כשדוריס ובן זוגה מאוסטרליה באו לטיול של כשבועיים בישראל, הם חשבו שהעלויות הגבוהות של כרטיסי הטיסה יהיו החלק היקר בתקציב הטיול. רק כשנכנסו לאתר Booking והתחילו לחפש חדר סטנדרטי בבית מלון בתל אביב — הבינו עד כמה הם טעו.
"כל המלונות שקיבלו חוות דעת סבירות הציעו חדר במחיר של מינימום 200 דולר ללילה. זה מטורף שאלה המחירים אצלכם. איך בכלל מגיעים תיירים לישראל?", תהתה דוריס.
בסופו של דבר מצאו השניים בית דירות נופש, שבו מוצעת דירת סטודיו להשכרה ב–130 דולר ללילה — וקפצו על המציאה. ואולם התמורה היתה בהתאם למחיר הנמוך. "המזגן בחדר לא עבד, דלת הכניסה בקושי נפתחה ואף חרקה, והחדר היה מלוכלך ומלא אבק", נזכרת דוריס. "המגבות לא היו נקיות, והיה עובש במקלחת. ברחנו משם אחרי כמה ימים לבית מלון באזור, שבו אמנם שילמנו 250 דולר ללילה, אך לפחות היינו במקום נעים".
הזוג האוסטרלי, שבסך הכל רצה ליהנות מהשמש הישראלית בספטמבר, שילם יותר ממה שתיכנן עבור הלינה, וגם חש עוגמת נפש — אך הם לא היחידים. על פי סקר תיירות נכנסת לישראל ב–2017, שערכה חברת הייעוץ מרטנס הופמן, בקטגוריית התמורה לכסף ישראל זוכה לניקוד הנמוך ביותר בחמש השנים האחרונות — השנה, 3.1 מתוך 5. התמורה הנמוכה למחירים היא ללא ספק זאת נקודת התורפה הגדולה של ישראל.
ישראל מזכירה את מזרח אירופה בתנאים
"אנו נתפשים יקרים במונחים של אירופה, אך בלי התמורה של אירופה", אומר גל מור, שותף ברשת אברהם הוסטלס וטורס. "זה לא שיש כאן רכבת תחתית והכל נקי ומתוקתק ומשולט. מי שמטייל כאן מקבל מחירים של מערב אירופה, אך ההרגשה היא של מוצר על גבול מזרח אירופה מבחינת הקדמה ורמת הפיתוח והשירות".
הפערים במחירי הלינה בין ישראל לאירופה מהותיים. בבדיקה אקראית של מחירי בתי מלון ברשתות בינלאומיות הפועלות בישראל, לעומת המחירים של אותה הרשת בחו"ל — מתברר שישראל יקרה יותר, או לכל היותר מציעה מחירים דומים לערים הגדולות באירופה.
כך למשל, מחיר ללילה לזוג כולל ארוחת בוקר בדצמבר במלון וולדורף אסטוריה ברומא עולה 283 דולר, בעוד מחיר חדר ללילה בדצמבר בירושלים הוא 372 דולר. במלון ריץ קרלטון בברצלונה המחיר ללילה בדצמבר עולה 265 דולר ואילו בהרצליה — 490 דולר. גם בתי מלון שנמצאים בבעלות ישראלית משקפים את אותה מגמה — לילה במלון לאונרדו באשקלון בדצמבר עולה 192 דולר, ואילו בווינה — 119 דולר.
יוקר הנופש בישראל מתבטא גם בנתוני דו"ח הפורום הכלכלי העולמי ל–2017, הבודק את התחרותיות בענף התיירות ומדרג את מדינות העולם לפי מדדים שונים המשפיעים על התעשייה. בדו"ח מדורגת ישראל במקום 95 ביוקר בתי המלון, עם מחיר ממוצע של 204 דולר ללילה במלון ברמה גבוהה. לשם השוואה, צרפת מדורגת במקום 80 עם 147 דולר ללילה במלון, בריטניה במקום 59 עם 126 דולר ללילה, וארה"ב במקום 54 עם מחיר ממוצע של 124 דולר ללילה.
