מה באמת עומד מאחורי הטקס החוזר שבו משטרת תאילנד מציגה לראווה עצורים ישראלים
המעצר של ארבעת הישראלים בקופנגן השבוע הוא המקרה הרביעי בשנה וחצי האחרונות שבו תיירים מהארץ נתפסים בתאילנד בנסיבות דומות. מספר המקרים הדומים לפני שנת 2024: ובכן, אפס. בדקנו אם מה שקרה כאן הוא שינוי במדיניות המקומית, השפעה של אלמנטים פרו-פלסטיניים או תולדה של מיאוס מהנוכחות הישראלית המוגברת – וגילינו שהתשובה היא שלוש פעמים "כן"

הנה זה שוב קורה: צעירים ישראלים נעצרים בתאילנד, וכל רגע מביך מתועד במצלמות הגוף של השוטרים המקומיים. אתמול (רביעי) כבר פורסמו פרטים על זהותם של ארבעת המעורבים בפרשה הנוכחית, שנעצרו השבוע באי קופנגן בחשד להפעלת רשת של מכירת סמים לתיירים זרים: הארבעה הם ר' (48), טבח וחובב מסיבות טבע, אב ל-2 שמתגורר באי; ש' (33), שורד מסיבת הנובה ואיש חיי לילה; מ', (24), בעלת חשבון "אונליפאנס" שמתגוררת באי; וצעירה נוספת, ג', בת 23.
זו הפעם הרביעית בשנה וחצי האחרונות שמתבצע מעצר של תיירים ישראלים בתאילנד בחשד לשימוש והחזקה בסמים. לא מבול של מקרים, אבל אם משווים בין מספר האירועים מתחילת 2024 ועד היום למספרם בעבר, מגלים שמעצרים כאלה פשוט לא היו עד שלהי 2023. כן היו עבריינים ישראלים שנעצרו בתאילנד, פה ושם סוכלו במדינה גם עסקאות סמים גדולות שהיו מעורבים בהן גורמי פשיעה ישראליים, אבל עד 2024 נרשמו אפס מקרים של תיירים מישראל שנעצרו בפעילות משטרתית כמו זו שתועדה בקופנגן השבוע.
ברור שמאז 2024 השתנה משהו בהכלה של התאילנדים, ואת זה אפשר ללמוד לא רק מעצם המעצרים, אלא גם מהפומביות שלהם: המשטרה המקומית הפיצה בכל אחד מהמקרים תיעוד וידאו למען יראו וייראו. אבל זה עדיין לא מסביר איזה איתות מנסה תאילנד להעביר, או מה בעצם עומד מאחורי השינוי הזה.

באוקטובר נעצרו בווילה בקופנגן ארבעה צעירים ישראלים, ואמרו לשוטרים שרכשו סמים כדי "לחגוג את הפסקת האש". ר', עיתונאי שמסקר את תאילנד: "הם לא היו אמורים להסתבך ככה, הם רק היו צריכים לשמור על השקט בשעות הלילה"
המעצרים באים על רקע אין-ספור דיווחים בנוגע להתנהגות מבישה של תיירים ישראלים שאינה מגיעה לרף הפלילי, אבל בהחלט יוצרת תסכול רב מצד המקומיים, כפי שדיווחנו כאן באביב האחרון. באוקטובר דווח כי בקופנגן, שם נמצאת המושבה הישראלית הגדולה ביותר, החלו צעדי מחאה נגד מה שנתפס כפלישה; בין השאר פועל בפייסבוק העמוד "הצילו את קופנגן", שהפך באותה תקופה ל"קבוצת הלשנות" על ישראלים. כלומר, הסבר אפשרי אחד להתרחשויות הוא שלתאילנדים פשוט נמאס מאיתנו. הסבר אפשרי אחר מספק ר', עיתונאי ישראלי שמסקר את הנעשה במדינה: "לפי גורמים מקומיים שדיברתי אתם, מי שעמד במקור מאחור 'קבוצת ההלשנות' המדוברת היו גורמים פרו-פלסטיניים, שזיהו את המתח בקופנגן ורצו להקים פלטפורמה שתטנף על הישראלים". הסבר אפשרי שלישי הוא שהרשויות בתאילנד פשוט שינו מדיניות: לראיה, בדיווחי התקשורת המקומית על מעצר ארבעת הישראלים השבוע דובר על מבצע אכיפה רחב נגד פעילות בעייתית של תיירים באשר הם. אז מה באמת קורה פה?
