על חבל דק: הבחירות הדרמטיות בקולומביה יכריעו את גורל היחסים עם ישראל – האם יהיו בעדנו או לא

האווירה בקולומביה עם סגירת הקלפיות ביום ראשון לא התאפיינה בתקווה, אלא בתשישות שקטה ומורטת עצבים. עבור ציבור בוחרים של יותר מ-41 מיליון אזרחים, הבחירות לנשיאות היו פחות תרגיל באופטימיות דמוקרטית, ויותר משאל עם על המורשת הסוערת של הנשיא היוצא, גוסטבו פטרו. הממשל הנוכחי, שהוצג לפני ארבע שנים כשינוי שמאלני היסטורי, הותיר אחריו ירושה שמבקריה מתארים כהצטברות של אלימות פנימית, קיפאון כלכלי ושחיקה מוסדית.

התוצאה המיידית הייתה מכרעת ואישרה כי קולומביה צועדת לקראת סיבוב שני תנודתי ומתוח במיוחד ב-21 ביוני. כשכמעט כל הקלפיות כבר נספרו, הסיבוב הראשון הציג מפה פוליטית קוטבית לחלוטין: אבלרדו דה לה אספרייה, עורך דין ואיש עסקים שמרן עצמאי המוגדר לעיתים קרובות בעיתונות הבין-לאומית כאיש ימין קיצוני, קטף את המקום הראשון עם יותר מ-10.3 מיליון קולות, המהווים 43.73 אחוזים מסך הקולות. מולו יתמודד איוואן ספדה, הסנאטור הבולט מהשמאל ובן חסותו של ממשל פטרו, שהגיע למקום השני עם יותר מ-9.6 מיליון קולות, המהווים 40.91 אחוזים.

>> "אין כניסה לישראלים": מסעדה בקולומביה הציבה שלט נגד ישראלים – והם הגיבו לו

>> "סירבו להעלות אותנו": בגלל החוק החדש - ישראלים לא הורשו להיכנס לקולומביה

>> עשרות מקרים: תייר נוסף נמצא ללא רוח חיים בעיר הפופולרית

המרכז הפוליטי נמחק לחלוטין בבחירות הללו. פלומה ולנסיה, מועמדת מפלגת "המרכז הדמוקרטי" השמרנית שנוסדה על ידי הנשיא לשעבר אלווארו אוריבה, זכתה ב-6.92 אחוזים בלבד מהקולות, בעוד שדמויות מרכז-שמאל מסורתיות כמו סרחיו פחארדו וקלאודיה לופז לא הצליחו לייצר שום מומנטום משמעותי. דקות ספורות לאחר פרסום התוצאות, ולנסיה ואוריבה כבר הודיעו על תמיכתם בדה לה אספרייה, אקט שסימן התלכדות מהירה של הממסד הימני מאחורי האיש שמכנה את עצמו "הטיגריס".

בעוד המדינה נערכת למרוץ דרמטי בן שלושה שבועות לקראת הסיבוב השני, ההשלכות של מערכת הבחירות הזו חורגות הרחק מעבר לגבולותיה של דרום אמריקה. במוקד הדיון הפוליטי עומדת הכרעה עקרונית לגבי המיצוב האסטרטגי של קולומביה בזירה הבין-לאומית, המודגשת על ידי מאבק אידיאולוגי סביב יחסיה המנותקים של המדינה עם ישראל.

ברית בת עשרות שנים שנשברה

במשך עשורים, בוגוטה וירושלים ניהלו שותפות אסטרטגית קרובה במיוחד. שיתוף הפעולה הזה הקיף תחומים חיוניים כמו המאבק בהברחות הסמים, טכנולוגיה חקלאית, חילופי מודיעין ורכש ביטחוני, כאשר ישראל סיפקה לאורך השנים חלק משמעותי מהציוד הצבאי וההכשרות המיוחדות של צבא קולומביה. הברית ארוכת השנים הזו הושמדה באופן חריף על ידי הנשיא פטרו, שהקמפיין הרטורי שלו נגד ישראל במהלך המלחמה הגיע לשיאו בנתק דיפלומטי חסר תקדים.

