"ונציה של אפריקה": התושבים בניגריה נאבקים לשמור על שכונת הסלאמס הצפה
ממשלת ניגריה החלה בהריסת שכונת מקוקו שבנויה על עמודים בלגונה המזוהמת של לאגוס. השכונה, סמל לעוני עירוני ולהישרדות, מאכלסת עשרות אלפי תושבים, שיחד עם פעילים טוענים כי הפינוי נועד להשתלט על הקרקע לטובת פרויקטי נדל"ן יוקרתיים. למרות זאת, מקוקו נותרה מוקד תיירותי, כשחברות גובות סכומים גבוהים על סיורים המנצלים את העוני
במרכז העיר לאגוס (Lagos) שבניגריה שוכנת מקוקו (Makoko), שכונת סלאם ייחודית וגדולה, שבנויה על גבי עמודים הצפים על מים מזוהמים של הלגונה הגדולה של העיר. השכונה, שמאכלסת עשרות אלפי תושבים, היא סמל עולמי לעוני עירוני, הזנחה מערכתית ומאבק יומיומי להישרדות מול כוחות הטבע והממסד. לאחרונה הוחלט כי השכונה תפונה, והרשויות החלו במבצע הרסני לפינוי תושביה בטענה לדאגה לבטיחותם. המהלך גורם למחאות, טענות על השתלטות על קרקעות ומציף דיון עמוק לגבי עתיד ההתיישבות הלא-פורמלית בעיר הגדולה ביותר של אפריקה.
מאה שנה של הישרדות
ההיסטוריה של מקוקו נמשכת יותר מ-100 שנה, מאז סוף המאה ה-19, כשבני עדת האגון (Egun), קבוצה אתנית החיה באזורי חופי ניגריה ובנין, הגיעו אליה ראשונים. הם חיפשו אוטונומיה מהשלטונות הקולוניאליים והתפרנסו מדיג וכריית מלח. ככל שלאגוס הפכה לעיר סואנת ומסחרית, הקרקע הפכה למוצר נדיר, ובני האגון, ומאוחר יותר גם בני העדות אילג'ה ואיג'או, לא נסוגו אלא עברו להתיישב על המים. הם הציבו את בתיהם על עמודים בתוך הלגונה והפכו את המים לנקודת ההתחלה לפיתוח עירוני ייחודי.
העיר הצפה הפכה לסמל של חוסן ויכולת הישרדות. הבתים, שבנויים מעץ אופפה (Opepe) המקומי העמיד בפני מים, מותקנים על עמודים שחודרים לתוך הבוץ של הלגונה. השכונה פועלת כמו מערכת אקולוגית מיני-עירונית, עם שבילים מעץ שמשמשים כרחובות וסירות הן כלי התחבורה העיקרי. למרות חוסר התשתיות הבסיסיות ובהן מים נקיים, חשמל או מערכת איסוף פסולת, מקוקו מצליחה עם כלכלה מקומית שמבוססת על דיג, עיבוד עץ, חפירת חול ומסחר לא פורמלי.
השכונה הצפה, המוכרת בעולם בכינוייה המעט ציני "ונציה של אפריקה", נתקלה לאורך השנים במאמצים חוזרים ונשנים של פינוי, אך לאחרונה הדברים הגיעו לשיאם. בסוף 2025, ממשלת מדינת לאגוס פתחה במבצע הרסני במטרה לפנות את בתי התושבים בטענה לסכנות הנובעות מקרבתם לקווי חשמל. למרות שהממשלה טוענת כי מטרת הפינוי היא לצמצם סיכוני בטיחות, תושבי השכונה ופעילי זכויות אדם טוענים כי מדובר בניסיון להשתלט על האדמות של חופי הלגונה לטובת פרויקטי נדל"ן יוקרתיים.
ההריסות שכבר התקיימו היו אכזריות. מכונות חפירה צפות מלוות בשוטרים חמושים פירקו בתים מעץ, ומבצעי הפינוי הותירו יותר מ-30 אלף תושבים ללא קורת גג. ארגוני זכויות האדם טוענים כי ההרס לא היה מוגבל לאזורים שסומנו מראש ליד קווי החשמל, אלא התפשט גם מעבר לכך, והוביל להרס של בתים שנמצאים רחוק ממרכזי הסיכון.
