"בכיתי": אצלנו מגזימים עם הכפיים אחרי הנחיתה? חכו שתשמעו מה קורה בקניה

סרטון ויראלי המתעד נוסעים קנייתים פורצים בשירה, תפילה ודמעות של שמחה ברגע נחיתת המטוס בנמל התעופה הבין-לאומי ג'ומו קניאטה (JKIA), נגע בלבבות רבים ברחבי המדינה והצית שיח ציבורי רחב על הגירה, הקרבה ומשמעותו העמוקה של מושג הבית.

הסרטון, שהופץ בטיקטוק וב-X, מתעד את הרגע שבו מטוס של חברת התעופה הסעודית נוגע במסלול בניירובי, קניה. כמעט מיד מתמלא תא הנוסעים בקריאות שמחה, שירה, צהלולים, מחיאות כפיים והרמות ידיים. מרבית מהנוסעים הן נשים קנייתיות שעובדות ברחבי המזרח התיכון, לרוב במשקי בית, ושבו הביתה לאחר שנים ארוכות, לעיתים חמש שנים ואף יותר, הרחק ממשפחותיהן. עבור צופים רבים בקניה, הרגע הפך לסמל של הקלה, הישרדות וחירות.

>> לחשב מסלול: האם אפריקה יכולה להיות הטרנד הבא של הישראלים?

>> לא כמו כולם: זה מה שחייבים לדעת כשמטיילים באפריקה

>> התחייה של אפריקה: התיירים סוף סוף מתחילים לגלות את היעדים של היבשת

שנים מחוץ לבית, רגע אחד של שחרור

אלפי נשים מקניה נוסעות מדי שנה למזרח התיכון בחיפוש אחר פרנסה שתאפשר להן לתמוך בבני משפחותיהן שנותרו מאחור. הכספים שהן שולחות הביתה משמשים לתשלום שכר לימוד, טיפולים רפואיים וצרכים בסיסיים. אולם ההזדמנות הכלכלית כרוכה לעיתים קרובות במחיר אישי כבד: פרידות ממושכות, תנאי עבודה מגבילים, ובמקרים מסוימים גם ניצול ופגיעה בזכויות.

ארגוני זכויות אדם תיעדו מקרים שבהם עובדות משק בית נאלצו למסור את דרכוניהן למעסיקים, סבלו מהגבלות תקשורת או מעיכובים בהנפקת אישורי יציאה, מה שמנע מהן לשוב הביתה במשך שנים. גם עבור מי שלא חוו את המקרים הקיצוניים ביותר, חוזים רב-שנתיים והצורך "לחסוך עוד קצת" הובילו לא פעם להארכת השהות מעבר למתוכנן. על רקע זה, ההתפרצות הרגשית במטוס זכתה להזדהות רחבה. "ברגע שהגלגלים נגעו בקרקע, זה הרגיש כמו לידה מחדש", מספרת אחת השבות. "זה לא היה רק רגע של נחיתה, זה היה רגע של חופש".

גולשים קנייתים הציפו את הרשתות החברתיות בעדויות אישיות, שרבות מהן שיקפו את אותן תחושות עזות שנראו בסרטון. "החזרה הביתה מהמזרח התיכון היא חוויה שאי אפשר להסביר", כתבה אחת המגיבות. "כשהמטוס מנמיך גובה ורואים את ההרים של המולדת, את העצים, את המים, את האדמה. כל תא בגוף צועק: את בבית, ילדה שלי. אפריקה היא לא מוצא אתני, היא תחושת קבלה מוחלטת". מגיבה אחרת כתבה: "השירה הזו גרמה לי לדמוע, כי אני מכירה את ההרגשה. הרגע שבו מודיעים שאנחנו נוחתים גורם לצמרמורת". אחרות תיארו כיצד הדמעות זולגות כשהקברניט מודיע שבעוד כמה דקות המטוס ינחת בקניה. "הדמעות מתחילות ברגע שאנחנו נכנסים למרחב האווירי של קניה, אי אפשר להסביר את זה", נכתב באחת התגובות.

רבים מהמגיבים ומהמגיבות התייחסו גם להכרזה המוכרת שמסמלת עבורם את סוף המסע הארוך: מבאבי נא מבוואנה, קריבוני אואנג'ה ואה נדגה ואה קימאטיפה ואה ג'ומו קניאטה. המשמעות היא "גבירותיי ורבותיי, ברוכים הבאים לנמל התעופה הבין-לאומי ג'ומו קניאטה". מגיבה אחת כתבה שהתרגשה בנחיתה. "בכיתי כשהמטוס נגע בקרקע. אין דבר שמשתווה להכרזה הזו. זה מרגיש כאילו החיים מתחילים מחדש".

מעבר לעוצמה הרגשית, הסרטון הצית מחדש את הדיון סביב הגירת עבודה והגנה על זכויות עובדים. אף שממשלת קניה חתמה על הסכמים בילטרליים עם ערב הסעודית במטרה לשפר פיקוח ורווחת עובדים, התגובות ברשת מעידות כי החוויות האישיות מורכבות ולעיתים כואבות גם כיום. עבור רבים בקניה, הסרטון לא היה רק תיעוד של נחיתת מטוס, אלא עדות לחוסן נפשי, לגעגוע עמוק ולתחושת ההקלה האדירה שבהגעה הביתה לאחר שנים של היעדרות.