משך המסלול: כארבע שעות
אורך המסלול: כ-3 ק"מ
עונה מומלצת: כל השנה
מעיינות שופעים ובוסתני פרי בערוץ הנחל נשמעים לכם טוב? אז יש לכם הרבה מה לחפש בעין עלווה ונחל גוש חלב. גבעות חלב, הנישאות לגובה 744 מ' מעל פני הים, בנויות סלע קרטון רך, ועליהן יושב הכפר ג'יש. ממערב מוקפות הגבעות בפסגות מרום הגליל, המכוסות חורש ירוק צפוף ומתנשאות לגובה של למעלה מ-1,000 מ'. ממזרח מתרוממת רמת דלתון שאדמותיה בזלת שחורה. גבעות חלב, כשמן כן הן - בולטות בצבען הלבן על רקע הנופים הצבועים ירוק ושחור. במסלול תוכלו לטייל בנחל הסובב את הכפר, שנקרא, איך לא - נחל גוש חלב.
איך מגיעים: נוסעים בכביש מס' 85, ובצומת חנניה פונים צפונה לכביש מס' 866 עד צומת מירון. ממשיכים מזרחה (ימינה) לכביש מס' 89, ובצומת עין זיתים נוסעים צפונה (שמאלה) בכביש מס' 886 עד מושב כרם בן-זמרה. הסיור אינו מעגלי, ולכן עדיף להשאיר רכב שני ביישוב גוש חלב. לשם כך כדאי לשוב לצומת מירון ולפנות בו צפונה (ימינה) עד הכפר ג'וש.
יוצאים לדרך:
תחנה ראשונה – מעיין עלווה
מחנים את הרכב בכניסה למושב כרם בן זמרה ובפנייה הראשונה, הצמודה לשער היישוב, פונים שמאלה. שמו של המושב ניתן לו על שם חכמים - רבי יוסי ורבי זמרה, אב ובנו, שקבריהם נמצאים על אחת הגבעות שבמקום. יורדים בשביל נוח העובר בין מטעי הפרי של היישוב עד שמגיעים למעיין עלווה. שימו לב שהשביל אינו מסומן אבל הוא ממשיך בתוך אפיק הנחל. המעיין עטור בצמחייה עבותה ומסוכך על ידי בוסתני פרי (אגוז, תאנה, זית, שסק, וגפנים), מימיו אף צלולים ואגומים בבריכת אבן. בעבר, בימי ראשית הקמת הכפר, שאבו התושבים את מימיו לצרכים יומיומיים, כיום משתמשים בהם להשקיית השדות והמטעים.
ממשיכים בשביל במורד הדרך, עד שמגיעים לערוצו של נחל גוש חלב. פונים בערוץ דרומה (שמאלה( וכאן ממשיכים לעקוב אחר סימון השבילים הירוק. השביל רחב ונוח והוא צמוד לערוצו של הנחל. מי מעיינות, הנובעים בגדות הנחל, חורצים בסלע הקרטון הרך ערוץ רדוד ורחב ומוליכים מים בנחל בכל ימות השנה. בעבר נעזרו במי הנחל להפעלת שרשרת טחנות קמח ואמות מים, ששרידיהן ניכרים גם היום. בשרידים הללו, עם מגלשות המים וארובות נפילת המים בראשן, ניתן להבחין לכל אורכו של נחל גוש חלב צפונה, עד לנחל דישון. השביל נמשך ועובר בין חלקות שדה מעובדות ובתוך בוסתנים שופעי פרי - תאנים, עצי אגוז וגפנים משתרגות. לצד הנחל חלקות רבות הנטועות בכרמי זיתים, עליהן נאמר: "אוכלין על התמרים עד שיכלו מיריחו, ועל הזיתים - עד שיכלו ממירון ומגוש חלב" (שביעית ל"ח(.
תחנה שלישית – בית הכנסת של גוש חלב
בשביל המתפצל מהדרך הראשית פונים מזרחה (שמאלה) לעבר בית הכנסת של גוש-חלב, שנבנה במאה השנייה וחרב ברעש, כנראה במאה השמינית. שרידי המבנה מוקפים בעצי זית לרוב, חזיתו פונה, כמקובל, לעבר ירושלים, והכניסה אליו מדרום. ממש בפתח מוטל על הקרקע משקוף מפואר. שני טורי עמודים, שנשאו כנראה את הקומה השנייה, שבה הייתה עזרת נשים, מחלקים את האולם הגדול לשלושה חלקים. ליד הפתח, מדרום ואל מול ירושלים, מצויים שרידי במה שעליו ארון הברית שבכל יום, בעת התפילות, הוסע לחזית אולם התפילה. כאן נמצאה גם כתובת המשבחת את מי שתרם מכספו לבניית בית הכנסת.
תחנה רביעית – ארונות הקבורה של חכמי הסנהדרין
ממשיכים בשביל הירוק עד לפאתי הכפר הבנוי, כאמור, על שרידיו של יישוב יהודי מימי בית שני. סמוך לכניסה אל הכפר ולסמטאות הציוריות שבו נמצא מבנה קטן ובו ארון קבורה (סרקופג) כפול המיוחס לשמעיה ואבטליון, מחכמי הסנהדרין הגדולה בירושלים, שכיהנו כנשיא הסנהדרין וכאב בית הדין. עולים בכביש הראשי ובצומת דרכים פונים שמאלה, אל המוזוליאום הנמצא במדרון המערבי של הכפר כחלק מבית הקברות שלו. באחת המערות שבמקום נמצאו עשרות כוכי קבורה שקירותיהם מעוטרים. בחלק העליון התגלה סרקופג גדול ובו 15 שלדים (המקום סגור לקהל).
תחנה חמישית – הכנסייה היוונית אורתודוכסית והמרונית
מעפילים אל ראש הגבעה לעבר הכנסייה היוונית-אורתודוכסית, (מר בוטרוס פטרוס), אשר מגגה ניתן לצפות על האזור כולו. הכנסייה בנויה על שרידי אחד מבתי הכנסת מימי בית שני, וחלק מן השרידים העתיקים נראים סמוך לה. מדרום נמצאת הכנסייה המרונית, מהגדולות ביותר בארץ, המשרתת את רוב תושבי הכפר ג`יש, מעקורי הכפר המרוני הסמוך, בירעם. את הסיור אפשר לחתום באחת מן מסעדות הביתיות המצויות במושב כרם בן-זמרה או בכפר גוש-חלב, שם ניתן להתענג על המאכלים המסורתיים, הנהנים מהשילוב המוצלח של מיטב המטבח הערבי עם ניחוחות המטבח המרוני-לבנוני.
פינת הגאון בדרכים:
כפר ג'יש: השם ג'יש משמר את שמו של כפר יהודי מימי בית שני - גוש חלב, שכיום רוב תושביו נוצרים ומיעוטם מוסלמים. היישוב נודע בעיקר בעת שתושביו מרדו ברומאים בראשותו של יוחנן, וכפר היה לאחרון בגליל שנכבש (שנת 68 לספירה). שרידי בתי כנסת וקברים עתיקים - ובהם של שמעיה ואבטליון, רבי מאיר בעל הנס ויוחאי (אבי הרשב"י) - משתלבים בנופיו של הכפר הערבי. היישוב היהודי בכפר התקיים עד המאה האחת-עשרה, ומאז הלך והידלדל. אחרי מלחמת העצמאות התמעטו גם תושביו המוסלמים, ואת מקומם תפסו, כאמור, נוצרים בירעם.
מסלול זה באדיבות צופית - פורטל הצימרים, הטיולים המסעדות והאטרקציות.