגיעים לכאן הרבה תיירים, רובם מאוסטרליה או ניו זילנד, שהן המדינות הכי קרובות לאיי שלמה, אבל הם בעיקר מגיעים למונדה/גיזו שהן הערים המרכזיות. אנחנו ממש הגענו לאיים מרוחקים, כאלו שפעם באף פעם פוגשים תיירים. המקומיים הגיבו בשמחה רבה כשהבינו שאנחנו מישראל, וקראו לכל הכפר ועשו איתנו סיבוב כדי שנגיד שלום לכולם ובירכו אותנו".

לדברי מעיין, המקומיים שמתגוררים בכפרים הכי נידחים ומרוחקים במדינה עוקבים אחר המתרחש בישראל. "הם אמנם מדינת עולם שלישית, אבל לחלקם הקטן, אלו שעובדים הרבה, יש טלפונים זולים. הם כל הזמן נכנסים לבדוק חדשות ומה קורה בארץ ומה מצב המלחמה. עד היום הם בקשר מתמיד איתי, שואלים כל הזמן מה איתי".

האהדה של המקומיים לישראל נובעת מהאמונה שלהם שהיהודים הם העם הנבחר. "הם אומרים שישראל היא ההולילנד, האדמה המקודשת, ואנחנו העם הנבחר והמיוחד. והם מתייחסים אלינו בהתאם, דואגים, מברכים, מארחים. יש להם לב טוב ופשטות שלא ראיתי בשום מקום אחר בעולם. יש להם אפילו בתי תפילה 24/7 שהם הקימו למען היהודים".