בלי טיסות, בלי אשראי ובלי מבקרים: בטהרן מתפארים במיליוני תיירים - בשטח המציאות נראית אחרת לגמרי
בזמן שטהרן מתפארת ב-12.5 מיליון תיירים זרים, מוקדי התרבות ביזד, אספהאן ושיראז עומדים שוממים. מאחורי הנתונים הרשמיים מסתתרת ספירה של עולי רגל וחוצי גבול יומיים מעיראק, בעוד שאזהרות תעופה בין-לאומיות ואינפלציה של 76 אחוזים רוקנו את הענף מתיירים מערביים ומתיירות פנים


בסמטאות המבוך שטופות השמש של יזד, עיר המוכרת כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות אדריכלות לבני הבוץ ומגדלי הרוח העתיקים שלה, אוויר הסתיו נושא בדרך כלל את ההמולה של שפות זרות וצלילי מוזיקה פרסית מסורתית. נובמבר אמור להיות שיאה של עונת התיירות, אבל במקום חגיגה תרבותית, רובע פהדאן ההיסטורי שרוי בדממה מעיקה, בתי ההארחה המעוצבים מוגפים, ובתי הקפה שבחצרות העתיקות עומדים שוממים לחלוטין.
ובכל זאת, בטהרן מספרים הבכירים סיפור אחר לגמרי, כזה שכולל חוסן כלכלי, מלונות הומי אדם ומיליוני מבקרים בין-לאומיים שפוקדים את המדינה. בריאיון שהעניק לאחרונה, טען שר המורשת התרבותית, התיירות ומלאכת היד של איראן, סייד רזא סאלחי-אמירי, כי הרפובליקה האיסלאמית אירחה לא פחות מ-12.5 מיליון תיירים זרים במהלך השנתיים האחרונות. אף שהודה כי הנתון נמוך מהיעדים השאפתניים שהציבה הממשלה, השר הציג את המספרים כהוכחה לכך שענף התיירות באיראן נותר תוסס חרף המלחמות האזוריות והבידוד הבין-לאומי. אלא שבחינה מעמיקה יותר של הנתונים הרשמיים, המציאות הגיאופוליטית והעדויות מהשטח בלב ליבה התרבותי של איראן, חושפת תהום עמוקה בין הנרטיב הניצחוני של המשטר לבין הקריסה הכלכלית המתחוללת בפועל.
"בלי תיירים זרים, העסקים פשוט קורסים"
כדי לבסס את הטענה שהענף משגשג, טהרן נשענת בכבדות על מדדים ספציפיים שמטשטשים את ההיעלמות של תיירות הפנאי הבין-לאומית. לדברי סאלחי-אמירי, איראן הכניסה 2 מיליארד דולר מ-1.2 מיליון תיירי מרפא בשנה האיראנית שהסתיימה במרץ 2025, כאשר כל מבקר הוציא בממוצע כ-3,000 דולר. במסגרת תוכנית הפיתוח השביעית שלה, שואפת הממשלה להגדיל את הנישה הזו ל-2 מיליון תיירי מרפא ולהגיע להכנסות של 6 מיליארד דולר במטבע חוץ.
יתרה מכך, השר התפאר בשיעור תפוסת מלונות ממוצע של 80 אחוזים ברחבי רוב המדינה בשלהי הקיץ, וטען כי השנה נרשמו 33 מיליון נסיעות פנים. הוא אף התעקש כי משקיעים לא נטשו את המדינה ולא הקפיאו מיזמי בנייה בתנאי המלחמה, וציין כי המדינה תכננה עבודות שיקום עבור 149 מונומנטים היסטוריים שניזוקו בסבבי הלחימה האחרונים.
