"חיטוי" נגד יהודים: התיעוד ממרקש מזעזע את מרוקו – צעירים ריססו חומרי הדברה במקום שבו התפללו תיירים

דקות ספורות של תפילה וסרטון ויראלי אחד בן שלושים שניות הספיקו כדי להצית השבוע סערה במרוקו. האירוע, שהעמיד את מדיניות הסובלנות הדתית הרשמית של הממלכה מול גל גואה של זעם עממי, התרחש בבאב דוקאלה (Bab Doukkala), אחד השערים ההיסטוריים של המדינה (Medina) העתיקה במרקש. מה שהחל כאי הבנה של מנהג דתי, הפך במהרה לשדה קרב סמלי שבו נדחית הנורמליזציה עם ישראל במחאה על "חדירה ציונית".

האירוע החל לאחר שבסוף השבוע קבוצת תיירים חסידים אמריקאים מצאה את עצמה בלב מרקש עם תחילת שקיעת השמש. הקבוצה הייתה רחוקה מבתי הכנסת הפעילים המעטים בעיר, ובזמן שנדרשו להשלים את תפילת המנחה, התאספו הגברים ליד שער באב דוקאלה ההיסטורי ופנו לכיוון ירושלים והחלו בתפילתם. הסצנה צולמה והועלה לרשתות החברתיות, ומיד הובילה לסערה במדינה.

>> "כף רגלנו לא תדרך כאן": זו כנראה המדינה שהכי שונאת אותנו כרגע

>> הישראלית שהותקפה במרוקו: "כתבו שרצחתי שני ילדים בעזה"

>> לפני שנה הישראלים היו נוהרים לכאן - היום 97 אחוזים מתושבי מרוקו חושבים שהטבח היה מוצדק

חומרי הדברה כדי "לחטא" את הקיר

התמונה המטרידה ביותר לא הגיעה מהתיירים, אלא מאלו שבאו בעקבותיהם, כאשר בבוקר קמו תושבי העיר לכיתוב "באב דוקאלה שייך למרוקאים ולא ליהודים ציונים". לאחר מכן קבוצת צעירים מצוידים במכלים מלאים בחומרי הדברה וחומרי ניקוי החלו ב"טיהור סמלי", כשהם מרססים ורוחצים את האבנים העתיקות שמולן עמדו הגברים היהודים שעות ספורות קודם לכן. אחד הפעילים הצהיר כי המעשה נחוץ כדי "לטהר את החומה מחילול", כשהוא מגדיר את נוכחות המתפללים כזיהום של ממש לאדמה המרוקאית. השימוש בחומרי הדברה, כלי שנועד להשמדת מזיקים, כדי "לחטא" מרחב ששימש יהודים, זכה לגינוי מצד הוגי דעות מקומיים לזכויות אדם שראו בכך דה-הומניזציה מסוכנת.

התגובה הפוליטית הייתה מיידית ומתואמת: תנועת "החזית המרוקאית לתמיכה בפלסטין ונגד נורמליזציה" ארגנה הפגנת ענק בשער באותו הלילה, שם שרפו המפגינים דגלי ישראל וקראו כי לא יקבלו "השפלה או נורמליזציה של בגידה". הרטוריקה מצד דמויות דתיות ופוליטיות רק העצימה את המתיחות, ומוחמד חמדאווי, מנהיג בתנועת "צדק וחסד", הגדיר את התפילה היהודית כניסיון ציוני לייהד אתרים מרוקאיים. במקביל, השיח' חסן אל-כתאני הזהיר את עוקביו ברשתות החברתיות כי טקסים כאלו יימשכו עד שהשער ההיסטורי ייקרא "שער היהודים". אפילו סניפים מקומיים של מפלגת הצדק והפיתוח (PJD), מפלגה מרוקאית בעלת אוריינטציה איסלאמיסטית-שמרנית, פרסמו הצהרות הדורשות מהרשויות להגן על הזהות הדתית וההיסטורית של מרוקו מפני מה שכינו "חדירה ציונית סמלית".

בלהט המחאות, פרט תיאולוגי ופוליטי מכריע זכה להתעלמות כמעט מוחלטת: התיירים היו יהודים חסידים מארצות הברית, לא מישראל. מדובר בחסידי סאטמר שידועים בהתנגדותם לציונות, מתוך אמונה כי מדינה יהודית אינה אמורה לקום לפני בוא המשיח. ג'קי קדוש, נשיא הקהילה היהודית במרקש, הבהיר כי חברי הקבוצה פשוט הופתעו מזמן תפילת המנחה בעודם רחוקים מבית כנסת, וכי התיירים בחרו לקיים את תפילתם בשלווה ובכבוד במיקום שבו שהו.

הרחוב עדיין לא משוכנע

המשבר חשף קרע עמוק בין התקשורת המרוקאית, המיישרת קו ברובה עם חזון המלוכה לממלכה רב-דתית, לבין הלך הרוח ברחוב. כמה כלי תקשורת מרכזיים במרוקו יצאו להגנת התיירים היהודים והצביעו על הצביעות שמאחורי הזעם. באחד ממאמרי המערכת נכתב כי מוסלמים מקיימים את תפילותיהם ברחובות פריז, לונדון וניו יורק כזכות אנושית מוכרת, והועלתה השאלה מדוע היחס למרחב הציבורי משתנה כשהמתפלל הוא יהודי. עם זאת, הרחוב המרוקאי נותר לא משוכנע, ולרבים המראה של תפילה יהודית מול חומת עיר הזכיר להם את הכותל המערבי בירושלים, השוואה שבה השתמשו פעילים איסלאמיסטים כדי למסגר את האירוע כדרישה טריטוריאלית ציונית.

אירוע זה מתרחש על רקע "הסכמי אברהם" והברית ההולכת ומתהדקת בין רבאט לירושלים. מאז 2020, מרוקו וישראל האיצו את שיתוף הפעולה ביניהן, והגיעו לאבני דרך צבאיות חדשות בינואר 2026. בעוד הממשלה רואה בכך צורך אסטרטגי לריבונות לאומית, התגובה בבאב דוקאלה מרמזת כי עבור חלק ניכר מהאוכלוסייה, התיירות היהודית עדיין לא מקובלת לחלוטין. עבור מאות היהודים שנותרו במרקש, המראה של "טקסי טיהור" בשער היסטורי הוא תזכורת עגומה לאנטישמיות הקיימת במדינה, ובעוד שחוקת מרוקו חוגגת את המרכיב היהודי שלה, המציאות בשטח שונה.