כמי שהעבירה חלק נכבד מהתיכון בגיחות יומיות ונואשות לחוף היפהפה של בית ינאי, אני מוכנה לחתום שלמרות שהמסלול קל באופן יוצא דופן, הוא לא נוגע בדרגת המשעמם. כל כך יפה פה – הנקודה שבה הנחל פורץ לים, על אחד החופים הכי מרשימים בארץ היא נקודה מפליאה, מלאה בציפורים שמחפשות את עצמן ובצדפים שכיף לאסוף.
אבל זה הפרס – המסלול עצמו מגיע לפני כן, והוא מאוד פשוט. דרגות הקושי כאן מותאמות בעיקר לזמן ההליכה שאתם בוחרים ולאתגרים שאימצתם לעצמכם (ראו מסלול אחרון), ולא לתעלולי הדרך. הכל כאן צפוי והסוף תמיד טוב – זה ייגמר בשקיעה מול הים, אבל בדרך נכונות לכם הרבה הפתעות מרעננות, בעיקר כי אנחנו לא רגילים לראות דברים מפתיעים באזור העמום ההוא שבין הדרום לצפון – הוואקום השרוני.
נחל אלכסנדר, שמוצאו בהר גריזים ליד שכם, יכול לתת סקירה רגלית של המרחק בין הים התיכון לגבול פלסטין, וגם להעביר אתכם קורס מזורז בצפרות ובריכות דגים.
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
אם אתם לא בעניין של הליכה עדיף שתישארו קרוב לחוף. מגיעים עם הרכב לכביש 4 ופונים מערבה בתחנת הדלק דור, דרומית לחדרה. משם הולכים ברגל אל המסלול הכחול, ליד בריכות הדגים, עד שמתנגשים בשביל ישראל. עם שביל ישראל הולכים דרומה, ליד החממות ועד פארק השרון ודיונות החול. אם תמשיכו על שביל ישראל תצטרכו לעבור תחת מסילת הברזל, בתוך מסדרון בטון קטן. בסופו של דבר תגיעו אל גשר הצבים, שבו תוכלו לארוב לצב הרך, שחי בנחל – לא ברור איך – אם הוא יחליט להופיע. משם שוברים ימינה וממשיכים על הנחל עצמו, בלי השביל. אם תלכו בעקבות הנחל תגיעו תוך שלושה קילומטרים אל חוף הים ואל המזח הטובע, כשמדרומה לכם עומדת שורת המצוקים של בית ינאי. המסלול כולו יארך פחות משלוש שעות הליכה, וכדאי שמישהו עם רכב יוריד אתכם במקום ויילך לחכות לכם על החוף בבית ינאי. לבאים מלכתחילה ברגל, זו ממש לא בעיה. אפשר לרדת בתחנת הרכבת של חדרה ולהתחיל את המסלול ישירות משם – כשמתווספים לכם שלושה וחצי קילומטרים קלים להליכה.
למי שמוכן ללכת קצת יותר
מי שמוכן להליכה יעשה את כל המסלול, לאורך הנחל מכביש 57 (עליה מצומת בית ליד או מכביש 6). כ-500 מטר מזרחית לכניסה ליישוב בורגתה נמצא שביל ישראל יחד עם סימון אדום (שמתאים למעבר כלי רכב). עם האוטו אפשר להמשיך כשני קילומטר, עד שהשביל האדום נפרד משביל ישראל. זה המקום להיפרד גם מהאוטו וללכת ברגל – הליכה של קצת פחות מ-20 קילומטר – שזה יום טיול מכובד. אפשר גם להחנות בבארותיים או בבורגתה, כשלוקחים בחשבון שצריך אוטו נוסף כדי לאסוף אתכם מסוף המסלול בחזרה לחנייה – אלטרנטיבה בטוחה היא להגיע באוטובוס מצומת בית ליד.
הדרך מעניינת, למרות שלא תמצאו בה הרים ועמקים. מישור החוף – מלא בבריכות דגים, חורשות מזדמנות ואטרקציות בצורת מעברי צינור על נחלים זורמים (אל תגידו שהמלצנו לכם לנסות את זה). שביל ישראל חוצה את כביש 4 ומגיע עד לגשר הצבים, שם הוא ממשיך צפונה – בעוד אתם דבקים בנחל. שלושה קילומטרים נוספים ואתם במים. המסלול מצריך לפחות חצי יום של הליכה.
למי שרק רוצה לצעוד
או, עכשיו אתם מדברים. כפי שצוין למעלה, מכתשים לא תראו פה וגם לא יהיו טיפוסים קשים במיוחד; אבל נחל אלכסנדר וסביבתו יהפכו בקלות לטיול מאתגר למדי – ואפילו קצת מפחיד – אם תשברו מעט את הכללים. שלא תגידו שלא הזהרנו: ההרפתקה על אחריותכם האישית בלבד.
מרגע שהגעתם לנחל אלכסנדר, כל שנותר לעשות זה לעקוב אחריו עד לים – כשאתם מלווים, סוף סוף, בסימון שבילים (שביל ישראל). משם אתם כבר יודעים מה לעשות; הגיעו לחוף הים, מתחו את השרירים הכואבים ועלו לאחד הצוקים משמאל כדי לתפוס נקודת מבט יפה על הזריחה – מהכיוון הלא נכון.
פתוחים: הנחל עצמו פתוח וגם חוף הים – אם אתם בלי רכב. אבל לפני כמה שנים תפסה רשות שמורות הטבע את חלקת בית ינאי והפכה את החניה לחניה בתשלום – למורת רוחם של תושבי האזור. אם אתם מגיעים עם רכב, תצטרכו לשלם.
משלמים: 20 שקל לרכב בימי חול, 28 שקל בסופ"ש.
מגיעים: כביש 2 למחלף בית ינאי (לכניסה לחוף) – או לפי ההוראות בכתבה.
מתקשרים: 09-8666230- לגן הלאומי בית ינאי.
מצטיידים: אוכל לפיקניק, שק"שים כדי לישון על החוף, אם מתחשק. הלילות כאן מדהימים.