כמו סרדינים: האם המושבים במטוס מפירים את זכויותיכם?

כבר התרגלנו לטוס בתנאים קשים - ואנחנו לא מדברים על תנאי מזג אוויר קשים או עם נוסעי טיסת שוקולד, אלא על מטוסים צפופים עם מושבים קטנטנים. הרי כינוי החיבה "מחלקת הבקר" למחלקת התיירים לא ניתן לה ככה סתם. אבל האם יש לנו את הזכות הבסיסית האנושית למקום מרווח בטיסה? אם עניתם "לא" על השאלה הזאת, כנראה שהפנמתם את השיטה הקפיטליסטית והבנתם שחברות התעופה הן חברות פרטיות ומסחריות שמה שמעניין אותן היא שורת הרווח, ובכל מקרה – אתם תמיד יכולים לשלם יותר על שדרוג.

בואו רגע נדבר על הפרטים היבשים: שטח הישיבה במטוס התכווץ באופן דרסטי בשנים האחרונות. במחלקת התיירים המקום לרגליים התכווץ מכ-89 ס"מ ל-78 ס"מ, ורוחב המושב עשה קפיצת ראש מכ-46 ס"מ לכ-42 ס"מ. הצמצום הזה במרחב נובע מהרצון של חברות התעופה לדחוס עוד מושבים במטוס, מה שגורם לצפיפות אפילו גדולה יותר, שמעמיסה על מתקני המטוס כמו השירותים ואף גורמת לבעיות בריאותיות כמו "תסמונת מחלקת התיירים" – פקקת ורידים עמוקה שנגרמת עקב ישיבה ללא תנועה בתנאי צפיפות.

למרות שהשורה התחתונה היא תמיד כלכלית, בזמן האחרון הוצת דיון בנוגע לזכות הבסיסית של אנשים למקום במהלך הטיסה, לא משנה היכן המושב שלהם ממוקם.

שני ארגוני צרכנים, בשם Travelers United ו-FlyersRights, השיקו יוזמה משותפת לשינוי מדיניות הממשלה בנוגע למושבים במטוס, שלוותה בעתירה לממשל הפדרלי האמריקאי כדי ליצור רגולציה ולקבוע רוחב מינימום למושב במחלקת תיירים. אגב, בעוד שאין רגולציה בנוגע לצפיפות בהטסת בני אדם, אותו ממשל כן קבע רגולציות כאלו בנוגע להטסת בעלי חיים בתא המטען.

אז האם יש כאן טיעון משפטי? "הקשר בין נוסע לחברת תעופה הוא קשר חוזי לכל דבר ועניין" אומר לנו עו"ד ד"ר דוד סער המייעץ באתר פרקליטים. "חוזה צריך שיקויים בתום לב. רכישת זכות ישיבה במטוס, כמוה כרכישת מוצר לכל דבר ועניין, ובמידה והמוצר פגום או שהשימוש בו הוא בעייתי ולא רגיל, הרי שמשווק המוצר יישא בנזק. אין ספק, שיצירת מושבים צפופים במטוס עד כדי קושי וחוסר נוחות בולטים בשימוש בהם, מהווים הם חוסר תום לב בקיום החוזה וכן עבירות על חוק הגנת הצרכן". עוד מוסיף ואומר עו"ד סער ש"אפשרוית השדרוג, בהיותן כרוכות בעלויות נוספות, אינן יכולות להוות פתרון הואיל ואין לחייב את הנוסע לשאת בעלויות אלו".

(מקור)