האמת היא שכל התשובות נכונות. כן, יש תסכול גדול בתאילנד מההתנהלות של הישראלים, וכן, חלק מזה מלובה בידי גרעין פרו-פלסטיני. אבל לא, זה לא שיש כאן איזו אפליה ספציפית כלפי ישראלים. וזאת נקודה חשובה, מפני שהמרואיינים לכתבה זו מדגישים כי המקרים האחרונים של מעצר תיירים מהארץ לא נולדו מרגשות אנטי-ישראליים או חלילה אנטישמיים – אלא בראש ובראשונה מהתנהגות אנטי-תאילנדית של הישראלים.
על מה הרעש
המעצר האחרון היה שיאה של פשיטה שערכה משטרת תאילנד על וילה בקופנגן, לאחר שהתקבלו דיווחים מהשכנים על רעש והתנהלות חשודה. בדיון בהארכת מעצרם של החשודים אמש סירב בית המשפט בקוסמוי לשחרר אותם בערבות, והם צפויים לעמוד לדין ועלולים להיענש בחומרה בהינתן שהם חשודים בסחר ולא רק בשימוש עצמי.

במאי האחרון נעצרו בקוסמוי גבר ישראלי ובת זוגו התאילנדית, בעלי חנות קנאביס. השניים נעצרו כששוטרים מוסווים רכשו מהם פטריות פסילוסיבין, שמכירתן בתאילנד אסורה לחלוטין. הם הואשמו בהחזקה של סמים לצורך מכירה והפצה
בכניסה לווילה מצאו השוטרים את ש', שלדברי השוטרים נראה לחוץ וניסה להימלט. הם המשיכו לסלון, שם הבחינו בשאריות אבקה לבנה פזורות על שולחן, ובתוך אחד החדרים מצאו את הצעירות מ' ו-ג'. במקום נתפסו 3.32 גרם קוקאין, 28.99 גרם קטמין ו-0.86 גרם MDMA. בחקירתם סיפרו הישראלים שרכשו את הסמים דרך הוואטסאפ מישראלי אחר, ר'; המידע הוביל את השוטרים לחיפוש בביתו, שם נתפסו ארוזים בשקיות כ-33 גרם קוקאין, 16 גרם קטמין, MDMA בצורת טבליות ואבקה, בולי LSD וכן כסף מזומן (79 אלף באט). על השקיות זוהה סמל של אקדח, שלדברי המשטרה הוא הסימן המזהה של רשת הסמים.
אז רעש – לא מלשינים, לא אנטי-ישראלים – הביא את המשטרה לווילה, ורעש היה גם מה שהפיל את קבוצת הישראלים הקודמת שנעצרה בקופנגן, באמצע אוקטובר. גם אז הכל החל בפשיטה על וילה, כשמשטרת התיירות נענתה לקריאה של תייר צרפתי שדיווח על מוזיקה רועשת, וגם אז נעצרו ארבעה צעירים ישראלים. על שולחן האוכל בווילה נמצאו 0.59 גרם קוקאין ו-1.37 גרם MDMA; הארבעה, בני 26–27, הציגו עצמם כחיילים בחופשה ואמרו לשוטרים שרכשו את הסמים מחבר ישראלי כדי "לחגוג את הפסקת האש".
על מעצרם של הארבעה אומר העיתונאי ר': "המקומיים העירו להם על הרעש לפני שהמשטרה הגיעה, והם לא הקשיבו והמשיכו להרעיש למרות התלונות. בנוסף הם אמרו לשוטרים שהם חיילים, מה שלדעתי סיבך אותם עם המשטרה, שמצאה את עצמה במצב לא נעים ברמה הדיפלומטית. הם לא נתפסו עם כמות משמעותית של סמים ולא היו אמורים להסתבך ככה, כל מה שהם היו צריכים לעשות זה לשמור על השקט בשעות הלילה". בתקשורת התאילנדית דווח אז שהמעצר הוא תולדה של "המתחים" באי, כשהכוונה למצב עם הישראלים בקופנגן, אלא שהרשויות הדגישו כי אין פעולות אכיפה דווקא נגד התייר הישראלי, אלא נגד פעולות לא חוקיות של תיירים באופן כללי.

