איש בחולצה כחולה יושב על שפת בריכת רם (צילום: איל שפירא)
קריצתה של העין הכחולה | צילום: איל שפירא

עושים: אין ממש שילוט המוביל אל הדרך היורדת אל שפתה של ברכת רם שבגולן. אולי זו הסיבה שרבים מסתפקים במבט-על. קשיש דרוזי, עב כרס ומגודל שפם, מתקרב אלינו בעודנו מתברברים בניסיון למצוא את הדרך היורדת אל הברכה. הוא כנראה ידע שאם כבר מתברברים, עדיף לעשות זאת תוך כדי אכילת תפוח היישר מהעץ (ואם אין כזה פתגם – ראוי שיהיה). כי התפוחים הירוקים והעסיסיים להחריד האלה שנתן לנו האיש תוך כדי שיחת ניווט קצרה, עשו לנו את היום.

ברכת רם, המכונה בעלוני תיירות מסוימים "העין הכחולה", נמצאת מצפון-מזרח לכפר הדרוזי מסעדה. פעם היא הייתה גדולה יותר, מרשימה יותר וצלולה יותר, אך עם השנים הלכה והצטמקה. נכון שהחורף הצפוני עדיין עושה לה טוב, אבל בשלהי הקיץ מדובר במחזה מעט פחות מרשים.
כך או כך, מומלץ לא להסתפק בתצפית עליונה, אלא לרדת היישר אל שפת הבריכה, שקוטרה כמה מאות מטרים, ועומקה בחורפים גשומים מגיע לכעשרה מטרים. הבריכה, בלב עמק גדול שבו אינספור שפכי בזלת, נוצרה מפעילות געשית קדומה. המים רוחשים בשקט, קרני שמש מנצנצות קלות על גליה הזעירים, והתפוחים שנאספו מהעצים שמעליכם מוכנים לאכילה. לא צריך יותר מזה (רק זכרו: הכניסה למים אסורה).

אוכלים: תפוחים, רק אם מישהו נתן לכם. אנא אל תקטפו מהעץ. הכפר הצמוד מסעדה גדוש במסעדות.

מגיעים: מצומת מסעדה, שעל כביש 99 ו-98, ממשיכים צפונה.

ברוכים הבאים: אנשים שלא מסתפקים במבט מלמעלה אלא מוכרחים לחקור מקרוב כל מה שהם רואים. וכן, גם סתלבטנים שרוצים לנוח ליד אגם מקסים.

שיח, בריכת רם, הולידיי (צילום: איל שפירא)
אי אפשר לשחות, אבל אפשר תמיד לאכול. ברכת רם | צילום: איל שפירא
פתוחים: כל הזמן.
מדברים:
אין עם מי.
גולשים:
אין לאן.
משלמים:
לא.

>> הנחה שווה לאתר החרמון
>> מסלולי טיול ברמת הגולן