אלא שבתוך פרסומי המשרד עצמו מסתתר ההסבר לאופן שבו טהרן מגיעה למספרים המרשימים הללו. כשהמגבלות שיתקו את התעופה הבין-לאומית, הממשלה הסיטה את המאמצים לתנועה יבשתית ממדינות שכנות. סאלחי-אמירי חשף כי כ-10,000 בני אדם חוצים מדי יום מבצרה שבעיראק לתוך מחוז חוזסתאן שבאיראן. בשלהי הקיץ לבדו, אזרחים עיראקים היוו נתח עצום מכלל הנכנסים למדינה, כשהנתונים הבילטרליים עומדים על כ-3.6 מיליון מבקרים עיראקים בשנה, מספר שכלל לא כולל את מיליוני העולים לרגל המשתתפים בצעדת הארבעין השנתית. כדי לעודד את התנועה הזו, הרשויות התירו למבקרים זרים לשאת עמם עד 10,000 דולר במטבע חוץ לכל בן משפחה, תוך קידום יעד משותף עם בגדאד להגיע ל-10 מיליון חילופי תיירים דו-כיווניים.
במילים אחרות, באמצעות ספירה של מבקרים יומיים חוצי גבול, עולי רגל דתיים ומטופלים מהאזור שמחפשים הליכים רפואיים זולים לצד מטיילי פנאי, המשרד בנה חיץ סטטיסטי שמסתיר את ההיעלמות הכמעט מוחלטת של תיירים בעלי יכולת כלכלית גבוהה מהמערב, מאירופה וממזרח אסיה.
הסמטאות ריקות, בתי הקפה שוממים
עבור בעלי עסקים במרכזה ההיסטורי של איראן, לנתונים הוורודים של הממשלה אין שום קשר למציאות. ברחבי יזד, אספהאן ושיראז, "משולש הזהב" של תיירות התרבות האיראנית, השנתיים האחרונות הביאו לחורבן כלכלי של ממש. בעקבות ההסלמות הצבאיות של השנה החולפת, לרבות חילופי המהלומות האוויריים הישירים והעימות הרחב שפרץ בפברואר, קבוצות התיירים הזרות נעלמו כמעט בן לילה.
מוחמד, שפתח בית הארחה מסורתי ברובע פהדאן ביזד לפני עשור, מנסה כיום למכור את הנכס כדי להקים עסק אחר. מחוץ לחודשי הקיץ הלוהטים, החדרים שלו היו מוזמנים בעבר לאורך כל השנה על ידי מבקרים מאירופה, מאמריקה ומאסיה. כיום, ההכנסות שלו לא מכסות אפילו את התחזוקה הבסיסית של המבנה.
גם תיירות הפנים, שאותה הציג השר כעמוד תווך של חוסן, התבררה כבלתי מספקת לחלוטין למילוי החלל: מוחמד ציין כי טיול מאורגן בן שלושה ימים באוטובוס מטהרן עלה לאחרונה 140 מיליון ריאל איראני לאדם (כ-170 שקל בשוק החופשי או כ-236 שקל לפי השער הבנקאי הרשמי), ללא ארוחות, סכום מופקע עבור איראנים מן השורה שמתמודדים עם אינפלציה שנתית של יותר מ-76 אחוזים וזינוק במחירי המזון.
קריסת התיירות התרחשה במקביל להתגברות הלחצים החברתיים. נאזנין, תושבת שכונת ספאייה ביזד שעבדה בעבר כמדריכת טיולים ומתורגמנית, ציינה כי בעקבות מחאת "אישה, חיים, חופש", העיר יזד שכונתה במשך שנים "מעון האדוקים", חוותה הפשרה תרבותית קצרה שבה נשים ללא כיסוי ראש ותרבות בתי קפה תוססת שגשגו לצד מבקרים זרים. כעת, כשלא נותרו תיירים זרים להדריך, הפרנסה שלה התאדתה, תופעה שמשקפת מגמה ארצית רחבה יותר, שבה התכווצות כלכלית ומבצעי אכיפה תקופתיים נגד עסקים בשל קוד הלבוש האיסלאמי חנקו את חיי החברה העירוניים.
סיכון גבוה לטיסות אזרחיות בכל הגבהים
הגורם המרכזי לבידוד הזה הוא לא רק תדמיתי, אלא חסמי תעופה וביטחון מוחשיים בשטח. מאז שהחלו טילים וכטב"מים לחצות את שמי האזור בשלהי פברואר, מה שהוביל לסגירות לסירוגין, להפסקת אש שברירית ולמתיחות מתמשכת סביב מצר הורמוז, מפת התעופה של המזרח התיכון שורטטה מחדש.