המקרה הראשון בסדרת מעצרי הישראלים היה באוגוסט 2024, כשתיירת ישראלית בת 27 נעצרה עם גרם אחד של אקסטזי – ועדיין, בתקשורת המקומית דיווחו שהיא עשויה להישלח למאסר עולם או אפילו להיות נידונה למוות
המקרה הראשון בסדרת מעצרי הישראלים היה באוגוסט 2024, כשתיירת ישראלית בת 27 נעצרה בפעילות סמויה של המשטרה המקומית בקופנגן. השוטרים טמנו לה מלכודת: הם קבעו להיפגש איתה, והיא הגיעה למקום המוסכם רכובה על אופנוע. כשהבחינה במשטרה ניסתה להימלט, נתפסה, ונלקחה לתחנת המשטרה באי. היא פרצה בבכי כשנמסר לה על כוונה להאשים אותה בהחזקת סם לצורכי מכירה – ובתקשורת המקומית דיווחו שהיא עשויה להישלח למאסר עולם או אפילו להיות נידונה למוות. כל מה שנתפס עליה היה גרם אחד של אקסטזי, אבל החשד לסחר היה משמעותי יותר מהכמות, ועל כך בהמשך.
במאי האחרון נעצרו בקוסמוי גבר ישראלי (29) ובת זוגו התאילנדית (39), בעלי חנות קנאביס בשם Snoopy Samui. השניים נעצרו כששוטרים מוסווים רכשו מהם פטריות הזיה. חקירה סמויה חשפה שהזוג מכר לכאורה באופן מחתרתי פטריות פסילוסיבין, חומר נרקוטי שמכירתו בתאילנד אסורה לחלוטין. הישראלי והמקומית הואשמו בהחזקה של סמים לצורך מכירה והפצה לא חוקית.

איילת פיטרוב, מייסדת דף הפייסבוק "עוברים לתאילנד": "הרבה ממי שהתיישבו בקופנגן הם בעלי ממון. המעצרים הם בעיקר של תיירים, כי אנשים שבאים לשהות ארוכה לא עושים שטויות. או לפחות יודעים לפעול ככה שלא יתפסו אותם"
המשותף לכל המקרים האלה, מלבד כמובן מעורבותם של צעירים מהארץ, הוא שבאף אחד מהם לא נשלח ישראלי לשנים ארוכות בכלא התאילנדי. הפרשות שהתפוצצו ברעש נסגרו בשקט. "למיטב ידיעתי הרביעייה מאוקטובר בילתה ארבעה חודשים במעצר וגורשה מהמדינה", מספר ר', "ועם הצעירה והישראלי מחנות הקנאביס עשו כנראה מה שהתאילנדים עושים בדרך כלל עם תיירים במצב הזה: מכניסים אותם ל'רשימה השחורה', כלומר אוסרים את כניסתם למדינה לכמה שנים או לצמיתות, ומגרשים אותם למדינת המוצא".
בעוד שמצבם של ארבעת העצורים האחרונים שונה מזה של האחרים, הן בגלל כמות הסמים המדוברת והן בגלל החשד להפעלת רשת, מהמקרים הקודמים עולה שמבחינת הרשויות בתאילנד, ערכן של התפיסה והחשיפה עולה על זה של הענישה. אם מישהו עדיין תוהה מהו המסר, אז כנראה שזה זה: תעשו אצלנו שטויות – תיתפסו. ואם פעילות יזומה של המשטרה לא תספיק כדי לחשוף את המעשים, אז האזרחים כבר ידאגו לזה.
4 שנים של תלונות
קבוצת הפייסבוק "הצילו את קופנגן" נפתחה לפני כארבע שנים מתוך כוונה לשמר את הצביון הייחודי של האי ואת השלווה השוררת בו. כיום לא קורה בה הרבה, אבל באוקטובר האחרון היא התפוצצה מרוב פוסטים על עומס התיירים הישראלים, על פערי המנטליות – וגם על הפעלת עסקים שלא כחוק, שימוש בסמים, התערטלות בפומבי והפרות אחרות של הסדר הציבורי והתרבותי.
