"הלב שלנו פועם כאחד": העיירה ריאצ'ה באיטליה חתמה על הסכם ערים תאומות עם עזה – הממשלה ביטלה אותו

העיירה הקטנה ריאצ'ה (Riace) שבמחוז קלבריה באיטליה, המזוהה בעולם עם מודל ייחודי לקליטת פליטים ועם היסטוריה תרבותית עשירה, ספגה מכה ביוזמתה לחתום על הסכם ערים תאומות עם עיריית עזה. ממשלת איטליה חסמה את המהלך בטענה כי הוא עלול "לפגוע קשות במדיניות החוץ של איטליה", בשל הקשרים בין הרשויות המקומיות בעזה לבין ארגון חמאס, המוגדר כארגון טרור ומצוי תחת סנקציות של האיחוד האירופי.

העמדה הועברה במכתבים רשמיים של השר לענייני אזורים ואוטונומיות, רוברטו קלדרולי, ושל שר החוץ וסגן ראש הממשלה אנטוניו טאיאני. ההחלטה עוררה ביקורת חריפה מצד ראש עיריית ריאצ'ה וחבר הפרלמנט האירופי, מיממו לוקאנו, וכן מצד גורמים פוליטיים מהשמאל האיטלקי: "מאשימים אותי בשיתוף פעולה עם טרוריסטים, אבל לא אכפת להם מהעם הפלסטיני", אומר לוקאנו, ומדגיש כי היוזמה אינה פוליטית אלא סמלית והומניטרית במהותה.

פנייה ישירה לנשיא הרפובליקה

בעקבות דחיית הבקשה, פנה לוקאנו במכתב פתוח לנשיא איטליה, סרג'ו מטארלה. במכתבו הגדיר את יוזמת הערים התאומות כ"גשר שמחבר את מה שהמלחמה מפרידה". לדבריו, מדובר במעשה של אחווה וסולידריות, ולא בניסיון להשפיע על מדיניות החוץ של המדינה. הוא טוען כי ביטול ההסכם פוגע באוטונומיה הסטטוטורית של הרשויות המקומיות ואף עומד בסתירה לערכים המעוגנים בחוקה האיטלקית.

במהלך מסיבת עיתונאים פומבית, שבה השתתף גם ראש עיריית נאפולי לשעבר לואיג'י דה מאג'יסטריס, חזר לוקאנו והדגיש כי ראש עיריית עזה, יחיא א-סראג', אינו מזוהה עם חמאס וכי הוא פועל כאיש ציבור אזרחי. א-סראג' עצמו השתתף באירוע באמצעות שידור וידאו, ותיאר את תנאי החיים הקשים ברצועת עזה, שבה אלפי בני אדם ממשיכים להתגורר בין חורבות בתיהם. "אנשים חופשיים כמו לוקאנו, שמתעקשים לשמור על הקשר של הערים התאומות, נותנים לנו תקווה לעתיד טוב יותר", אמר א-סראג'. לדבריו, תושבי עזה רואים ביוזמה מחווה של אנושיות שמעניקה להם תחושת סולידריות בין-לאומית.

דה מאג'יסטריס הציג את הסוגיה במונחים היסטוריים ומוסריים: "כאשר ממשלות הופכות שותפות לפשעים אלימים, העם יכול לכתוב את ההיסטוריה. אסור לנו לוותר". לוקאנו עצמו הדגיש כי גם ללא הכרה מוסדית, הקשר בין ריאצ'ה לעזה "נותר חקוק בלב ובאבן", בין היתר באמצעות ציורי קיר ברחבי העיירה המבטאים אחווה.

עיירה של היסטוריה, מאבק והתחדשות

ריאצ'ה שוכנת לחוף הים היוני, באזור המכונה "חוף היסמין" בקלבריה, ומחולקת בין ריאצ'ה מרינה, אזור חופי, לבין ריאצ'ה סופריורה, כפר ימי-ביניימי על גבעה. שמה של העיירה מוכר ברחבי העולם מאז גילוי פסלי הברונזה המפורסמים של ריאצ'ה בשנת 1972, מהחשובים שבממצאים הארכיאולוגיים של המאה ה-20.

מעבר לעבר העתיק, ריאצ'ה הפכה בעשורים האחרונים לסמל של ניסוי חברתי ייחודי. בשנות ה-90, על רקע הידלדלות דמוגרפית חמורה, הוביל לוקאנו מהלך לקליטת פליטים מרחבי העולם, אשר שוכנו בבתים נטושים והחיו מלאכות מסורתיות כמו אריגה, קרמיקה ורקמה. בשיאו, "מודל ריאצ'ה" כלל כ-800 מהגרים מיותר מ-20 מדינות, והחזיר חיים לכלכלה המקומית ולמערכת החינוך.

מאז 2018, בעקבות עימותים פוליטיים והליכים משפטיים, המודל צומצם משמעותית. כיום מונה העיירה כ-1,777 תושבים, רבים מהם מבוגרים, וחלק מהסדנאות הרב-תרבותיות נסגרו. עם זאת, בחירתו מחדש של לוקאנו לראשות העיר בשנת 2024 מסמלת ניסיון לחדש את החזון החברתי שהפך את ריאצ'ה לשם מוכר בעולם.

הערים התאומות כסמל ולא כצעד מדיני

בעיני לוקאנו יוזמת התאומות עם עזה חורגת בהרבה מפרוצדורה טקסית. "זו אינה הכרזת מלחמה, אלא אתגר למי שמאמינים בזכות הכוח מול זכות האהבה", הוא אומר. לדבריו, שמירה על ההסכם, גם ללא אישור ממשלתי, היא חובה מוסרית ומחווה של תקווה כלפי אוכלוסייה הנתונה ל"טרגדיה הומניטרית עצומה". הסכם הערים תאומות הוא "אתגר לאלו המאמינים שהם יכולים לממש את זכות הכוח כנגד זכות האהבה, לא בהכרזת מלחמה", אומר לוקאנו. "לבבותיהם של ריאצ'ה ועזה פועמים כאחד. לא ניכנע לברבריות, בשם הסולידריות בין העמים".

בעוד הממשלה האיטלקית עומדת על סירובה, ריאצ'ה והעומד בראשה אינם מתכוונים לסגת. הדיון סביב היוזמה חורג כעת מסוגיית מדיניות החוץ בלבד, ונוגע בלב השיח החוקתי והערכי של איטליה: אוטונומיה מקומית מול יחסי החוץ של איטליה בפרט ואירופה בכלל.