"בוודאי שיוקר הנופש פוגע באפשרות שלנו להגיע ל–4 או 5 מיליון תיירים", מודה שר התיירות, יריב לוין — שחגג באחרונה את הגעת התייר ה–3 מיליון מתחילת 2017. "ברור לגמרי שאם אפשר היה להציע מחירים יותר נמוכים אז היה קל יותר, אך זה לא מה שימנע מאתנו להגדיל את מספר התיירים שמגיעים לישראל — עובדה שהצלחנו השנה".
לדבריו, "אני עדיין חושב שיש פלחים, לא אנשים עשירים מאוד, שמוכנים לשלם קצת יותר, כי החוויה שהם מקבלים פה היא באמת יוצאת דופן, בוודאי בקרב תיירים שמטיילים הרבה. ישראלים נוסעים ליוון, ספרד ולונדון, וגם נוסעים לארה"ב אף ששם יותר יקר".
משרד התיירות בעד Airbnb
האופטימיות שמנסה לוין לשדר ביחס ליוקר הנופש בישראל לא עומדת במבחן המציאות, בהשוואה למצרים או ירדן. המדינות השכנות מציעות אפשרויות לינה במחירים נמוכים יותר ומצליחות למשוך מספר תיירים גבוה יותר מישראל — הארץ הקדושה לשלוש דתות.
המלונאים, מצדם, טוענים כי אין באפשרותם להוריד מחירים ולהשוותם לאלה שבירדן, מצרים או טורקיה, מכיוון שההוצאות שנדרשות ממלון בישראל שונות לחלוטין. כך למשל, אחת העלויות המרכזיות בתחשיב ההוצאות של בית מלון ישראלי היא עלות כוח האדם, שלפי נתוני הלמ"ס ל–2015 אחראית ל–34% מכלל הוצאותיו. בתור מדינה שבה שכר המינימום עולה כל כמה שנים, וחוקי העבודה מחייבים את בתי המלון לשלם תוספת תשלום בימי שבת וחג, ישראל סובלת מנחיתות מול מצרים, ירדן וגם אירופה, אזורים שבהם עלויות העובדים נמוכות יותר.
עלות נוספת שמושתת רק על בתי מלון בישראל היא הכשרות. זאת אמנם רגולציה וולונטרית, אך בתי המלון אינם רוצים לאבד את השוק הדתי והמסורתי, או לוותר על אירוח כנסים ואירועים, שמספקים הכנסה נוספת. לכן, מרביתם מחזיקים בתעודת כשרות מטעם הרבנות. תעודה כשרות משמעה בין היתר עלויות של העסקת משגיח כשרות באופן קבוע במלון, שבמהלך החגים ובסופי שבוע מתארח בבית המלון עם בני משפחתו. בהתאחדות בתי המלון מעריכים את העלות הכוללת של הכשרות בכ–3% ממחזור ההכנסות של בתי המלון.
גם הארנונה, שמוערכת ב–2.5%–3% ממחזור ההכנסות של מלון, מגדילה את ההוצאות הקבועות שלו. על פי התאחדות המלונות, הארנונה בישראל יקרה לפחות פי ארבעה מהממוצע במדינות מערב אירופה, ואינה מתחשבת בתפוסה. בין אם המלון ריק ובין אם הוא בתפוסה מלאה — התשלום זהה. באירופה, לעומת זאת, נגבה מס מהאורח כשהוא מגיע לבית המלון. עלות נוספת המיוחדת לישראל היא עלות המאבטח החמוש בכל כניסה למלון, שמסתכמת בכ–75 מיליון שקל בשנה לענף.
המלונאים מציינים גם את הדרישה ששפכי המלונות יטוהרו ברמה של מים לחקלאות — דרישה שלא קיימת באירופה, ואת חובת נוכחות המציל בבריכה ללא התחשבות בתפוסה ובעונות השנה.
