"היהודים עושים לי בחילה": גל האנטישמיות ממשיך לרדוף את יהודי אוסטרליה

בוקר שבת שקט בפרוור קמדן פארק, שבמערב העיר אדלייד שבדרום אוסטרליה, הופר באחת כאשר רוסטי סברדלוב, אב לשבעה ילדים, יצא אל גדר ביתו. מה שחשב בתחילה כמעשה ונדליזם אקראי בשכונה, התברר במהירות כמתקפה ממוקדת ומלאת שנאה: צמיגי המכוניות בחצר שלו נחתכו, וכתובות נאצה אנטישמיות לצד צלבי קרס רוססו על הבית.

ביתו של סברדלוב, בית פרטי שבו המשפחה מעולם לא הסתירה את היותה יהודית, הפך למוקד האחרון בגל חסר תקדים של עוינות נגד יהודים השוטף את אוסטרליה. סברדלוב בחר שלא לנקות את הגרפיטי, מתוך רצון שהציבור יראה כי הפגיעה עברה ממוסדות יהודיים ציבוריים ישירות אל בתיהם של משפחות וילדים.

התקפה ביתית זו אינה אירוע מבודד, היא משקפת משבר מערכתי עמוק המהדהד במערכת ההשכלה הגבוהה במדינה. בשעה שהוועדה המלכותית לאנטישמיות ולכידות חברתית נערכת לשימועים אינטנסיביים, נפער שסע עמוק בין סטודנטים יהודים פגועים, הנהלות אוניברסיטאות המתבצרות בעמדותיהן, וארגוני סיוע יהודיים פרוגרסיביים המתווכחים על שורשי המשבר. בתגובה למה שכינו מבקרים כ"כישלון עלוב" של ראשי האוניברסיטאות, הממשלה הפדרלית נקטה בצעד התערבות תקיף, ומחייבת כעת את כל האוניברסיטאות באוסטרליה לאמץ הגדרה רשמית לאנטישמיות תחת סטנדרטים חדשים ונוקשים של ממשל תאגידי.

אווירה של פחד בפרוורים

הפגיעה במשפחת סברדלוב משתלבת בזינוק סטטיסטי מבהיל. נתונים שרוכזו על ידי מועצת הגג של יהודי אוסטרליה (ECAJ) תיעדו 1,654 תקריות אנטי-יהודיות ברחבי המדינה בין אוקטובר 2024 לספטמבר 2025 בלבד, נתון שמתווסף ליותר מ-2,000 תקריות שתועדו בשנה שקדמה לכך, בעקבות מתקפת 7 באוקטובר.

ברמה הלאומית, הקהילה התמודדה עם הפיגוע הקשה בחוף בונדיי בסידני, הצתות של בתי כנסת, השחתה שיטתית של עסקים בבעלות יהודית ותקיפות פיזיות של גברים ונערים בעלי חזות יהודית בולטת. גם בדרום אוסטרליה, שלדברי הרשויות במדינה נטתה בעבר להציג מספר תקריות נמוך יותר, המציאות משתנה. צלבי קרס נמצאו חרוטים על עצים בפארק ויל באדלייד, ומתפללים בבתי כנסת ספגו קריאות גנאי ברחובות.

אף שסגן מפקח משטרת דרום אוסטרליה בפועל, סקוט פיצג'רלד, ציין כי אין ראיות לעלייה סטטיסטית ארוכת טווח במתקפות אנטישמיות במדינה עצמה, הרשויות המקומיות תגברו את הסיורים סביב ביתו של סברדלוב. מצלמות אבטחה של בית שכן קלטו מכונית סדאן כהה מגיעה לנכס, שמתוכה יצאו שני אנשים והשחיתו את המבנה. מנהיגים פוליטיים במדינה הגיבו בגינוי חריף: ממלא מקום ראש הממשלה, קיאם מאהר, הביע אכזבה עמוקה והזכיר לציבור כי החקיקה בדרום אוסטרליה נגד סמלים נאציים קובעת עונש של עד 12 חודשי מאסר או קנס של 20 אלף דולר למי שמציג סמלי שנאה אסורים.