עידו גמליאל (35), איש תוכן ובעל עסק של שיווק תיירות והמלצות מהמזרח שמתגורר בקופנגן: "אני מכיר את האמירה שמאחורי עמוד הפייסבוק הזה עומדים גורמים פרו-פלסטיניים, כי יש שם תגובות של שנאה, אבל לדעתי זה בא לא מאנטישמיות אלא יותר מהלאומיות של התאילנדים, שרוצים להחזיר את עטרת האי ליושנה. הם פשוט רוצים לשמור על האי ועל הבית שלהם. אומנם המלחמה בעזה גרמה לזה שיותר קל לשנוא ישראלים, אבל יש קבוצת פייסבוק כזאת גם באי פוקט, ושם יש מלא פוסטים דווקא על התנהגות של תיירים מרוסיה".
ר' מוסיף: "הקבוצה נפתחה שנתיים לפני השבת השחורה, ככה שאי אפשר בהכרח לקשור אותה למלחמה, אבל באוקטובר היא באמת הייתה מוקד לדיווחים על התנהגות מביכה של ישראלים. עכשיו יחסית שקט בקבוצה, אבל לפני כמה חודשים כל דבר הכי קטן היה מתפרסם שם, וזה שפך דלק והתפשט".
מדברים עליה כ"קבוצת הלשנות". זה חלק מהאג'נדה?
"הפוסטים הראשונים שם היו על הישראלים והבעיות שהם עושים. אני לא יודע על מישהו מתוך הקבוצה הזו שהלשין על ישראלים לרשויות, פשוט פורסמו שם הרבה פוסטים, ואולי גם המשטרה נחשפה אליהם. אבל חשוב לומר, לא נחשפו שם רק ישראלים ולא נעצרו רק תיירים מישראל. התקשורת בתאילנד אוהבת לסקר תמונות של מעצר תיירים, הם מאוד מתפארים בעבודה שלהם".
איילת פיטרוב, מייסדת דף הפייסבוק "עוברים לתאילנד" שמתגוררת באיים כבר 13 שנים: "מי שמפעילה את הקבוצה היא אישה מקומית. עד כמה שאני יודעת היא לא פרו-פלסטינית, אבל צריך להבין: מה שהתאילנדים יודעים עלינו זה מה שמתפרסם ברשת. אז אם הם קוראים ש'ישראלים רוצחים תינוקות בעזה', זה מה שמתקבע. בסוף יש להם בעיות ומלחמות משלהם, הם לא בקיאים במה שקורה אצלנו ומסתפקים בסיסמאות ממוחזרות, כמו בכל העולם. זו ממש לא קבוצת נאצה, להפך. זו קבוצה לאוהבי קופנגן".
לא יכול להיות שהיא גם קצת לשונאי ישראל?
"בכל 13 השנים שלי כאן לא נתקלתי באנטישמיות. מה שקורה בקבוצה קשור למה שקרה בשנה-שנתיים האחרונות, כשהמלחמה הייתה בשיאה וכמות התיירים הישראלים בקופנגן שברה שיאים. התושבים היו מודאגים מזה לא כי התיירים באו מהארץ, אלא כי הם באו בהמוניהם. אז הם פתחו קבוצה, וזה יצר תחושה של 'תגובה פרו-פלסטינית'. חשוב לי להגיד שיש קבוצות גדולות אחרות שתומכות בישראל ובישראלים, עם תגובות של מקומיים שאוהבים לעשות איתנו עסקים".
הבעיה האמיתית עם הישראלים, אומר עידו, היא שהם מסרבים ליישר קו עם המנטליות המקומית. "צעירים מהארץ באים להתפרק באיים ולוקחים את הבילוי צעד קדימה – מרעישים, עושים דברים בניגוד לחוק התאילנדי, לא שומרים על הכבוד. יש כאן אווירה חופשית, ואולי בגללה הם מרגישים שמותר להם להתפזר".
בהקשר הזה שווה לשלוף שורה שנכתבה בעיתון המקומי Thai Examiner בסוף 2025: "התייר הישראלי החדש מביא איתו אנרגיה, יוזמה וכסף, אבל גם רעש, ויכוחים וסיכונים חדשים".