רק השבוע האריכה הסוכנות האירופית לבטיחות תעופה (EASA) את אזהרת אזור העימות שלה עד ל-31 בינואר 2027, והזהירה חברות תעופה אירופיות ובין-לאומיות מורשות להימנע מטיסה במרחב האווירי של איראן ועיראק, וכן מעל מימי המפרץ הפרסי ומפרץ עומאן, בשל הסיכון הבלתי צפוי של טילים, כטב"מים ופעילות הגנה אווירית. בעוד שמוקדי תעופה מרכזיים במפרץ באיחוד האמירויות חידשו בהדרגה את הפעילות הרחבה שלהם, כאשר חברות כמו בריטיש איירווייז שבו לאחרונה לדובאי לאחר השעיה של שמונה חודשים, איראן נותרה מנותקת ממסדרונות הטיסה הבין-לאומיים המרכזיים. במקביל, ממשלות מערביות, ובהן ארצות הברית, ממשיכות להחזיק באזהרות מסע חמורות שקוראות לאזרחיהן להימנע מכל נסיעה לאיראן בשל סיכונים למעצרים שרירותיים והסביבה הביטחונית הנפיצה.
אנליסטים בתעשייה מחברות מחקר התיירות Tourism Economics ו-Statista תיעדו את המחיר הכבד שגבה העימות ברחבי המזרח התיכון, וציינו כי בעוד שהאזור כולו ספג אובדן של עשרות מיליארדי דולרים בהכנסות מתיירות בשנת 2026, הצניחה בכניסות מבקרים הייתה חריפה במיוחד באזורי עימות פעילים כמו איראן, ישראל ולבנון. עבור איראן, המכה כואבת אפילו יותר בגלל עשרות שנים של סנקציות בנקאיות בין-לאומיות שמונעות ממבקרים זרים להשתמש בכרטיסי אשראי בין-לאומיים, ומאלצות מטיילים לשאת סכומי מזומן גדולים לתוך אזור ביטחוני בלתי יציב.
מנסים להתקרב לשכנות, אבל זה לא מספיק
כשהיא מנותקת מהשווקים המערביים הרווחיים, טהרן מנסה כעת בקדחתנות להסיט את דיפלומטיית התיירות שלה לעבר מדינות ידידותיות או ניטרליות באסיה ובקווקז. מוקדם יותר החודש בירוואן בירת ארמניה, סיים סגן שר התיירות האיראני, אנושירוואן מוחסני-בנדפיי, את כינוס הוועדה המשותפת ה-19 לשיתוף פעולה בין איראן לארמניה בחתימה על מזכר הבנות שנועד להקל על צווארי בקבוק בגבול שבין מחוז מזרח אזרבייג'אן שבאיראן למחוז סיוניק שבארמניה. כשאיראן מדורגת כיעד השלישי בפופולריות שלו עבור מטיילים ארמנים, הבכירים מקווים להגדיל את מספר הטיסות הישירות, לקדם תיירות מרפא ולנצל את הפזורה הארמנית העולמית, שמונה שבעה עד שמונה מיליון בני אדם, באמצעות חבילות טיול אזוריות משותפות.
במקביל, טהרן מחזרת גם אחר דרום-מזרח אסיה: בעקבות פגישות בהאנגג'ואו שבסין, הציע סגן השר עלי דראבי לקיים "שבוע איראן" במלזיה כדי לקדם תיירות חלאל, מורשת תרבותית ומלאכת יד, בניסיון לבנות קשרים הדוקים יותר בין סוכנויות נסיעות איראניות ומלזיות.
ובכל זאת, השאלה אם המהלכים הדיפלומטיים האלה יצליחו להציל את ענף האירוח החבול של איראן מוטלת בספק כבד. הסכמים בילטרליים עם ירוואן או קואלה לומפור אולי מספקים כותרות חיוביות בתקשורת הממלכתית, אבל הם לא יכולים להחליף בן רגע מערכת מורכבת של חברות תעופה בין-לאומיות, מפעילי תיירות גלובליים ומטיילי תרבות בעלי הוצאה גבוהה, שבנייתה ארכה עשרות שנים.