"מלמדים שנאה": משבר הקמפוסים נחשף

הפגיעות שחשות משפחות יהודיות בבתיהן בפרוורים משתקפת היטב גם בקמפוסים של האוניברסיטאות. חקירה מקיפה בת שישה חודשים של העיתון "הסאנדיי טלגרף", שהגיעה לשיאה בסרט התיעודי "מלמדים שנאה" (Teaching Hate), חשפה תרבות מתמשכת של הפחדה, הדרה אקדמית ואדישות ניהולית במוסדות ההשכלה הגבוהה המובילים באוסטרליה.

עוד לפני ההסלמה הנוכחית, המשבר כבר החל לתסוס. סקר לאומי מאוגוסט 2023 חשף כי 64 אחוזים מהסטודנטים היהודים באוניברסיטאות באוסטרליה חוו אנטישמיות באופן אישי, כאשר יותר ממחציתם הודו כי הסתירו את זהותם הדתית או התרבותית, ואחד מכל חמישה נמנע באופן אקטיבי מלהגיע לקמפוס כדי להבטיח את ביטחונו. בעקבות המלחמה בישראל, הסטודנטים מעידים כי החששות הללו הפכו למציאות יום-יומית של עוינות.

ליאת גרנות, בת 22, סטודנטית לשעבר באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה (ANU) וכיום מנהלת ההסברה ויחסי הציבור של התאחדות הסטודנטים היהודים באוסטרל-אסיה (AUJS), סיפרה בסרט הדוקומנטרי על הבידוד העמוק שחוותה. בשבועות שלאחר 7 באוקטובר, אף לא חבר אחד שאינו יהודי פנה אליה כדי לתמוך בה. במקום זאת, היא נודתה, ספגה צעקות וכונתה "רוצחת תינוקות" ו"תומכת ברצח עם" בשטח הקמפוס.

במהלך שיאם של מאהלי המחאה הפרו-פלסטיניים ב-ANU, באוניברסיטת סידני, באוניברסיטת מלבורן ובאוניברסיטת מונאש, גרנות סיפרה כי הסטודנטים היהודים הרגישו דחויים לחלוטין מחיי האוניברסיטה. הקמפוסים כוסו בסטיקרים שקראו ל"אינתיפאדה" והצהירו כי "כל הציונים הם טרוריסטים", לצד קריקטורות של יהודים אורתודוקסים בליווי טקסט המתייחס לגניבה. לאורך תקופת ההסלמה הזו, גרנות ציינה כי בעוד שהנהלת האוניברסיטה פרסמה הצהרות פומביות רבות, אף לא אחת מהן הזכירה או הכירה במפורש במצוקתם של הסטודנטים היהודים.

המחיר הרגשי והנפשי היה כבד, ועבור גרנות, שסביה וסבתותיה היו ניצולי שואה, הקריאות בקמפוס ל"גלובליזציה של האינתיפאדה" קיבלו משמעות מוחשית ומפחידה בעקבות פיגוע הטרור בדצמבר 2025 נגד חגיגת חנוכה בחוף בונדיי: "מה שראינו בבונדיי היה הגלובליזציה של האינתיפאדה", מזהירה גרנות. "זו לא קריאה לשלום. זה לא קיום משותף בשלום. מדובר במחיקת היהודים מהמפה. גדלתי בחוף בונדיי, אני לא יכולה ללכת לשם עכשיו בלי לראות את האנשים היפים האלה נורים".

אחריות, עימותים והדרה מכיתות הלימוד

דפוס ההדרה הזה חוזר על עצמו גם במדינות אחרות באוסטרליה. במדינת ויקטוריה, סטודנט באוניברסיטת מונאש בשם ג'רמי סאס סיפר כי סומן יחד עם חבריו בשל היותם "בעלי חזות יהודית בולטת". במהלך עצרת באחד ממאהלי המחאה בקמפוס, נאם סטודנט פרו-פלסטיני, הצביע ישירות עליהם והכריז בפני הקהל: "האנשים האלה עושים לי בחילה. הם מגעילים אותי". סאס הוסיף וטען כי סטודנטים יהודים סומנו באופן שיטתי באמצעות כרזות שזיהו אותם כ"ציונים", והודרו באופן אקטיבי מסביבות לימודיות, כאשר חבריהם ללימודים הציפו את קבוצות הווטסאפ הכיתתיות בדגלי פלסטין בכל פעם שסטודנט יהודי ניסה לדבר.

