קטורה שבדרום הערבה, כ-50 ק"מ צפונית לאילת, היא ארץ מדבר טיפוסית: קירות מצוקים מתקלפים ושכבות סלע בולטות ואבנים שלא הייתם מנסים יחפים. הסבירות הגבוהה שתטיילו כאן לבד מוסיפה לעניין, ויש מסלולים שמאפשרים קרבה יחסית לכביש הראשי יחד עם תחושת ישימון טהורה. בפעם האחרונה שביקרתי פה המסלול היה קצר מדי, והחלטנו - אני ומלווי להרפתקה, להקיף את אותו השביל כמה פעמים נוספות. הנוף משכפל את עצמו כל הזמן ממילא ועם זאת לא יכול להימאס לעולם. למעשה, הפסקנו רק שנגמר לנו הלימון לטחינה.
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
אפשר לוותר על הליכה ולעשות כאן טיול ג'יפים, אם יש ברשותכם חיה כזו. אם הגעתם מכביש 90, פנו מערבה בצומת קטורה ושמאלה לסימון הירוק בין סימון הקילומטר הראשון לשני. עליה קלה ונסיעה על הרמה תפגיש אתכם תוך פחות מארבעה קילומטרים עם הסימון האדום, שבו פונים ימינה.
כעת אתם כבר ממש במדבר, וכל שנותר לעשות זה ליהנות מהנוף ולעצור מדי פעם לתצפית כשתופסים גבעה שנראית מזמינה. אל תצאו מהשבילים המסומנים עם הרכב, כי חבל לשרטט על האדמה עוד שבילים שבעלי החיים לא יראו בטוב. אפשר לעצור את הרכב ופשוט ללכת, וכך לגלות כמה פינות שלא הייתם מבחינים בהן מבעד לחלון הזכוכית והמזגן. אם תמשיכו על אותו הסימון תגיעו לבסוף לכביש 12. פניה ימינה תוביל אתכם לצומת שיזפון, ולכביש 40.
הטיול קצר לכם מדי? פנו ימינה בצומת שיזפון והמשיכו עד שתגלו סימון כחול, הפונה שמאלה, בין הקילומטר התשיעי לשמיני. אותו סימון כחול ישא אתכם אל עבר הצד השני של נחל קטורה, עד לנחל יעלון. המשיכו עם הנחל אל קיבוץ יהל, שעל כביש 90. מדובר בכ-14 קילומטרים של נסיעה בין עצי השיטה, ההרים, ואם תהיו טובים אולי גם כמה בעלי חיים. שימו לב בצידי הדרך לתופעה המצחיקה של שדות הבולבוסים, שנראים ככדורים מעוותים שהושלכו מהחלל החיצון ונמעכו על הקרקע. שמם ניתן להם בשל היותם דומים לתפוחי אדמה גדולים (ומעוכים!), ומהותם סלע גיר בלוויית הסברים גיאולוגים שהגבלות הדף לא מאפשרות להיכנס לעומקם. בואו נעמיד פנים שמדובר בפלישת עב"מים פשוטה ונסגור עניין.
למי שמוכן ללכת קצת יותר
עם הסימון הכחול מכביש 40 (הסברים בתחתית הכתבה) הולכים כשלושה קילומטרים עד שמבחינים במצוקי ההר ממול. המסלול פונה מעט שמאלה, כשמהצד שני מופיע סימון ירוק. פנו ימינה ולכו לאורך צלע ההר עד שהמסלול פונה שוב ימינה והולך על תווי נחל קטורה. שלושה קילומטרים נוספים יובילו אתכם אל כביש 90, מכאן אתם יכולים לצעוד חזרה אל האוטו (לא על הכביש) או לשלוח מישהו שיחכה לכם – מדובר במעט פחות מחמישה קילומטרים. הטיול כולו יארך בערך שעתיים או שלוש, והוא אינו קשה. מי שעושה הכי הרבה הקפות זוכה בביצה של חייזר.
למי שרק רוצה לצעוד
מסלול קצת יותר קשה מתחיל גם הוא על כביש 40, בין הקילומטר החמישי לשישי. פנו אל הסימון הכחול ולכו איתו קילומטר דרומה, עד שתגיעו אל ההר עם השם מלא העוצמה – "העיט". תצפית יפהפייה תיתן לכם כוחות ראשוניים לטיול, שימשיך רק אחרי שתעשו אחורה פנה ותחצו את הכביש עם אותו הסימון, רק לכיוון השני. עכשיו פניכם מועדות צפון-מזרחה, ולאחר פחות משעה הליכה תגיעו לירידה אל הנחל, דרך עין קטורה – שלא תמיד יש בו מים אך רק עצם קיומו בעולם הצהוב הזה מעוררת יראת כבוד, בטח ובטח המפל המפואר הצונח מטה. ההליכה אחר כך הופכת להיות פשוטה למדי ומסתיימת בין הקילומטרים השני לשלישי על כביש 40, קרוב מאוד לנקודת ההתחלה.
פתוחים: תמיד, אך צריך לתאם עם צה"ל לגבי חלק מהמסלולים, שגובלים בשטחי אימונים ואש. התקשרו למודיעין הצבאי בערבה: 08-6581171. עדיף בכל מקרה לא להגיע בשיא הקיץ, ולטייל מוקדם בבוקר על מנת לחוות את השעות היפות, אלה שלא מאיימות בסכנת המסה ואידוי.
משלמים: בהקפות סביב ההר.
מגיעים: אם מגיעים מכביש 90, יש לפנות מערבה בצומת קטורה, לכביש 40, ואז לפנות שנית, הפעם לאחד המסלולים - בעקבות הצבעים.
מצטיידים: המון מים, כלי נגינה, וכמה אקסטרה לימונים לטחינה.