הפינוי מהווה מכה קשה לתושבי מקוקו. משפחות רבות, כולל ילדים וקשישים, נאלצו לשהות בכסאות או במקלטים זמניים, חשופים לאלמנטים בלי שום תמיכה. במהלך אחת מההפגנות האחרונות, תיארו התושבים את מה שעברו, והביעו את תחושת הגעגוע למקום שביתם היה בו, שלדבריהם "התייחסו אליהם גרוע יותר מבעלי חיים". מספר מקרי מוות דווחו, כולל שני תינוקות שנפטרו כתוצאה מחשיפה לגז מדמיע במהלך הפגנות שנערכו נגד ההרס.
הסבל מהפינוי לא נגמר רק בכך. למרות שלטענת המדינה תושבי השכונה קיבלו הודעה מראש, מנהיגי הקהילה וארגוני זכויות האדם טוענים כי התושבים לא קיבלו התראה מספקת וכי ההרס נעשה ללא פיצוי או תוכנית לפתרונות מגורמים ממשלתיים. בתי הספר בשכונה, שגם כך סבלו ממחסור במורים ובתנאים בסיסיים, איבדו את רוב התלמידים לאחר שההורים נאלצו להסתובב בכסאות או במקלטים זמניים, ללא מקום יציב ללמוד בו.
"תיירות עוני" ומאבקים בלתי פוסקים
למרות הצרות, מקוקו נותרה אטרקציה תיירותית, מה שמעלה סוגיה נוספת של ניצול. חברות תיירות מציעות סיורים דרך השכונה, כשהן גובות סכומים גבוהים מהתיירים תמורת חוויות שבהן הם שטים בסירות בין בתיהם של תושבי השכונה. אותן חברות מציעות סיורים שממש משתמשים בתואר "ונציה של אפריקה", אך רבים מהתושבים רואים בכך ניצול ציני של העוני שלהם.
בני השכונה, שפועלים כל יום למען הישרדותם, טוענים כי אין שום סיבה שתיירים יסיירו במקום אך לא יציעו תמיכה אמיתית לקהילה המקומית. "תיירות אתית" היא מה שצריך להיות, טוענים פעילים בקהילה. במקום להסתובב ולצלם את העוני, אומרים התושבים כי על החברות לעבוד בשיתוף פעולה עם אנשי הקהילה על מנת להשקיע בפרויקטים המובילים לשיפור איכות החיים של התושבים: בתי ספר, תחנות בריאות, תשתיות מים ועוד.
למרות כל הקשיים, מקוקו היא קהילה חיה, פועלת ומאורגנת ויש בה סדר חברתי משלה. היא מנוהלת על ידי "הבעלים" (Baales), מנהיגים מסורתיים הממלאים את תפקיד השיפוט והסדרת הקרקעות (או המים). מערכת זו מספקת רמת ביטחון שמערכת אכיפת החוק הפורמלית לא תמיד מצליחה לספק, במיוחד כשמדובר בקבוצות אתניות מובחנות. הדת ממלאת תפקיד מרכזי בחיי התושבים, עם כנסיות שהן מקום מפגש רוחני ותמיכה חברתית. התפקיד של הנשים במקוקו הוא חיוני במיוחד, והן מנהלות את מערכות העיבוד של הדגים, והן גם הקמעונאיות העיקריות בשוק הצף.
כאמור, העתיד של מקוקו מוטל כעת בספק. בעוד שממשלת לאגוס מדמיינת עיר מודרנית עם מגדלים ופרויקטים יוקרתיים, הדימוי הזה לא כולל את תושבי מקוקו. ההתמקדות של הממשלה בפרויקטים של פיתוח מנוגדת לפתרון אמיתי של חיזוק ותמיכה בקהילה המקומית. התקווה טמונה כעת במודל שיפור במקום פינוי, תכניות שיכללו תשתיות מתקדמות ובהן אנרגיה סולארית, טיהור פסולת ושיפור המגורים, שיכולות להפוך את מקוקו לאחת מהדוגמאות המובילות לעירוניות אקולוגית ועמידה בפני שינויי אקלים.