ההחלטה לנתק את הקשרים נתפסה באופן נרחב על ידי אנליסטים של מדיניות חוץ לא רק כעמדה מקומית בנושא זכויות אדם, אלא כפנייה אידיאולוגית מכוונת הרחק מבעלות הברית הדמוקרטיות המסורתיות במערב, לטובת התקרבות רטורית לצירים דיקטטוריים, ובהם איראן וונצואלה. התגובה הציבורית והפנימית לתפנית זו במדיניות החוץ הייתה עמוקה, והקהילה היהודית בקולומביה, לצד מנהיגים עסקיים בולטים ומומחים למדיניות חוץ, עקבו אחר הקריסה הדיפלומטית בדאגה גוברת, וראו בנתק פגיעה עצמית שהביאה עימה מחירים כלכליים, טכנולוגיים וביטחוניים מיידיים לקולומביה.

עלייתו של אבלרדו דה לה אספרייה מציבה חלופה מובהקת למצב זה. כשהוא רץ תחת דגל תנועת "מגיני המולדת", דה לה אספרייה עלה לכותרות הבין-לאומיות כאשר הבטיח לא רק לשקם את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, אלא להעביר רשמית את שגרירות קולומביה לירושלים. צעד כזה נחשב בעיני רבים כביטוי האולטימטיבי של סולידריות פוליטית, בדומה לצעדים שנקטו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא פרגוואי סנטיאגו פניה.

החזון של דה לה אספרייה למערכת היחסים הזו מעוגן בצורך פרגמטי ולא רק בהצהרה סמלית. בעקבות פגישה ממושכת שקיים עם שר החוץ הישראלי גדעון סער, המועמד השמרן הביע רצון שקולומביה תלמד באופן פעיל ממדינה שהצליחה לפתח פתרונות מתקדמים להתמודדות עם איומים ביטחוניים קיומיים, טרור שיטתי ואתגרים גיאוגרפיים.

המיקוד האינטנסיבי הזה במדיניות החוץ שזור עמוקות במשבר הביטחון הפנימי המחמיר של קולומביה. תוכנית הדגל המקומית של ממשל פטרו, המוכרת כ"שלום מוחלט", יוזמה שאפתנית שנועדה לנהל משא ומתן לשלום במקביל עם כל שחקן חמוש ולא חוקי במדינה, נתפסת כעת על ידי הציבור כניסוי שנכשל. מבקרי המדיניות טוענים כי במקום להרגיע את המחוזות הכפריים, היא יצרה בפועל ואקום טקטי שאיפשר לפלגי פרישה של ה-FARC (לוחמים ומפקדים בארגון הגרילה הקולומביאני) לצבא השחרור הלאומי (ELN) ולקרטל "קלאן דל גולפו" להרחיב באופן שיטתי את שליטתם הטריטוריאלית, מה שהוביל לעלייה חדה במעשי רצח, סחיטה באזורים כפריים ואלימות הקשורה לסחר בסמים.

שני המועמדים הנותרים לנשיאות מציגים תוכניות שונות לחלוטין להתמודדות עם המשבר הזה. המצע של איוואן ספדה נותר מעוגן בהמשכיות קו השמאל, ומדגיש כי משא ומתן פוליטי מובנה ושילוב סוציו-אקונומי מציעים את המסלול המעשי היחיד ליציבות לטווח ארוך ולצמצום האלימות המערכתית. מנגד, דה לה אספרייה מציב דוקטרינת ביטחון התקפית המתמקדת בשיקום היכולות המבצעיות של צבא קולומביה, תוך הבטחה להפעלת לחץ מקסימלי של גורמי אכיפת החוק על רשתות הפשע וחזרה לשיתוף פעולה מודיעיני הדוק עם בעלות ברית זרות. זוהי בדיוק הנקודה שבה משבר הביטחון הפנימי מצטלב עם הסוגיה הישראלית, שכן לפיקוד הצבאי ולמערך המודיעין הקולומביאני ישנם קשרים היסטוריים לדוקטרינה הטקטית, לציוד ולמערכות סייבר והתקשוב הישראליות, קשרים שתומכי קו הביטחון הנוקשה מעוניינים לחדש.

