אלפי הדונמים של כרמי זיתים, שניטעו בשנים האחרונות בגליל ובאזורים אחרים בארץ, מעידים על הקאמבק משובב הנפש שעושה הזית בשנים האחרונות. פסטיבל ענף הזית ה-18, שייערך בגליל במהלך נובמבר בעונת המסיק, חוצה תרבויות ועדות ומשלב דרוזים וצ'רקסים, בדואים ויהודים, והוא גם תירוץ מצוין להגיע לגליל וליהנות מהדברים המיוחדים שהוא יכול להציע.
הקירות בנויים מאדמה
הדרך לבית הבד ריש לקיש שבמושב ציפורי עוברת בין שיחי בוגנוויליה וכרמי זיתים, בחלקם של עצי זית עתיקים, הנטועים על גבעת ריש לקיש. את הזיתים האלה מוסקים במסרקות ידניות ונמנעים ממסיק מכני הפוגע בגזעי העצים, וגם מנקיפה (שימוש במקלות להכאה על עץ הזית כדי להפיל את הפרי). הזיתים נערמים על יריעות ומנוקים מעלים ומענפים, נארזים ומובלים אחר כבוד לבית הבד, שם הם נשטפים במים ועוברים לאבן הריחיים לגריסה איטית, שבסופה מתקבלת עיסה עשירה בשמן.
לא אלאה אתכם בכל התהליך, אבל אומר שריש לקיש הוא מיזם מקסים ואקולוגי של רחל ומיכה נוי-מאיר, שהגיעו לציפורי לפני 32 שנים. את בית הבד, שקירותיו בנויים מאדמה, מקש ואף משמן זית לאיחוד המרכיבים, הם בנו על חורבותיו של לול תרנגולות ישן. בפנים זהו בית בד מודרני מתוצרת Olio Mio שנרכש בטוסקנה, אך אבני הרחיים מקומיות. את הגפת (פסולת הזיתים לאחר סחיטתם) הם מנצלים ליצירת קומפוסט וכמאכל לפרות, ובמים הם משתמשים להשקיית הגינה האורגנית ועצי הזית שמסביב לבית הבד.
על מרפסת העץ של בית הבד הוגשה לנו ארוחת בוקר ממטבחה של רחל, שכללה לחם ביתי, פיתות, מיני ממרחים, סלט פריקי וירקות מהגינה האורגנית, וכמובן מינים שונים של שמן הזית שלהם, כמו סורי-רומי, ברנע, קורוניקי ואחרים. "הזיתים שלנו מגיעים ישר מהעץ אל אבני הריחיים", סיפרה הבת הבכורה איילה, בוגרת הפקולטה לחקלאות ברחובות, המנהלת את בית הבד. "בערבית אומרים מן אל סג'אר - אל חג'אר, שפירושו מן העץ אל האבן".
נוסף על סיורים מודרכים בנושא הזיתים והשמן בעונת המסיק, ניתן לרכוש כאן שמנים מתוצרת בית הבד ולהשתתף בסדנאות יצירה לילדים ובסדנאות על בנייה אקולוגית (בסופי שבוע אין צורך בתיאום מראש, ובאמצע השבוע אפשר להתקשר לאחד מהטלפונים המופיעים באתר )טל' 04-6555245, www.rishlakish.com).
קולעים סלים בשיטות מלפני אלפי שנים
המשכנו לכפר מנדא, למיזם דרוזי-יהודי, סינדיאנת הגליל שמו, שפירושו בערבית אלון הגליל. קבוצת נשים דרוזיות בלבוש מסורתי ישבו וקלעו מסנסני תמר, זית ואלון סלים יפהפיים, תחתיות לסירים, סיכות לשיער ופעמונים לתינוקות. אומנות קליעת הסלים היא מלאכה עדינה ומורכבת שנעשית עד היום בשיטות מלפני אלפי שנים. אחת הנשים, אוואטף (רגישות בערבית), ניסתה ללמד אותי איך לקלוע תחתית לסיר. הבנתי שיש לי עוד לאן להתקדם, אך קיבלתי הצצה קטנה לחייהן של נשות הכפר ולחוויה תיירותית וחברתית מיוחדת במינה. סינדיאנת הגליל היא עמותה לסחר הוגן, המפעילה בית יוצר ומרכז מבקרים, לצד מפגשים עם נשות כפר מנדא, שניתן לשלב בהם סדנאות קליעה לקבוצות וליחידים. "זה אינו רק מקום של סלים", הסבירה אסנת שפרלינג, מנהלת מרכז המבקרים. "המיזם קם במטרה לקדם תעסוקת נשים בכפר שבו האבטלה גבוהה, כחלק מפרויקט עולמי לסחר הוגן, ולקירוב לבבות בין יהודים לערבים".
המבקרים מוזמנים להשתתף בסדנאות, לטעום ארוחות ביתיות מעשה ידיהן של נשות המרכז, ולרכוש מוצרים כמו שמן זית, סבונים ותבלינים, שיוצרו במפעל העמותה שבכפר כנא, המבוסס כולו על עקרונות הסחר ההוגן (בתיאום מראש, טל' אסנת 04-9863191, www.sindyanna.co.il).
באוהל אברהם, למשל, שעשוי שיער עזים ובתוכו ניצב קמין עצים, מוצגים כלים עתיקים כמו נול ופלך לטוויית חוטים ולשזירתם, סירים, פריטי קדרות, נאד עור וחמת. האורחים מוזמנים ליצור חלילי רועים וצמידים מעור ומצמר, לשאוב מים מהבור ולהכין פיתות מקמח מלא ומעדנים שונים.
במרכז הגן חאן אבן גדול לאירוח, סוכות קטנות לשהייה וללינה, ובסמוך להן מקלחות טבע מרוצפות בחלוקי נחל לעיסוי הרגליים, פינות להבערת מדורה, ומקום לארוחה. יש גם רפליקות של בית בד מסורתי עם אבני רחיים ענקיות שהובאו למקום במיוחד, גורן לדיש חיטים וגת לדריכת ענבים. בתיאום מראש, טל' 04-9881337, רוני 052-2476768, או אתר הפסטיבל.
>>
