"כאילו סובבו לי סכין בבטן": איטליה סוערת – הישראלים חוששים מהסלמה בהפגנות

ביום שני האחרון התקיימו הפגנות ענק ברחבי איטליה נגד ישראל, וארגוני העובדים והסטודנטים במדינה שבתו במשך יממה. עשרות אלפי אנשים יצאו לרחובות וגרמו במכוון לשיבוש במערכת הרכבות, הלימודים ובשירותים ציבוריים.

ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'יה מלוני, הגיבה בטוויטר לתיעודים שהופצו ממילאנו, שם מפגינים השחיתו רכוש רב. "אלו תמונות מזעזעות. אנשים שמכונים 'פציפיסטים' הורסים את התחנה ומציתים עימותים עם רשויות אכיפת החוק. זו אלימות שאין לה שום קשר לסולידריות, זה לא ישנה את חיי תושבי עזה. מי שיסבלו וישלמו על הנזק שנגרם על ידי הבריונים האלה אלו אזרחי איטליה".

ברומא נערכה אחת ההפגנות הגדולות ביותר שהייתה בעיר במשך השנים האחרונות. למעלה מ-20 אלף בני אדם הגיעו לתחנת הרכבת המרכזית בעיר עם דגלי פלסטין, סטיקרים נגד ישראל, וקראו קריאות נגד הממשלה הישראלית והממשלה האיטלקית שלטענתם "מסייעת לרצח העם בעזה".

יואב צידון, תושב המרכז, הגיע לרומא עם משפחתו לחופשה בראש השנה. "ראינו אלפי אנשים צועדים, חדורי מטרה. זו הייתה תחושה לא נעימה להיתקל בזה. ראינו כוחות גדולים מאוד של שוטרים שלבושים מכף רגל ועד ראש בבגדים של פיזור הפגנות, כל האיזור של התחנת הרכבת היה סגור והמון אזרחים ותיירים מבולבלים וכועסים, תחושה לא סימפטית. היינו צריכים לאסוף רכב ששכרנו מבעוד מועד, ואם לומר את האמת לא היה נוח להגיד שאנחנו מישראל, כאילו שבגללנו שיבשו לנו את החיים. באופן כללי, למעט ההפגנות באותו היום, התחושה במרכז התיירותי של רומא הייתה הרגשה בטוחה. מאז אותו יום שביתה, לא נתקלנו באירוע אנטישמי או אנטי-ישראלי".

מי שמכירה את רומא מקרוב ונתקלה במראות האנטי-הישראליות במהלך ראש השנה היא מיכל מילרד, שפית וקונדיטורית שעברה להתגורר בעיר לפני תשע שנים ופתחה עסק לסיורים קולינריים. "מהרגע שהודיעו שיש שביתה באיטליה כמחאה למה שקורה בעזה הבטן שלי התהפכה מכאבים, כאילו מישהו סובב לי סכין בבטן. איטליה שבמשך המון זמן הייתה בעדנו החליפה צד לתקליט. גם אנשים שהיו בעדנו פתאום מתחילים לדבר אחרת".

לדבריה של מיכל, למצב החדש יש סיבות מובהקות: "לנופף בימים אלו בדגל פלסטין זה להיות 'מגניב', לשים האשטאג ולכתוב 'שחררו את פלסטין' זה להיות מגניב. כמות הבלוגרים של האוכל שעקבתי אחריהם בשנים האחרונות ושהורדתי להם עוקב היא מאוד גדולה. בגלל שאלו ילדים שהצליחו בזכות הרשתות החברתיות, ולהיות היום ברשת מצריך ממך להיות כמו כולם, אז זה  מה שקורה. מצד אחד כואב לי לראות את כל ההפגנות האלו, וכואב לי לשמוע מחברים שהילדים שלהם צריכים להיתקל באותם מפגינים בדרך לבית הספר ושאיטליה שאני כל כך אוהבת יוצאת לרחובות עם שנאה כזו, אבל אני יכולה להעיד שמהצד שלי, האנשים סביבי שואלים 'עד מתי המלחמה תימשך והחטופים יוחזקו?'".

לא פעם מיכל נתקלת בשאלות וחששות של ישראלים שעתידים להגיע לעיר. "שואלים אותי האם בטוח והאם אפשר לדבר בעברית, אז אנשים צריכים לדעת שכל אותם מתייפייפים שמחזיקים בשלט כזה או אחר אין להם מושג באיזה שפה אתם מדברים. האיטלקים לא יודעים להבדיל בין עברית, גרמנית או שפה אחרת. האם מרגישים שנאה? אני חושבת שבתקשורת יוצאים דברים מפרופורציה. יש מקרים יוצאים מן הכלל, אבל החיים כאן מתנהלים כרגיל, המפגינים לא יודעים בכלל איפה עזה נמצאת, הם לא יודעים דבר על ההיסטוריה, נוח להם להיות חלק כי זה פשוט מגניב. אז לאלו שצועקים 'שחררו את פלסטין' צריך להגיד להם שאת פלסטין צריך לשחרר מחמאס, רק אחר כך יהיה להם על מה לדבר".