הישראלי שמטייל בלב אזור המלחמה: "אנשים שומעים עברית ומסתכלים בסקרנות"

בלוגר התיירות שחף שי התחיל לטייל ברחבי אירופה אחרי הצבא, עוד בשנת 2019. בשל תקופה ארוכה ללא טיסות לחו"ל, בתקופת השירות שהתארכה בעקבות מגפת הקורונה, בער בשחף הרצון לטייל ולחוות עוד ועוד. "ההתאהבות הראשונה הייתה במזרח אירופה, ועם הזמן יצא לי לטייל בעוד ועוד מדינות שחלקן פחות מוכרות כמו סן מרינו, בלארוס וצפון מקדוניה", הוא מספר.

> המדריך המלא למטייל באוקראינה

על פי הספירה שלו, שלא כוללת את קזחסטן/ארמניה/גיאורגיה אך כוללת את רוסיה וקוסובו, שחף ביקר כבר ב-44 מדינות באירופה מתוך 47, כשהוא הציב לעצמו מטרה לסמן וי ולטייל בכל המדינות עד סוף השנה. את המסע שלו לעבר המדינה ה-45 הוא התחיל בשבוע שעבר - כשהחליט להגיע לקייב.

בשל המלחמה, ההגעה לאוקראינה הייתה מורכבת. "לקח לי מעל 40 שעות להגיע לקייב, אין טיסות אז אפשר להגיע רק מהגבולות היבשתיים של המדינות השכנות. אני בחרתי להגיע באמצעות טיסה מישראל למילאנו, ואחרי קונקשן של כמה שעות הגענו לקרקוב, ומשם נסענו ברכבת לקייב". 

למרות הלחימה העצימה בין רוסיה לאוקראינה, שנמשכת כבר למעלה משלוש שנים, הבלוגר הישראלי לא ויתר על הגעה לקייב. "זה יעד שתמיד היה ברשימה שלי מאז שהתחלתי לטייל, וראיתי שאין שום אופק לסיום המלחמה אז החלטתי שעכשיו זה הזמן ולקחתי סיכון מחושב להגיע לכמה ימים. בנוסף, לחברה שלי, ויאולטה, יש משפחה באוקראינה שהיא לא ראתה במשך כמה שנים, אז ניצלנו את זה גם לטובת ביקור משפחתי. את אח שלה פגשנו ברוסיה לפני חצי שנה, וזו רק דוגמה קטנה לאלפי משפחות שנקרעו בין רוסיה לאוקראינה בלי אפשרות בחירה".

עם הגעתם לקייב, הם היו אמורים לקחת מונית ולהגיע למלון במרכז העיר, אך בגלל העוצר לילי שמתחיל ב-00:00 ונגמר ב-05:00, אף נהג מונית לא הסכים להסיע אותם והם נאלצו לוותר על המלון ולישון אצל המשפחה של ויאולטה. "התעוררנו משריקות טילים ובומים חזקים מאוד, זה היה מפחיד. בבוקר גילינו שפגע טיל בבניין ממשלתי במרחק נגיעה מהמלון שהיינו אמורים להיות בו. לא רוצה לדמיין את הבהלה שהייתה לנו אם היינו מספיקים להגיע למלון הזה באותו הלילה".

לדברי שחף, את העצב על המצב הם הרגישו וחוו בכל שיחה עם מקומיים: "מצד אחד יש להם תחושת לאומיות ואנשים מרגישים קשר לבית ולמדינה שלהם, ומצד שני חיילים נהרגים בקרבות ויש כל כך הרבה משפחות שנהרסו. אפשר לראות הרבה דמיון בין השגרה במלחמה שלנו לשגרה כאן, אבל הכי מדהים היא האדישות שלהם כבר למצב, הבחירה להמשיך לחיות בלי לתת למלחמה להכתיב את החיים גם במידת סכנה. בהרבה אזורים בכלל לא שומעים את האזעקות, אבל גם במקומות שכן מופעלות האזעקות כולם ממשיכים בשלהם ולא רואים אנשים רצים".

בשיחות שעלו עם מקומיים, לא מעט סיפרו לשחף ולזוגתו שיש להם חברים או קרובים בישראל. "הם לא בדיוק יודעים מה באמת קורה ומה הסטטוס בישראל מבחינת הלחימה, וכשסיפרנו להם לפרטי פרטים על הטבח בשבעה באוקטובר ועל המלחמה שעדיין מתנהלת ברצועת עזה, הרבה אנשים היו מופתעים".

שחף מעיד כי הוא מדבר בעברית בצורה חופשית ובטוחה. "זה דבר שאי אפשר להגיד על הרבה מקומות אחרים באירופה ובעולם. אני מרגיש שלא באמת מעניין אף אחד מאיפה אני, כל עוד אני לא מרוסיה. לפעמים אנשים שומעים אותי מדבר בעברית בקול ברחוב ומסתכלים בסקרנות, לפעמים שואלים מאיפה אני אבל תמיד מתקבל בברכה ובתחושת ביטחון גבוהה מאוד".