בית הרחק מהבית
על מהות היחס של התאילנדים לישראלים אפשר ללמוד דווקא מאחד המקרים שנתפסו בישראל כביטוי מובהק לאנטישמיות: המסעדה בקופנגן שבה נתלה באוקטובר, בשיא המתיחות בין הישראלים למקומיים, השלט No Israel. בעוד שבעל המסעדה סיפק הסבר מוזר לשאלות על השלט ("ישבה במסעדה חבורה של ישראלים ורק שניים אכלו, מאז אני לא מכניס ישראלים"), רבים בקופנגן רואים בסיפור לא יותר מתגובה להתנהגות הפרועה של התיירים מהארץ – ומצביעים על כך ששלטים זהים נתלו בשנה שעברה בעיירה פאי בתגובה להתפרעויות של מטיילים מישראל.
מספר הישראלים הפוקדים את תאילנד גדל דרמטית בשנים האחרונות. לפי נתונים של רשות התיירות התאילנדית, כ-218 אלף ישראלים נכנסו למדינה בשנת 2025 לעומת כ-146 אלף ב-2019. זה לבדו עשוי להסביר את העלייה בדיווחים בעייתיים על מבקרים מישראל, אלא שלצד התיירים-לרגע מקבלת תאילנד בשנים האחרונות גם זרם של "תיירות ממושכת" – המונח שבו משתמשים המקומיים כדי לתאר את התופעה של ישראלים שהשתקעו במדינה, בעיקר בקופנגן. אומנם התושבים אינם נרתעים מזרים וכלכלת האי זקוקה להם, אבל הם מצפים שהישראלים יכבדו את המקום. את מה שקורה בפועל מתארת התקשורת התאילנדית כ"תחושת בעלות", ביטוי שהוזכר מספר פעמים בהקשר של תיירים ישראלים ש"מרגישים בבית באי" במובן המוגזם של הביטוי.
הפער התרבותי גדול. הישראלים מביאים איתם נורמות התנהגותיות שאינן נתפסות כחריגות בתל אביב או באילת – הליכה ללא חולצה במרחב הציבורי, דיבור בקול רם או ניהול מו"מ עיקש עם בעלי עסקים שאינם בעלי בסטות – אבל בתאילנד הן נתפסות כחוסר כבוד. דוגמה זכורה במיוחד באה לפני כחודשיים, כשזוג ישראלים קיימו יחסי מין מלאים במפל Wang Sai בקופנגן לעיני כל; מבקרים מופתעים תיעדו את המעשה ושיתפו ברשת, והשניים הובלו למשרדי ההגירה של האי, שם הואשמו ב"מעשה מביש בציבור שכולל חשיפת גוף והתנהגות מינית פוגעת". זה קרה כשבתודעה המקומית עוד ישב חזק המקרה של התיירת הישראלית שעוררה זעם ציבורי עצום כשהתיישבה במסעדה בקופנגן ואמרה לעובדת במקום ש"הכסף שלי בנה את המדינה שלך".
מי שעוקב אחרי התקשורת ועמודי הרשתות החברתיות בתאילנד יודע שמלבד המעצרים שהחלו להתבצע אז, ב-2024 השתנה גם הטון כלפי הישראלים. המגמה הגיעה לשיא באוקטובר האחרון, אז דווח שהרשויות פתחו בחקירה בנוגע לטענות שאזרחים ישראלים מפעילים עסקים באופן בלתי חוקי בקופנגן ובקוסמוי, וכי התושבים מתלוננים שמבקרים מישראל מאריכים את שהותם בתאילנד כדי לבסס פעילות עסקית במקום תוך שהם מציגים "התנהגות לא מכבדת כלפי המקומיים ותיירים אחרים". וזה, אם תרצו, כל הסיפור: זה לא שהתאילנדים פיתחו אלרגיה לישראלים, זה שהישראלים באמת מרגישים יותר מדי בבית.