באוניברסיטה לטכנולוגיה של סידני (UTS), העוינות גלשה גם לאולמות ההרצאות. דניאל, סטודנט לכלכלה בן 21 שעבר מאוניברסיטת ניו סאות' ויילס (UNSW), נזכר בעצרת פרו-פלסטינית במרץ 2025 שבה נאם מרצה לשעבר מ-UNSW, הפרופסור פיטר סלזאק, בן לניצולי שואה. כשהוא מצביע ישירות על דניאל, שהחזיק בדגל ישראל, אמר סלזאק לקהל: "יהודים, בפרט, צריכים להרגיש לא בנוח, וזו החובה שלנו לגרום להם להרגיש לא בנוח, וזה כולל את הבחור שם". כאשר אלי, סטודנט נוסף בן 23 מ-UTS, התלונן על האירוע, חבריו ללימודים לעגו לו בפורומים מקוונים ואמרו לו להזמין "אמבולנס לילדים בכיינים" (wa-mbulance) לצד אימוג'ים של בכי.

כשנשאל על השפעת דבריו, פרופסור סלזאק, שאינו איש סגל נוכחי ב-UTS או ב-UNSW, ביטל את החששות, כינה את החרדה הרחבה סביב ביטחון הסטודנטים היהודים "בולשיט" וטען כי הנושא "מנוצל בציניות" כדי להשתיק ביקורת מוצדקת על ישראל. הוא עמד על דעתו כי סטודנטים יהודים צריכים להרגיש "לא רק לא בנוח, אלא גם לא בטוחים". בתגובה לאירוע במרץ 2025, UTS הזמינה בדיקה עצמאית, שהובילה לאזהרה רשמית שנמסרה לסלזאק והנחיות הכשרה למארגני המחאות. עם זאת, הסטודנטים שנפגעו טענו כי הצעדים היו חלשים מדי, ואמרו כי האוניברסיטה הייתה צריכה להרחיק את סלזאק מהקמפוס לחלוטין כדי להגן על הסטודנטים.

אלכס ריבצ'ין, מנכ"ל משותף של מועצת הגג של יהודי אוסטרליה, גינה בחריפות את האווירה וציין כי מאמצים של פעילים לחדור לסגל ההוראה וללחוץ על סטודנטים לשבות ולהצטרף למחאות מהווים הפרה יסודית של החובה החינוכית. הוא ציין כי במשך למעלה משנתיים וחצי, סטודנטים המגישים תלונות רשמיות מוצאים את עצמם טובעים בביורוקרטיה של האוניברסיטה או זוכים להתעלמות מוחלטת.

הוועדה המלכותית והוויכוח על ההגדרה

בזמן שהוועדה המלכותית לאנטישמיות ולכידות חברתית פותחת את שימועיה החשובים במלבורן, היא ניצבת בפני הררי ראיות, לאחר שקיבלה למעלה מ-16 אלף פניות. תשומת הלב של הוועדה מופנית מטבע הדברים למניעים שמאחורי השנאה הזו, מה שחשף ויכוח אידיאולוגי נוקב בתוך הקהילה היהודית באוסטרליה עצמה לגבי האופן שבו האנטישמיות באה לידי ביטוי.

נקודת מחלוקת מרכזית היא מערכת היחסים בין הזהות היהודית למדינת ישראל. המועצה היהודית של אוסטרליה (JCA), ארגון יהודי פרוגרסיבי, טענה בפנייתה כי מניע מרכזי לאנטישמיות המודרנית הוא הפעולות התוקפניות של ממשלת ישראל, בשילוב עם העירוב המערכתי של הזהות היהודית עם מדינת ישראל. מנהלת הארגון שרה שוורץ טענה כי התייחסות ליהודים באופן קולקטיבי כנציגים של ישראל גורמת נזק ישיר ליהודים ברחבי העולם כאשר מאשימים אותם בפעולות גיאופוליטיות שאין להם כל שליטה עליהן. ה-JCA אף הזהיר מפני חוקי ענישה על חופש הביטוי ו"הגדרות המעצימות את העירוב", בטיעון שהגבלת שיח פרו-פלסטיני תחת מסווה של שמירה על ביטחון יהודי עלולה להוביל לתגובת נגד חברתית ולפגוע בלכידות החברתית. במקום זאת, הם הפצירו בוועדה למקד מחדש את תשומת הלב באיום המתגבר מצד תנועות הימין הקיצוני, הניאו-נאצים וחובבי קונספירציות.

