"כמו עולם שלישי": עוד לפני שהקיץ הגיע הכאוס משתלט על אמאלפי - והתושבים דורשים שינוי מיידי

צוקי החוף והכפרים הציוריים הפזורים לאורך חוף אמאלפי, שנחשבו במשך עשורים לסמל העולמי של ה"דולצ'ה ויטה" (החיים המתוקים), ניצבים כעת בפני משבר חריף הנובע דווקא מהפופולריות של המקום. מה שהיה בעבר מגרש המשחקים של כוכבי הוליווד כמו אליזבת טיילור וסופיה לורן, הופך בשנים האחרונות למוקד של פקקי ענק ותסכול מקומי גובר. עם פתיחת עונת הקיץ, הסמטאות הצרות של פוזיטנו והנמל של אמאלפי הופכים למלכודות אדם, בזמן שתושבי האזור מזהירים כי הקסם הייחודי של המקום מוקרב לטובת מודל של תיירות המונית שהתשתיות המקומיות פשוט לא מסוגלות לשאת.

המציאות בשטח הפכה לקלסטרופובית, ותיעוד מהאזור מציג תיירים הנעים "כתף אל כתף" בסמטאות ההיסטוריות, מה שיוצר נחשול אנושי שגורם לתושבים המקומיים להרגיש כמו בני ערובה בקהילה שלהם. אחד התושבים, שמבטא תחושות המשותפות לרבים ברשתות החברתיות, ציין כי המצב הגיע לנקודת שבירה, ואמר כי "בתור אזרחים, אנחנו נאלצים לנעול את עצמנו בתוך הבתים כי עדיין לא למדנו איך לעוף". התחושה הזו של "מצור" תחת עומס הקהל הובילה חלק מהמקומיים לתאר את המראות ככאלו המזכירים "עולם שלישי", ניגוד מוחלט לתדמית היוקרתית והשלווה שטיפח האזור במשך עשורים.

>> "זו עבודה לא חופשה": תיירת הגיעה ליעד הפופולרי – ולא חסכה בביקורת

>> יהלום סודי: המקום החבוי האחרון באחת המדינות המתוירות בעולם

>> העיירה שלא הכרתם באירופה: כמו באמלפי - רק קרובה, זולה ולא עמוסה

הגורם המרכזי לצפיפות הזו הוא הזינוק בתופעת ה-mordi e fuggi (תיירות "אכול וברח"). מדובר במטיילים המגיעים ליום אחד בלבד, לרוב באמצעות אוניות קרוז ענקיות או אוטובוסים מאורגנים, ומוציאים מעט מאוד כסף בעסקים המקומיים בזמן שהם יוצרים עומס אדיר על המשאבים הציבוריים. סלווטורה גליאנו, ראש עיריית פראיאנו לשעבר ובעל מלון חמישה כוכבים, הפך לאחד המבקרים החריפים של המגמה. הוא מזהיר כי נחשול המבקרים הורס את המוניטין היוקרתי של החוף, ומציין שאפילו האורחים במלונו נמנעים מלצאת לארוחה בחוץ בשל הכאוס ברחובות. גליאנו נחרץ בתיאור המצב הנוכחי: "הכבישים צרים, וכשהם נחסמים נוצר בלבול מוחלט". הוא טוען כי יופיו של חוף אמלפי נהרס וקורא לתקנות שיגבילו את נוסעי האוניות מלרדת אל החוף.

הטיעון הכלכלי בעד המוני התיירים הללו הוא משמעותי, אך לא מאוזן. בעוד שתעשיית הקרוזים תורמת כ-7.3 מיליארד אירו בשנה לתמ"ג האיטלקי ותומכת ביותר מ-100 אלף מקומות עבודה, התועלת לכפרים הקטנים של אמאלפי היא לרוב מזערית בהשוואה לשיבוש החברתי. נתונים מראים כי תיירים הלנים באזור, שצורכים שירותים במלונות ובמסעדות המקומיות, מוציאים פי שלושה עד חמישה יותר מאשר מטיילי היום. פער זה מציב את נבחרי הציבור בעמדה בעייתית. דניאל מילאנו, ראש עיריית אמאלפי, מכיר בצדקת התושבים ואומר כי "לאזרחים ולבעלי העסקים יש זכות לכעוס". הוא קורא לקביעת תקנות מיוחדות לניהול התופעה, ומציין כי בעוד שלמועצות המקומיות אין כרגע סמכות חוקית לחסום אוניות קרוז, הן פועלות מול גופים ממשלתיים כדי למצוא פתרונות.

חוף אמאלפי אינו לבד במאבק הזה ולמעשה בכל רחבי אירופה, יעדים כמו ונציה, ברצלונה ודוברובניק מתמודדים עם לחצים דומים. בתגובה, חלק מהמקומות הטילו אגרות לינה נוספות או הגבלות על מספר המבקרים, בדומה למערכת הזמנת המקומות שהונהגה במלטה עבור הלגונה הכחולה. עבור חוף אמאלפי, ההצעות שעל הפרק כוללות מכסות יומיות למבקרים ומעבר למודל של "תיירות איטית" (Slow Tourism), המעודד שהיות ארוכות יותר וחיבור עמוק ואותנטי יותר לתרבות המקומית.

עם זאת, עבור אלו שחיים על רצועת החוף מזה עשרות שנים, התסכול נעוץ בתחושה של הזנחה היסטורית. חלק מהתושבים מציינים כי הנמלים והחניונים עמוסים "עד אפס מקום" כבר עשרים שנה, מה שהוביל להשלמה עייפה עם הכאוס השנתי. אך ככל שמספר המבקרים ממשיך לשבור שיאים, כאשר לאחרונה תועדו יותר מ-28 אלף נוסעים שהגיעו לאי איסקיה בתוך 48 שעות בלבד, הקריאה להתערבות רדיקלית הופכת לקולנית מאי פעם. ללא שינוי לעבר פרקטיקות יעילות ורגולציה תקיפה על תעשיית הקרוזים, ייתכן שהקסם שמושך מיליונים אל הצוקים הללו ייקבר בקרוב תחת כובד המשקל של ההמונים.