"מצאתי דירת חדר כיפית"
לשון הלונדוני, שביקר בישראל לפני כחודש, לא אכפת מכל הסיבות האלה. "בתי המלון שלכם יכולים לבקש כמה שהם רוצים, אך אני לא יכול להרשות לעצמי לשלם את המחירים האלה. אולי אחרים יכולים. כמה בתי מלון הציעו מחירים נורמליים, אך התמונות של החדרים וחוות הדעת לא היו טובות, אז ויתרתי ומצאתי דירת חדר כיפית ב–Airbnb, כך שהכל הסתדר" הוא אומר. "בסופו של דבר זה לא מנע ממני להגיע לישראל, אבל אמליץ לחברים ששוקלים לבוא לכאן לוותר על בתי המלון וללכת ישר על Airbnb או על הוסטל".
תיירים רבים בוחרים בדרך של שון, ומחליפים לינה בבתי המלון בלינה בדירה או בחדר שהם שוכרים באמצעות Airbnb. על פי נתוני Airbnb, ב–2015 לנו 177 אלף אורחים (תיירים וישראלים) בדירות שהושכרו באמצעות האתר בישראל. השנה המספר הזה צפוי לפחות להכפיל את עצמו, שכן בינואר־יולי בלבד 300 אלף אנשים לנו בדירות Airbnb בישראל — עלייה של 25% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
סביר להניח שאלמלא אפשרויות הלינה ב–Airbnb, תיירים רבים היו מוותרים על ישראל כיעד לחופשה ולחלופין שוהים בה מספר ימים נמוך יותר ועוברים למדינות שכנות.
במשרד התיירות מודעים לגלגל ההצלה הזה, ולא מתכננים לפעול באופן אקטיבי כדי להסדיר את התחום מבחינה רגולטורית, כמו בערי תיירות כמו ברלין, ניו יורק ופריז, שמגבילות את בעלי הדירות מבחינת מספר הימים שהם יכולים להשכיר את הנכס בשנה או מאפשרות את השכרת הנכס רק לאחר קבלת אישור מהעירייה. במשרד התיירות מבינים שיוקר הנופש הוא חסם עיקרי להגעת תיירים לישראל, ולא ימהרו לטרפד את הפתרון שהוגש להם ללא כל מאמץ.
בעוד תפוסת החדרים הארצית הממוצעת נמצאת בעלייה והסתכמה בעשרת החודשים הראשונים של השנה בכ–67% (לעומת כ–62% בתקופה המקבילה ב–2016), ההיצע של חדרי בתי המלון אינו עולה בהתאם, ו–Airbnb מספק היצע חדרים משמעותי נוסף במחירים נמוכים יחסית שעונים על דרישות התיירים, שאינם זקוקים לחדרנית שתחליף להם מדי יום מצעים, או ארוחת בוקר במלון.
חוסר ודאות ביטחונית
בוועדה להוזלת הנופש בישראל, שהקים ב–2011 שר התיירות דאז סטס מיסז'ניקוב ב–2011, נטען כי הרווחיות הנמוכה של בתי המלון היא החסם העיקרי להקמת בתי מלון חדשים, ולפיכך המליצה הוועדה לצמצם עלויות עודפות הנובעות מרגולציה בהוצאה השוטפת ובהוצאה לבניית בתי מלון חדשים.
המלצות הוועדה לא יושמו, למעט המלצות בודדות כמו ביטול חובת נוכחות מדריך בחדר כושר. מלונאים רבים קוראים להפחתת הרגולציה כדי שיוכלו להוריד מחירים. ואולם, מי מבטיח שאם שהרגולציה תוקל, בתי המלון בישראל יגלגלו את הירידה בהוצאות שלהם לצרכן?
אפילו נשיא התאחדות המלונות, אמיר חייק, מודה בשיחה עם TheMarker כי "איני בטוח שנוריד מחירים אם הרגולציה תרד". לטענת חייק, עודף הרגולציה תורם ליוקר הנופש, אך יש שני גורמים נוספים שמעלים את המחירים. הגורם הראשון הוא חוסר הוודאות הביטחונית. "ענף המלונאות הוא זה שחוטף ראשון. אם המדינה תדע ליצור רשת ביטחון שתגביר את הוודאות בענף, בתי המלון יוכלו להיות רגועים יותר בתחשיבים שלהם, וגם מקורות המימון שלנו, הבנקים, יוכלו לתת לנו מימון זול יותר", הוא מסביר.
