"אנחנו או המאפיה": הסטודנטים שיצאו לרחוב ומאיימים להפיל את האיש החזק בסרביה

סרביה ניצבת בפני נקודת המפנה הפוליטית הגורלית ביותר שלה מזה דור. ביום ראשון, 25 באוקטובר, מיליוני אזרחים צפויים להגיע אל הקלפיות בבחירות פרלמנטריות מוקדמות וגורליות, אשר הפכו בפועל למשאל עם ישיר על עתידה הדמוקרטי של המדינה, על כיוונה הגיאופוליטי ועל 14 שנות שלטונו של אלכסנדר ווצ'יץ'.

מה שהחל לפני קרוב לשנתיים כזעם מקומי, התפתח לכדי עימות פוליטי חסר תקדים. מפלגת השלטון, המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית, שהורגלה לאורך שנים לשליטה מוחלטת וללא עוררין במרחב הפוליטי, מוצאת את עצמה במאבק ראש בראש מול תנועת מחאה סטודנטיאלית מבוזרת שהצליחה לרתום בהצלחה את התסיסה האזרחית הרחבה. כאשר שני המחנות נתמכים בבסיסי תמיכה נלהבים והסקרים מצביעים על שוויון מוחלט, אנליסטים מזהירים כי ליל הבחירות עלול להסתיים בהכרזות ניצחון מתחרות מצד שני הצדדים, מה שעלול להוביל לשיתוק מוסדי ולעימותים פוטנציאליים לאחר הבחירות.

מטרגדיה ועד לקלפי

שורשיו של המשבר הנוכחי נעוצים ב-1 בנובמבר 2024, אז קרס מבנה בטון מעל הכניסה לתחנת הרכבת המרכזית בעיר נובי סאד וגבה את חייהם של 16 בני אדם. האסון, שהתרחש זמן קצר לאחר עבודות שיפוץ נרחבות שבוצעו על ידי קונצרן בין-לאומי, הפך מיד למוקד של זעם ציבורי מצטבר סביב שחיתות שלטונית, התקשרויות ציבוריות אטומות והזנחה ממסדית.

כאשר קבוצות סטודנטים בבלגרד ובנובי סאד החלו לארגן מחאות בדרישה לאחריות משפטית, נרשמו עימותים פיזיים וחיכוך חריף עם תומכי ממשל וגורמי אכיפה. האירועים הללו לא בלמו את התקרית, אלא הובילו להתרחבות המחאה ולהתארגנות של קואליציית סטודנטים רחבה, ששינתה בהדרגה את המפה הפוליטית במדינה.

האופוזיציה בהנהגת הסטודנטים, המתמודדת בבחירות תחת המסגרת המאוחדת של "רשימת הסטודנטים", מהווה ניסוי יוצא דופן בפוליטיקה האירופית המודרנית. התנועה מסרבת לאמץ מבנה מפלגתי מסורתי או להציב מנהיג עליון יחיד, ופועלת במקום זאת באמצעות אסיפות פקולטה מבוזרות המכונות "פלנומים" (מלטינית: מליאה, כינוי לאסיפות סטודנטים פתוחות ללא היררכיה). כדי לגבש את רשימת המועמדים שלה לפרלמנט הכוללת 250 מועמדים, עקפה התנועה את הפוליטיקאים המקצועיים והציגה שורת מרצים אוניברסיטאיים, מהנדסים, אנשי אגרונומיה, עובדים ואנשי תרבות. מצע הבחירות שלהם מתמקד בסיסמה חדה וברורה: "סרביה או המאפיה".

מול ממשלה המפעילה שליטה כמעט מוחלטת בשידורי הטלוויזיה המרכזיים ובעיתונות הכתובה, רשימת הסטודנטים יצאה למסע תעמולה מדלת לדלת בתוך מתחמי מגורים עירוניים ובמוקדים חקלאיים כפריים. באמצעות התמקדות במצוקות היום-יום, החל מתשתיות מקומיות רעועות וקיפאון בשכר ועד לשוחד מערכתי, הצליחה התנועה לגשר על פערים דוריים ופוליטיים שבגללם הייתה האופוזיציה גוף מקוטע לאורך שנים.

השחמט של ווצ'יץ'

עבור אלכסנדר ווצ'יץ', אשר החזיק באחיזה איתנה בפוליטיקה הסרבית כראש ממשלה וכנשיא מאז שנת 2012, עלייתה של רשימת הסטודנטים מציבה איום חסר תקדים. במהלך טקטי דרמטי ב-27 בספטמבר, ווצ'יץ' התפטר מתפקידו כנשיא חמישה חודשים לפני תום תקופת כהונתו השנייה. על פי המגבלות החוקתיות בסרביה, נאסר על ווצ'יץ' להתמודד לכהונה נשיאותית נוספת, ולכן על ידי הקדמת הבחירות לפרלמנט והצבתו בראש רשימת המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית, הוא מבקש למהנדס את חזרתו לתפקיד ראש הממשלה ובכך להחזיר את מרכז הכובד המעשי של השלטון המרכזי אל הפרלמנט.