גל השמרנות האזורי ומבוי סתום מדאיג

המתח הפוליטי המתרחש בתוך קולומביה משקף תמורה גיאופוליטית רחבה יותר השוטפת את אמריקה הלטינית. כניסה פוטנציאלית של דה לה אספרייה לארמון הנשיאות תציב את קולומביה בתוך ציר אזורי הולך וגדל של מנהיגים שמרנים ותומכי ישראל מובהקים, אשר דחקו בהדרגה את ממשלי השמאל, ביניהם חאבייר מיליי בארגנטינה וסנטיאגו פניה בפרגוואי. תפנית אזורית זו חופפת להיחלשות משמעותית של פעילות ההשפעה ההיסטורית של איראן בחצי הכדור המערבי, במיוחד לאחר לכידתו של נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו על ידי כוחות אמריקנים, אירוע שהוביל לקריסת הברית האסטרטגית בין קראקאס לטהראן תחת הנשיאה הזמנית דלסי רודריגז.

בסביבה החדשה הזו, ישראל פועלת באופן אקטיבי למסד את שותפויותיה האזוריות, בעיקר באמצעות חתימת "הסכמי יצחק" לצד חאבייר מיליי בארגנטינה. במתכונת הדומה להסכמי אברהם, מסגרת זו נועדה לבלום טרור בחסות מדינתית וסחר בין-לאומי בסמים, תוך הקמת שרשראות אספקה מקבילות בתחום הצבאי-תעשייתי, דוגמת הרכבת כטב"מים בארגנטינה, מרכזי הגנת סייבר בצ'ילה וייצור נשק קל בפרגוואי, במטרה לבודד את המדינות השותפות מלחצים פוליטיים חיצוניים.

ניצחון של ספדה צפוי להשאיר את קולומביה מיושרת עם הגושים השמאליים באזור ולשמר את הקיפאון הדיפלומטי מול ירושלים, ואילו ניצחון של דה לה אספרייה ישלב את קולומביה בארכיטקטורת הביטחון המתפתחת בדרום אמריקה, ויפתח בפני בוגוטה את הדלת לגישה לרכש ביטחוני מתקדם ולשיתופי פעולה טכנולוגיים.

הדרך לסיבוב השני ב-21 ביוני מסתמנת כנפיצה במיוחד, כאשר עימות מוסדי מסוכן כבר החל להיווצר בשטח. הנשיא פטרו עורר דאגה נרחבת מיידית כאשר הצהיר ברשתות החברתיות כי אינו מקבל את תוצאות האמת המוקדמות, וציין כי ימתין לספירה הרשמית הסופית. התגובה מצד מחנה הימין המנצח הייתה מהירה וחריפה. בנאום שנשא בפני קהל חוגג שלובש חולצות צהובות ברציף של העיר ברנקייה, לאחר שהגיע למקום באופן דרמטי על גבי סירה, דה לה אספרייה שיגר אזהרה חמורה לנשיא המכהן והצהיר כי העם יתקומם כדי להעניש כל ניסיון לפגוע בהליך הדמוקרטי. השימוש שלו בטון קשוח ולוחמני, כשאמר שהדמוקרטיה תתגונן "בתבונה או בכוח", הדגיש את עומק השבר המוסדי, והוא קרא למשקיפים בין-לאומיים, תוך בקשה ספציפית מארצות הברית, לפקח מקרוב על הסיבוב השני הקרב.

