במקרה תמה המלחמה בדרום בדיוק בפתחה של העונה היפה ביותר בנגב המערבי. לא שמישהו לקח את פריחת הכלניות בשיקוליו המדיניים, אבל נראה שעכשיו הוא המועד שבו ראוי לקרוא בקולי קולות "צבע אדום", ולשעוט אל המרחבים שבהם מאדימות הכלניות. גם השנה, זו הפעם החמישית, יתקיים במהלך סופי השבוע של חודש פברואר פסטיבל "דרום אדום".
במסגרת הפסטיבל ייערכו סיורים מודרכים (ברגל, באופניים וברכבים) ונטיעות לט"ו בשבט על-ידי הקק"ל, הפעלות ויצירה בטבע ומופעי קרקס, נפחות ועוד. מדי שבת ייערך שוק איכרים בפארק אשכול. בשוק, המכונה "על המים", תימכר תוצרת חקלאית של תושבי האזור, וגם בו ייערכו הפעלות לילדים. השנה ניתן יהיה לרכוש "פסטיסל" - סל עם קופונים והטבות מיוחדות שיאפשרו ליהנות מאתרי התיירות והחקלאות באזור במחירים מוזלים. זוהי דרך מצוינת להצטייד בגבינות מקומיות, בלחמים טריים, בריבות, בירקות ועוד, לפרוש מפה בפאת שדה מאדימה ולערוך פיקניק נהדר, ובמקביל לסייע לתושבי האזור, שפרנסת רבים מהם נפגעה קשה בחודש שעבר.
מי שחפץ לרחרח שרידי חומר נפץ יוכל לבקר בחצר תחנת המשטרה בשדרות, שבה מוצגת תערוכה שלמה של טילים שנחתו על העיר. במהלך סיור בעיר ניתן להתרשם מאמצעי המיגון שהוקמו מעל בתי ספר, גני ילדים ותחנות הסעה (קבוצות יכולות לתאם סיור, דוברות העירייה: טל' 08-6620206). משתי הגבעות חסרות השם ממערב לעיר ניתן להשקיף על עזה ולהבין עד כמה היא סמוכה.
את הכלניות ניתן לראות בשטחים נרחבים באזור - סביבות צומת סעד, בתרונות רוחמה, גבעת הכלניות הסמוכה לחוות השקמים, לאורך נחל גרר, שביל מתקני המים מדרום לקיבוץ בארי, משני עבריה של דרך נוף הבשור ועוד. אחד המסלולים שמשלב מראות פריחה יפים ולא מעט אתרים אחרים הוא השביל החוצה את שמורת בתרונות בארי ומערך דרכי העפר שנמצא ממערב לקיבוץ עצמו. ממקום חניית הרכב נוכל להשקיף על מרחבי השמורה, הנראית כמכתש גדול. קשה לדמיין את כל הירק הזה מצהיב ומאפיר לקראת הקיץ, אך באותה מידה קשה להשקיף מכאן בקיץ ולדמיין את הכול הופך לירוק.
המקום מפורסם יותר מכול בפריחת הכלניות האדומות. מדי שנה הן בוקעות מהקרקע ומעטרות את פני השטח. בשנים מסוימות הפריחה כה צפופה, עד שהיא יוצרת בקטעים מסוימים מרבדים של ממש. נלך בשביל המסומן שחור עד שנגיע אל שביל שסימונו כחול, המקביל לערוצו של נחל סחף, המנקז את כל האזור המבותר. בדרך נוכל להתרשם משפע מיני הצמחייה, ואם נהיה שקטים וערניים נזכה גם לראות בעלי חיים (צבאים, ארנבות, מכרסמים קטנים, צבים ואולי גם כוח, הלטאה הגדולה בארץ).
המסלול הכחול ייפרד בשלב כלשהו מערוץ הנחל ויחצה כמה גבעות קטנות נטועות אורנים. את יעדנו, בית הביטחון של בארי הישנה, נוכל לראות מבעד לעצים. בארי הוקמה בנקודה זו בשנת 1946 כאחת מ-11 הנקודות המפורסמות שעלו להתיישב בנגב ב-1946, אולם ננטשה במהלך מלחמת העצמאות. מאוחר יותר הוקמה שנית בנקודה סמוכה. מקומה הנוכחי היה תפוס עד אז על-ידי הכפר הערבי נאחביר. כל שנותר מבארי הישנה הוא מבנה הבטון המבוצר (שבו סימני פגיעות קליעים), מגדל המים וחלק מעמדה מבוצרת ששוקמה כפרויקט בר-מצווה של ילדי המשק. בסמוך ישנה חורשת אורנים, ותחתיהם שולחנות וברזי מים זורמים. כל עוד לא צפוף מדי, זהו מקום נפלא לאכול בו צהריים.