לפני כחודשיים קיימו זוג ישראלים יחסי מין מלאים במפל בקופנגן לעיני כל. מבקרים תיעדו את המעשה ושיתפו ברשת, והשניים הובלו למשרדי ההגירה של האי, שם הואשמו ב"מעשה מביש בציבור שכולל חשיפת גוף והתנהגות מינית פוגעת"
"כרגע בקופנגן אין שום עניין. התלהטות הרוחות מאוקטובר חלפה", מרגיע ר'. "התאילנדים חמים, אדיבים ואוהבים, הם פשוט לא אוהבים כשמגבירים את הווליום ועושים רעש בשעות הלילה, או שהולכים בלי חולצה, גם כשמדובר בתיירים ממקומות אחרים. בכל מקרה, רוב הישראלים מתנהגים למופת והתאילנדים אוהבים אותנו ואת האנרגיות שלנו".
פיטרוב: "בסך הכל מדובר באחלה ישראלים, ולתאילנדים גם יש אינטרס לארח אותם. הרבה ממי שהתיישבו בקופנגן הם בעלי ממון, אנשים שעשו אקזיטים, משקיעים בנדל"ן. לא פלא שהמעצרים הם בעיקר של תיירים, כי אנשים שבאים לשהות ארוכה יותר לא עושים שטויות. או לפחות יודעים לפעול ככה שלא יתפסו אותם".
טיפ טוב: לא להיעצר
כאילו חסרות סיבות לשרשרת האירועים האחרונה, תאילנד שינתה בשנים האחרונות את יחסה לסמים קלים והפכה ליעד אהוב על צרכניהם. כל תייר מבחין כיום מיד בכמויות אדירות של חנויות לממכר קנאביס ברחובות הערים והאיים; הן נפתחו בהמוניהן לאחר תקופת הקורונה, מתוך רצון של ממשלת תאילנד להחזיר בכל מחיר את התיירים למדינה שכלכלתה נשענת בעיקר על תיירות. אלא שהלגליזציה החלקית יצרה מצב של בלבול בנוגע למותר ולאסור, ורצוי מאוד שהתייר הישראלי יכיר את החוק ואת הענישה הרלוונטיים.

אתמול פורסמו פרטים על המעורבים בפרשה הנוכחית. הארבעה הם ר' (48), טבח וחובב מסיבות טבע, אב ל-2 שמתגורר באי; ש' (33), שורד מסיבת הנובה ואיש חיי לילה; מ', (24), בעלת חשבון "אונליפאנס" שמתגוררת באי; וצעירה נוספת, ג', בת 23
בתאילנד קיימת חלוקה משפטית ברורה בין סוגי חומרים. לקטגוריה 1 שייכים סמים קשים (MDMA, מתאמפטמין, הרואין); בקטגוריה 2 נמצאים "סמים עם שימוש רפואי מוגבל" (קוקאין, אופיום). לקטגוריה האחרונה, 5, שייכים חומרים פסיכואקטיביים מסוימים (פסילוסיבין, מסקלין, קנאביס בעבר). לא פחות חשוב, החוק התאילנדי מבדיל בין שימוש עצמי, החזקה והפצה: עבור החזקה לשימוש עצמי של חומרי קטגוריה 1 נהוג להפעיל ענישה שנעה בין גירוש וקנס לבין מאסר של מספר שנים. עבור הפצה, הענישה מחמירה באופן משמעותי – ועשויה לכלול כליאה ארוכה, החרמת נכסים, גירוש ואיסור כניסה לתאילנד. העונשים בקטגוריה 1 יכולים להגיע לעשרות שנות מאסר ואף לעונש מוות במקרי סחר משמעותיים, ועל קטגוריה 2 הענישה היא מאסר של עד 20 שנה.
ככלל, מאוד לא רצוי להיתפס בתאילנד עם סמים. מערכת הכליאה שם מבוססת על עקרונות של הרתעה ושל ענישה פיזית, לא של שיקום; בתי סוהר מרכזיים סובלים מאכלוס יתר, תנאי היגיינה ירודים ומרחק משמעותי ממשאבים הכרחיים. אפילו תקופת מעצר טרום-משפט נחשבת טראומטית: התאים צפופים, לעתים ללא מחיצות, וחולדות ותיקנים משוטטים בכל חור. עבור תייר מערבי שהורגל במערכת משפטית שקופה ומערכת ענישה מתקדמת, מעצר של חודשים בגיהינום הזה עלול להיות נקודת שבירה.