אומנם דה לה אספרייה ניסה מאז להרגיע את הבוחרים המתונים כשהתחייב לכבד באופן מוחלט את שלטון החוק, הפרדת הרשויות ובתי המשפט, אך הרטוריקה האנטי-ממסדית שלו ומחלוקות העבר מותירות את המרכז הפוליטי ספקני למדי. כדי להבטיח את הניצחון, עליו לגייס בהצלחה את המנגנונים הפוליטיים האזוריים המסורתיים ולנצח את קולות המרכז, שעדיין חשים חוסר נוחות עמוק מסגנונו. מה שנותר מעבר לכל ספק הוא שהסטטוס קוו נדחה על ידי המצביעים, ובעוד מיליוני קולומביאנים מתכוננים לשוב אל הקלפיות, הם מכריעים לגבי הרבה יותר מזהותו של ראש המדינה הבא שלהם: הם בוחרים בין שני מסלולים סותרים לחלוטין עבור החברה שלהם, תשתית הביטחון הפנימי שלהם, והבריתות הגיאופוליטיות שיגדירו את מקומה של קולומביה בסדר העולמי.

מטרקים בג'ונגל ועד "נשימת השטן"

הפוליטיקה הסוערת בקולומביה והנתק הדיפלומטי שהוביל הממשל בבוגוטה לא נשארו רק בגדר הצהרות באולפנים, אלא חילחלו בצורה ישירה אל מסלול החומוס והתרמילאים. קולומביה נחשבת מזה שנים לאחד היעדים האהובים והפופולריים ביותר על המטייל הישראלי, החל מצעירים אחרי צבא שמחפשים טרקים וחופים, ועד למטיילים מבוגרים שנמשכים לתרבות התוססת בערים כמו מדיין (מדלין) וקרטחנה. אלא שמי שמתכנן להגיע למדינה בקרוב יגלה שהטיול הספונטני הפך למורכב בהרבה: בעקבות המשבר, קולומביה ביטלה את הפטור האוטומטי מוויזה לישראלים, וכיום כל אזרח ישראלי נדרש להנפיק אשרת כניסה מראש בשגרירויות קולומביה בעולם טרם הגעתו.

לצד הביורוקרטיה החדשה, גם תמונת המצב הביטחונית עבור הישראלים במדינה השתנתה לחלוטין. המטה לביטחון לאומי (המל"ל) מחזיק כיום באזהרת מסע ברמה 2 עבור קולומביה, המוגדרת תחת קטגוריית "איום מזדמן" ומחייבת נקיטת אמצעי זהירות מוגברים. באזהרה הרשמית של המל"ל מודגש כי נרשמה הסלמה עולמית בגילויי עוינות בעלי נופך אנטישמי כלפי ישראלים ויהודים, כאשר קולומביה מסומנת כאחת המדינות הבולטות במגמה זו. לפי המל"ל, גילויים אלו כוללים הטרדות מילוליות, איומים, הסתה פרועה, ונדליזם ואף תקיפות פיזיות, שבמקרי קיצון עלולים להוביל לניסיונות פיגוע. המטיילים נקראים לגלות ערנות שיא, להצניע סממנים ישראליים ולשמור בהישג יד את מספרי החירום: מרכז המצב של משרד החוץ (02-5303155), מוקד המל"ל (02-6667444), ומספר החירום של משטרת קולומביה (123 או 112).

אבל האיומים על הישראלים בקולומביה לא נעצרים רק ברקע הפוליטי, ובשטח מחכים למטיילים אתגרי פשיעה פלילית חמורה שמחייבים משנה זהירות. משרד החוץ והקונסוליה בבוגוטה מתריעים שוב ושוב על עלייה חדה במקרי שוד והונאה אכזריים, שלעיתים קרובות מתחילים במפגשים רומנטיים תמימים לכאורה דרך אפליקציות היכרויות. כנופיות מקומיות באזורי הבילוי משתמשות באופן קבוע בחומרים מטשטשים, בהם סם האונס או סם ה"סקופולמין" (המכונה "נשימת השטן"), המוחדרים למשקאות של תיירים כדי לנטרל אותם לחלוטין ולשדוד את כל כספם, כרטיסי האשראי והציוד היקר שלהם. ההנחיות למטיילים ברורות וחד-משמעיות: לעולם אין להשאיר כוסות ללא השגחה, יש להימנע לחלוטין מלהזמין זרים לחדר המלון או לדירת הדיור, ולנהל מפגשים ראשוניים אך ורק במקומות ציבוריים, הומי אדם ומאובטחים.