עמדה זו עומדת בניגוד חד לעדויות של המנהיגות היהודית המרכזית. ויק אלחדף, מנכ"ל לשעבר של מועצת המנהלים של יהודי ניו סאות' ויילס, הדגיש את חוסר ההוגנות בנטל המוטל על הקהילות המקומיות: "לגרעין היהודי באוסטרליה אין כל השפעה על מה שצבא ההגנה לישראל עושה, או על מה שממשלת ישראל עושה", הדגיש אלחדף. "ועדיין, חלק גדול כל כך מהביטויים של התקריות והמתקפות האנטישמיות שזור בזה ומופנה למה שקורה בצד השני של העולם. אנחנו לא אחראים".

השליחה המיוחדת של הממשלה הפדרלית למאבק באנטישמיות, ג'יליאן סגל, העידה בפני הוועדה כי עירוב הזהויות הזה הפך לצורת האנטישמיות הצומחת במהירות ביותר באוסטרליה. מנהיגים מהזרם המרכזי, ובהם דניאל אגיון, נשיא ה-ECAJ, וג'רמי לייבלר, נשיא הפדרציה הציונית של אוסטרליה, ביקרו בפומבי את עמדות ה-JCA, ורואים בארגון הפרוגרסיבי המונה כ-2,500 חברים ככזה שאינו מייצג את רובם המכריע של יהודי אוסטרליה, השומרים על זיקה עמוקה ומובנית למדינת ישראל.

ההתערבות הפדרלית, מנדט לשינוי

מול מה שמצטייר ככישלונות מערכתיים במגזר ההשכלה הגבוהה, ממשלת אלבניזי בחרה לשלול מהאוניברסיטאות את האוטונומיה הרגולטורית שלהן בנושא. שר החינוך ג'ייסון קלייר הודיע על סטנדרטים חדשים וגורפים לממשל תאגידי, שיחייבו משפטית את כל האוניברסיטאות באוסטרליה לאמץ באופן רשמי הגדרה רשמית לאנטישמיות, לבסס תהליכי תלונות שקופים וברורים, ולייסד מסגרות קשיחות למניעה ולתגובה לאנטישמיות וגזענות בקמפוסים.

ההתערבות מגיעה בעקבות "תעודת הערכה" נוקבת לאוניברסיטאות שפורסמה על ידי השליחה המיוחדת ג'יליאן סגל והמעריך העצמאי גרג קרייבן. הדוח סיכם כי מתוך המוסדות שנבחנו, אף אוניברסיטה אוסטרלית לא עמדה בדרישות הבסיסיות בנוגע לאימוץ הגדרה ברורה של אנטישמיות. קרייבן ציין כי ללא הגדרה ברורה, מאומצת וניתנת לאכיפה, כל המאמצים להילחם בשנאה בקמפוסים פגועים מיסודם.

כדי להבטיח עמידה בתנאים, השר קלייר הודיע על חקיקה קרובה שנועדה להעניק לרגולטור של ההשכלה הגבוהה סמכויות אכיפה חדשות ומשמעותיות, כולל הסמכות העצמאית להטיל קנסות כספיים ישירים על אוניברסיטאות שאינן צייתניות, ללא צורך בפנייה מוקדמת להליכים משפטיים ממושכים בבתי המשפט. במקביל, כוח המשימה הפדרלי לחינוך נגד אנטישמיות, בראשות איש העסקים הבולט דייוויד גונסקי, פועל באופן אקטיבי לעדכון תוכניות הלימודים והכשרת המורים. בשיתוף פעולה עם משרד החינוך של ניו סאות' ויילס וגופים בין-לאומיים כמו אונסק"ו, כוח המשימה שואף לצייד את אנשי החינוך בבתי הספר התיכוניים בכלים הנדרשים למאבק בדעות קדומות עוד לפני שהסטודנטים דורכים בקמפוס האוניברסיטאי.

הלחץ הפוליטי ליישום הרפורמות הללו באופן מיידי הוא עצום. שר החינוך בממשלת הצללים, ג'וליאן ליסר, כינה את תגובת האוניברסיטאות לאורך השנים "עלובה", והדגיש כי הקמפוסים הם המקומות שבהם מתעצב הדור הבא של מנהיגי המדינה. כשהוא מזהיר מפני הסכנה הייחודית של האנטישמיות בקמפוסים, ציין ליסר כי היא נותרת חתרנית במיוחד משום שלעיתים קרובות מבצעיה מציגים אותה כסוג של סגולה מוסרית או מעלה חברתית.