מכונת הבחירות של מפלגת השלטון נכנסה להילוך גבוה, תוך הישענות על ניסיונה הפוליטי העשיר, נוכחות תקשורתית נרחבת וגיוס מלא של מערכי השטח. ווצ'יץ' הציג את הבחירות כמבחן מכריע בין המשך הצמיחה והיציבות לבין גלישה לכאוס בהובלת גורמים חיצוניים, תוך שהוא מזהיר מפני הזרמת מאות מיליוני אירו מצד ארגונים לא-ממשלתיים וגורמים מערביים במטרה להשפיע על המפה הפוליטית בסרביה. בד בבד, פנה הממשל אל הציבור השמרני והלאומי תוך חיזוק הקשרים עם מנהיגים אזוריים, ובראשם מילורד דודיק, מנהיג רפובליקה סרפסקה בבוסניה והרצגובינה, כדי לבצר את בלוק התמיכה המסורתי.

בקרב תומכי הממשל והמגזר השמרני מדגישים כי הניסיון להציג את תנועת הסטודנטים כמחאה תמימה מתעלם ממציאות מורכבת הרבה יותר. לטענתם, התנועה נחטפה על ידי גורמים אנרכיסטים וקבוצות שוליים קיצוניות, השואפות לייבא לסרביה את תרבות המחאות האלימות והעימותים הקשים שנראים כעת בצרפת ובמוקדים נוספים באירופה. במחנה השלטון מזהירים כי נפילה של הממשל הנוכחי תביא לתוהו ובוהו פוליטי ולאובדן הריבונות הלאומית לטובת אינטרסים זרים, ומדגישים כי דווקא מנהיגותו החזקה של ווצ'יץ' היא שהביאה לשגשוג כלכלי, להשקעות ענק בתשתיות ולשמירה על גאווה לאומית ועצמאות מדינית בעולם מקוטב.

צללי העבר, שאיפות כלכליות וחבל ההצלה האירופי

כדי לרדת לעומקם של ההימורים סביב הבחירות ביום ראשון, יש להבין את אופייה של סרביה, מדינה המנהלת משא ומתן תמידי מול הטראומה המתמשכת של ההיסטוריה שלה. המורשת הכואבת של שנות ה-90, שמאופיינת בהתמוטטות יוגוסלביה, בסנקציות בין-לאומיות קשות ובמבצע ההפצצות של נאט"ו ב-1999, ממשיכה להטיל צל כבד על הזהות הלאומית ועל מדיניות החוץ של סרביה. במשך למעלה מעשור, האסטרטגיה הרשמית של בלגרד הוגדרה באמצעות איזון דיפלומטי רב-וקטורי מורכב. על הנייר, סרביה נותרה מועמדת רשמית לחברות באיחוד האירופי, אבל בשטח ההנהגה המבצעת מטפחת שותפויות דיפלומטיות, צבאיות ואנרגטיות עמוקות עם מוסקבה ובייג'ינג, וסירבה באופן גלוי להצטרף לסנקציות המערביות נגד רוסיה בעקבות הפלישה לאוקראינה, וזאת לצד אספקת תחמושת לגורמי ביניים אירופיים.

מבחינה כלכלית, סרביה מציגה נוף של ניגודים חדים. מרכזים עירוניים כמו בלגרד חוו צמיחת תשתיות מודרנית משמעותית, שמשכה השקעות זרות ישירות בתחומי הטכנולוגיה, הנדל"ן ותעשיית הרכב. עם זאת, מתחת למעטפת הפיתוח הזו מסתתרת חרדה כלכלית חריפה, ועליית אינפלציה ושכר ריאלי קפוא במחוזות הפריפריאליים הפחיתו משמעותית את כוח הקנייה של מעמדות הביניים והעובדים, ויצרו תסיסה כלכלית רחבה מחוץ לערים הגדולות.

במקביל, המדינה סובלת מתופעה מתמשכת של בריחת מוחות, כאשר אנשי מקצוע צעירים ועובדים מיומנים נמלטים למערב אירופה בחיפוש אחר הזדמנויות מריטוקרטיות. מצוקה זו מוחמרת עוד יותר בשל תפיסת השחיתות החמורה במדינה: במדד של ארגון Transparency International (ארגון בין-לאומי העוקב אחר שחיתות שלטונית), סרביה מדורגת בעקביות כאחת המדינות המושחתות ביותר באירופה, מתחת לכמעט כל שכנותיה בבלקן. מעבר לכך, מתחים טריטוריאליים לא פתורים סביב קוסובו ממשיכים להקשות על השתלבותה של בלגרד במערב, כאשר דיפלומטים אירופיים מזהירים בתדירות גבוהה כי הידרדרות דמוקרטית, השתלטות על מערכת המשפט ולחץ על עיתונאים עצמאיים מעכבים את ההתקרבות לאיחוד האירופי, אף על פי שבריסל רואה בסרביה שותפה כלכלית חיונית ומסדרון אנרגיה אזורי.