קק"ל מקיימת הדרכה והפעלה למשפחות עם ילדים בכל שעה עגולה, שבה יסופר סיפור ההתיישבות באזור לפני קום המדינה. הטיול - במכוניות פרטיות אל דרך מתקני המים ביער בארי. משך הטיול כשעה ורבע. מי שרוצה, יכול לעשות מסלול דומה בשמורה בעצמו.
מבארי הישנה נמשיך בנסיעה עד שנגיע לצומת T. נפנה ימינה (הפעם הסימון ירוק), ומיד נחצה את ערוץ נחל סחף, שבו הלכנו קודם לכן. הכביש שעליו אנו נוסעים הוא כביש הבטון הראשון במדינה. יצקו אותו הבריטים במהלך מלחמת העולם השנייה, כחלק מההיערכות לקראת כוחותיו הקרבים של רומל.
נסיעה ישר, בדרך שסימונה ישתנה לשחור, תביא אותנו אל יד אנז"ק (משמאל לדרך). זוהי אנדרטה לחיילי הקורפוס האוסטרלי-ניו-זילנדי (ANZC), שלחמו כאן תחת האנגלים בזמן כיבוש הארץ מידי הטורקים. האנדרטה נבנתה בצורת האות A. גם כיום, מדי שנה בשנה במועד קבוע, מגיעים לכאן הווטרנים (ותיקי הקרבות) מאוסטרליה ומניו זילנד ועורכים טקס זיכרון. כדי שירגישו בבית, נטעו בשבילם איקליפטוסים. רק הקוואלות חסרות. תצפית ממרומי האנדרטה תאפשר לנו לראות את רבי הקומות של העיר עזה ואת פאתי דיר אל-בלח.
נשוב בדרך שבה באנו, אך במקום לפנות שמאלה לבארי הישנה נמשיך ישר. כקילומטר לאחר הפנייה נגיע אל מבנה הרוס מימין. אלה מכרות הגופרית היחידים במדינה (כן, כן, לא סתם הרחתם ביצה קשה), העומדים בשיממונם עשרות שנים. מעבר לדרך נמצאים המכרות, וכדאי לשוטט בהם ולהתרשם מגוון הסלע הצהבהב. בסמוך למכרות טבועות בבטון האותיות RAF, ראשי התיבות של Royal Air Force. אפשר לשלוח את הילדים לחפש.
נסיעה בהמשך הדרך ופנייה בצומת הראשון שמאלה (סימון ירוק ובהמשך אדום) תוביל אותנו בחזרה אל היציאה. בדרך נחלוף על-פני מחפורות העפר של מחסני התחמושת הבריטיים בקצה כביש הבטון. כיום, למעט רכבי פטרולים, אין כאן כל זכר לתחמושת ולנוכחות צבאית. לא נותר אלא לייחל שכך ייראו כל מחנות הצבא באזור כשיגיע סוף-סוף שלום.
עונה מומלצת: חורף או אביב. התאמה: כל המשפחה. קושי מסלול: קל מאוד. אורך מסלול: כ-3 קילומטרים. משך מסלול: כשעתיים וחצי הליכה דילוג רכוב בין כמה נקודות נוספות. מפה: מפת סימון שבילים מס' 13, "מישור חוף הנגב (הנגב המערבי)" (מהדורה אחרונה ומעודכנת ביותר הודפסה בשנת 2005). המסלול אינו מעגלי, יש צורך בהקפצת רכבים: סעו חזרה אל כביש הגישה לקיבוץ, ממש לפני השער פנו ימינה (סימון שבילים אדום). הדרך נמשכת לאורך גדר המערכת של המשק ויוצאת אל השדות. במזלג ימינה (סימון שבילים שחור, שילוט לבארי הישנה), ונוסעים עד למבנה בטון ישן עם מגדל.
איך מגיעים (ממרכז הארץ): נוסעים בכביש 4, דרומה עד צומת יד מרדכי. שמאלה בכביש 34, לצומת גבים; ימינה לעבר מפלסים וסעד. בצומת סעד, מעין צומת T כפול, פונים שמאלה ומיד ימינה (כביש 232 דרום). כעבור 5 קילומטרים ימינה לבארי, וכעבור 100 מטרים שוב ימינה, בדרך עפר מסומנת ירוק. כעבור קילומטר מגיעים לקצה הדרך. חונים.
