"זו הייתה אהבה מיוחדת, כבר חשבתי איך אני מציע לליאם נישואין"

לפני כחודש טסו שי זינגר וליאם שרוט (25) לתאילנד, לטיול שעליו חלמו שני בני הזוג הרבה זמן. ליאם סיימה תואר בהצטיינות בטכניון ומעולם לא עשתה את הטיול הגדול אחרי הצבא, ושי סיים גם תואר בהצטיינות בטכניון שנה לפניה, אבל תוך כדי התגייס ושירת בלמעלה מ-400 ימי מילואים. כזכור, הטיול נעצר בצורה טרגית באמצע, לאחר שליאם נהרגה בתאונת דרכים.

כמה חודשים לפני הטיול עברו השניים להתגורר יחד, וכל החברים והסביבה הקרובה היו בטוחים ששי ישלוף שם את הטבעת, לאחר כשנה שהיו ביחד. "החיים יחד היו מושלמים. הרגשנו שאנחנו על גג העולם, האהבה שלנו הייתה ענקית - אבל החברות שלנו אפילו יותר. היינו שם אחד בשביל השנייה ואחד עם השנייה תמיד, הרגשנו שזה פשוט משמיים", מספר שי בכאב. "יומיים לפני שטסנו התארסה אחותי הקטנה, ורק אני ידעתי שבן הזוג שלה הולך להציע לה, בגלל שהוא היה בעזה ואני עזרתי לו לתכנן את הכל לפרטי פרטים, יחד עם ליאם. במשך כל הזמן שתכננו יחד את ההצעה של אחותי, אני כבר חשבתי על ההצעה שלי לליאם".

עם הנחיתה בתאילנד התחילו שי וליאם את הטיול בבנגקוק. "הרבה אנשים לא עפים על בנגקוק, אבל לי ולליאם היה שם מדהים. בפועל אני חושב שלא משנה איפה היינו בעולם, היה לנו הכי מדהים שיש. לי ולה היה מנהג שאנחנו טועמים בכל יום לפחות שלושה מאכלים מיוחדים ומצלמים את עצמנו במבחן טעימה, היה לנו דברים ייחודיים רק לנו, אהבה שקשה לתאר".

לאחר כמה ימי טיול בבירת תאילנד, הם טסו לקוסמוי. "הספקנו לטייל שם שישה ימים, שהיו ממש מהאגדות. לא רצינו לקחת אופנוע, למרות שכולם לוקחים. באחד מהערבים הלכנו הליכה ברגל משוק הלילה למלון שלנו (כחצי שעה הליכה), וזה היה באזור די מבודד, אבל הרגשנו שזה בסדר. כשהיינו במקום ממש חשוך נעצר לידנו אופנוען וביקש שניתן לו כסף, צעקתי לו שילך ושיעזוב אותנו. אחרי דקה הוא הלך כשעברו אופנועים נוספים ושמעו אותנו צועקים עליו. הסיטואציה הזו הלחיצה את ליאם, וגם אותי, למרות ששיחקתי אותה קשוח, וגרמה לנו לקחת טוסטוס ביום המחרת".

יומיים לאחר מכן, בבוקר, ניגשו בני הזוג לסוכן האטרקציות שלהם באי שהמליץ להם על נסיעה למפל. "מאותה נסיעה ליאם לא חזרה ואני נפצעתי. הנהג שהיה מעורב בתאונה לא טרח אפילו לעצור אחרי שזה קרה והמשיך לנסוע, לאחר מכן המשטרה הצליחה ללכוד אותו והוא נעצר".

כעבור כמה ימים, ולאחר קבלת טיפול רפואי, שוחרר שי מבית החולים המקומי. "המצב הפיזי היה יותר טוב, אבל המצב הנפשי היה נורא. הייתי בהלם, לא הצלחתי לעכל את מה שקרה, זה שבר אותי. ליאם הייתה פשוט מלאך. אני יודע שאומרים את זה תמיד, אבל ליאם באמת עשתה כל כך הרבה טוב בעולם. היא איבדה את אביה כשהייתה בת 11 ומאז הייתה העוגן של המשפחה, הסלע של החברים, ועבורי היא הייתה כל החיים. הרגשתי לבד ואבוד".

כששוחרר מבית החולים התבקש שי להגיע לתחנת המשטרה כדי למסור עדות. "עדיין לא הייתי במצב שאני יכול לתקשר", הוא אומר. "בזכות ישראלים טובים שגרים בקוסמוי ועזרו לי, עברתי את הדבר הזה מתוך הבנה שאחר כך ישחררו אותי ואוכל לחזור לארץ להשתתף בלוויה של אהבת חיי ולהתאבל עליה, וכמובן להיות מוקף בסביבה שתוכל לתמוך בי, אך במשטרה אמרו שאני צריך לראות שופט קודם כל".

יום למחרת שי זומן לבית המשפט, ששחרר אותו בערבות של 50 אלף באט (כ-5,000 שקל). "עורכת הדין ששכרנו הסבירה לנו שהמשטרה חוקרת את המקרה, ורק לאחר החקירה התיק יעבור לתובע הכללי שיחליט את מי הוא מעמיד לדין ובגין איזה אישומים, ורק אז יהיה ניתן לסגור את האירוע ולחזור לארץ. בהתחלה חשבתי שמדובר בסיפור של יום-יומיים, כי המקרה די ברור ויש תיעוד של התאונה שהופץ ברשתות החברתיות".

עד היום, אחרי כחודש, שי עדיין נמצא בתאילנד ללא אישור לחזור לישראל. "שכרנו עורכי דין מקוסמוי, מבנגקוק ומהארץ, עירבנו את כל מי שניתן - ועדיין לא ניתן לי האישור. בשבוע שעבר זומנתי שוב למשטרה לענות על שתי שאלות בודדות בקשר לתאונה. עם מותה הטרגי של ליאם, השגרירות נכנסה לתמונה. הם היו איתי ועם הוריי בקשר רציף, עד שנאמר שהוחלט באופן חריג ומיוחד לשלוח איגרת רשמית ממדינת ישראל שמבקשת לשחרר אותי בשל האירוע הטרגי, אבל אני עדיין כאן".

בזמן שהוא ממתין לאישור לטוס חזרה לישראל, ואמו טסה אליו כדי ללוות אותו, שי מספר בכאב על הגעגועים הבלתי נגמרים לליאם: "עוברת עוד שעה ועובר עוד יום, וליאם לא חוזרת. אני שבור ומנסה להחזיק מעמד לפחות עד שאוכל לחזור. ליאם שלי לא חוזרת אליי, אבל אני רק רוצה לחבק את אמא שלה, לבקר את הקבר שלה ולהיכנס לבית המשותף שלנו כדי שאוכל באמת להתחיל להתאבל. אני רוצה לקבל חיבוק, אהבה ותמיכה. לא פשוט לי כאן בכלל, אני חושב עליה בכל שנייה. ליאם הייתה באמת מיוחדת והחיבור בינינו היה חד-פעמי, אני אסיר תודה עליו. היא לעולם תהיה חלק ממני ותמיד תישאר אצלי בלב ובמחשבות. הייתי מוכן להיתקע כאן גם למשך עשור רק בשביל עוד רגע איתה".