בעוד הקלפיות מתכוננות להיפתח, משקיפים בין-לאומיים נערכים ל"יום שאחרי" מתוח במיוחד, שהשלכותיו יורגשו ברחבי הבלקן ואירופה. ניצחון של מפלגת השלטון ישיב את ווצ'יץ' לכיסא ראש הממשלה וישמר את המדיניות הקיימת, בעוד מהפך של האופוזיציה יסיים מונופול פוליטי בן 14 שנים ויגרור רפורמות מבניות עמוקות. עם זאת, לאור חוסר האמון במנגנון הבחירות והחשש מזיופים, התוצאה הצמודה כאמור עלולה להוביל להכרזות ניצחון כפולות ולגל מהומות ברחובות בלגרד.

הזווית הישראלית של הבחירות בסרביה

בתוך מערכת היחסים הבין-לאומיות של סרביה, שותפותה עם ישראל תופסת מקום ייחודי ורב-שכבתי. קשר זה נשען על זיכרון היסטורי משותף, ובעיקר על הסבל ההדדי שעברו סרבים ויהודים במהלך מלחמת העולם השנייה תחת משטרים פשיסטיים בבלקן. בעשורים האחרונים, היחסים הדיפלומטיים המודרניים בין בלגרד לתל אביב התרחבו במהירות והתפתחו לכדי שותפות אסטרטגית הכוללת נדל"ן, טכנולוגיה, ביטחון ושיתופי פעולה אבטחתיים.

בחזית המסחרית, חברות ישראליות ביססו דריסת רגל עצומה בשוק הנדל"ן המסחרי והמגורים הסרבי, ופיתחו פארקי הייטק מרכזיים, מרכזי קניות ומתחמי מגורים יוקרתיים בבירה. במקביל, הקשרים הביטחוניים והמודיעיניים העמיקו כאשר בלגרד מיצבה את עצמה כספקית וכלקוחת ייצור קריטית בשוק הביטחוני הבין-לאומי, תוך ניהול דיאלוגים ביטחוניים שוטפים בדרגים גבוהים וחילופי מודיעין עם ירושלים. השותפות אף הפגינה חוסן דיפלומטי יוצא דופן, כמו למשל כאשר ישראל הכירה בעצמאותה של קוסובו בשנת 2020 במסגרת הסכם בתיווך אמריקאי. למרות אכזבה ראשונית חריפה מצד בלגרד, סדרי עדיפויות מסחריים, ביטחוניים ואסטרטגיים חזרו במהרה למקומם ושימרו את מערכת היחסים.

מעבר לקשרים המדיניים והביטחוניים, השנים האחרונות קירבו את סרביה במיוחד אל המטייל הישראלי. בלגרד הפכה לאחד היעדים המבוקשים והפופולריים ביותר עבור תיירים מישראל, בעיקר הודות למחירים הנוחים, לחופשות האורבניות הנגישות ולתחושת הביטחון האישי הגבוהה ברחובות הבירה. בעוד יעדים רבים באירופה הפכו למתוחים יותר עבור ישראלים, סרביה שומרת על מקום יציב ובטוח, עובדה שמשתקפת גם בדירוג המל"ל, שמסווג את המדינה ברמה 1 (ללא אזהרת מסע ורק עם המלצה לגילוי ערנות רגילה). עבור ענף התיירות והתעופה, הבחירות הקרובות והשמירה על היציבות בבלגרד הן מפתח קריטי להמשך גל התיירות הישראלי למדינה.

שינוי פוליטי בבלגרד בעקבות הבחירות ב-25 באוקטובר עשוי להכניס התאמות דקות אך משמעותיות למערכת היחסים בין ישראל לסרביה. בנוגע ליישור קו במדיניות החוץ מול האיחוד האירופי, ממשלה שתמונה או תושפע על ידי רשימת הסטודנטים או קואליציה דמוקרטית מחודשת עשויה לשאוף לתיאום הדוק יותר עם מדיניות החוץ והביטחון המשותפת של האיחוד, מה שעשוי להוביל לעמדת הצבעה ביקורתית או מאוזנת יותר על החלטות הנוגעות למזרח התיכון בארגון האומות המאוחדות.

כמו כן, פיקוח מוגבר בתחום היצוא הביטחוני והפיקוח על נשק עשוי לעלות על הפרק, שכן הגברת הפיקוח הפרלמנטרי והשקיפות המוסדית תביא לבחינה רגולטורית קפדנית יותר של עסקאות נשק בין-לאומיות, העברות טכנולוגיה דו-שימושיות וחוזי רכש ביטחוניים. אף על פי כן, האינטרסים האסטרטגיים המרכזיים צפויים להישאר חסינים, שכן אנליסטים תמימי דעים על כך שהשקעות נדל"ן עמוקות במגזר הפרטי, מיזמים טכנולוגיים, תיירות וחששות ביטחוניים משותפים סביב היציבות האזורית יישארו יציבים ללא קשר למחנה הפוליטי שיזכה בשלטון בבלגרד.