עושים: זה אולי לא נראה ככה למי שלא מעורה בעולם הפיקניקים, אבל מסתבר שלא כל יער מתאים לפיקניק שייזכר היטב למשך זמן רב. יש לבחור בקפידה את הנוף ואת המצע שעליו פורשים את המפה המשובצת, יש לדייק ולהגיע בימים שבהם תחוו בדידות מזהרת, וישנה חשיבות גם לדיירים הקבועים של היער – סוג העצים, אופי הסלעים, וכל מה שביניהם.
עם יער אודם שברמת הגולן, ההתאהבות הייתה מיידית. ולא רק בגלל "הג'ובה הגדולה" – אותו בור ענקי הפעור במרכזו, אלא בגלל מזג האוויר הנעים השורר כאן בקיץ והאפשרות להתבודד שעות ארוכות מבלי שתפגשו מטיילים אחרים. בעונת החורף מזכיר המקום יער אירופי מהאגדות, אבל למרבה הצער – הפיקניק שלכם עלול להיות קפוא למדי. לכן, לכו על שאר העונות. יש מספיק.
צאבל לפני הכול, כמה מילים על הבור המסתורי שהיער מאכלס. הבור, 250 מטרים קוטרו, נראה כאתר נחיתה קדום של חוצנים, אבל הגיאולוגים טוענים שלבה פרצה לפני עידן ועידנים מעומק כדור הארץ, והסלעים המותכים, בשילוב גזים שונים ומשונים, יצרו בועות אדירות שהתפוצצו. התוצאה: גוב עמוק, או כפי שמכנים זאת המקומיים: ג'ובה. אתם מוזמנים להאמין להסבר שנראה לכם הגיוני יותר.
לעות הג'ובה מרופדות בחורש צפוף ופסטורלי של עצי אלון, לבנה ועוזרר, וכדי לקלוט עד כמה היא גדולה, מומלץ לפני או אחרי הפיקניק פשוט להקיף אותה בהליכה. זו גם שיטה נהדרת למצוא פינות מוצלחות יותר לפיקניק שלכם.
אגב, תוך כדי הליכה תגלו על האדמה חלקיקי סלע שהתפרצו באותו פיצוץ געשי קדום, תפחו, וקיבלו צורות שמזכירות חלות של שבת או סתם אבנים עם צמות. חלקם נראים כגללי פרה, אז לפני שאתם נוגעים, שימו לב שלא מדובר בדבר האמיתי.
אוכלים: כבר אמרנו: פיקניק.
שירותים: לא.
מגיעים: בצומת אלרום הקטן שעל כביש 98 פונים מערבה, ומשם צפונה לכביש מספר 978. כ-200 מטרים לאחר שחולפים על פני כביש הגישה למושב אודם, מחנים בצדי הדרך, ליד השילוט "הג'ובה הגדולה". חוצים את הכביש ומחפשים שביל שמסומן בשחור המוביל לכיוון צפון-מערב.
ברוכים הבאים: מתבודדים (בימי חול), חובבי פיקניק מושבעים, אנשים שאוהבים לשלב טיול עם סיפור גיאולוגי שאפשר לספר לילדים.
פתוחים: כל הזמן.
מדברים: אין עם מי.
גולשים: אין לאן.
משלמים: לא.