הגורם השני שמשפיע על יוקר הנופש, לדברי חייק, הוא מספר התיירים הנמוך שמגיע לישראל בתקופות שבהן בתי המלון בתפוסות נמוכות יחסית, כמו ינואר ופברואר. "אם בינואר יגיעו יותר תיירים, לא נצטרך במארס לגבות יותר כסף על ההפסדים שלנו בגלל המחסור בתיירים בינואר. אם נצליח להגדיל את התפוסות גם בחודשים חלשים, נוכל גם גם להוריד מחירים", אומר חייק.
למעשה, גם אם זה יקרה, אין כל ודאות שבתי המלון יורידו מחירים, שהרי ככל שהביקוש עולה — כך גם המחיר. ואולם חייק אינו מסכים עם הטענה: "ההנחה שמחירי הלינות יעלו ככל שהביקוש יעלה אינה נכונה — עליית מחירים עלולה לפגוע בביקוש, כך שהמחירים אינם יכולים לעלות עד אינסוף. הביקוש לבתי המלון מצד אלה שבאים לנופש אינו קשיח, אלא מתחשב במחיר. בסופו של דבר יש לנו תחרות קשה מכל מקום בעולם, ויש גם תחרות בין בתי המלון עצמם, שנלחמים מלחמת חורמה אחד נגד השני".
"שווה יותר להשקיע בחו"ל"
במשרד התיירות טוענים כי אם היצע החדרים היה גדול יותר, יכולת התחרותיות של בתי המלון היתה מתחזקת באופן כללי, והיו נבנים יותר בתי מלון ברמה עממית בפרט — מה שהיה עוזר במידה מסוימת להורדת מחירי הנופש. "ברור שגם אם נגדיל את ההיצע לא נהיה יותר זולים ממקומות אחרים", מודה לוין. "המצב אצלנו הוא כמו בענף הדיור — אחרי עשר שנים שבהן לא קרה כלום, הפיגור הוא ענקי. עדיין חסרים לנו חדרים, כי בניית החדרים נכנסה לקיפאון. מנגד, בתיירות הפנים חל גידול עצום, ואם מוסיפים לזה את הגידול שחל בתיירות הנכנסת — ברור שאנו רחוקים מלהדביק את הפער".
כבר כיום מארגני תיירות רבים מתלוננים כי הם מתקשים להשיג חדרים בבתי מלון לקבוצות לאביב וסתיו 2018. המשמעות היא שהביקוש עולה על ההיצע הקיים, ולכן המחירים צפויים רק לעלות.
היצע החדרים שצפוי להיפתח ב–2018 לא ידביק את הפער, שכן בירושלים צפויים להיפתח רק 450 חדרים חדשים, בתל אביב, אם הכל יתקדם כמצופה ייפתחו כ–1,100 חדרים, ובחיפה 600 חדרים. בהתחשב בגידול של 24% השנה בתיירות הנכנסת ובתחזית לגידול משמעותי נוסף בשנה הבאה, מספר החדרים הזה לא יספיק.
מה משרד התיירות עושה כדי לשפר את ההיצע? בניגוד לפתיחת קו תעופה, שאת התוצאות שלו ניתן לראות בתוך כמה חודשים בשטח, הקמת בית מלון או כל אפשרות אכסון אחרת היא תהליך ארוך של כמה שנים, ולכן גם אם כרגע נעשית פעולות לייעול — את השפעתן נראה רק בעוד כמה שנים, ועד אז המחירים ימשיכו להיות גבוהים.
משרד התיירות מנסה להתמקד בהגדלת בתי מלון עממיים שחסרים באופן מהותי בישראל. "חסרות אפשרויות של תיירות זולה יותר בעבור תיירים שמחפשים מלון טוב, מסודר ונקי שישמש בסיס יציאה לטיולים, ואינם זקוקים לשירותים אחרים שמוצעים כיום בכל מלון", מודה לוין.
על פי ההערכה של משרד התיירות, רק 30% מתוך כ–55 אלף חדרי בתי מלון קיימים בישראל הם ברמה עממית. "אם היו עוד 5,000 חדרים ברמה עממית, זה היה יכול לעשות שינוי ולהוביל לירידת מחירי הנופש", אומרים במשרד התיירות. במטרה לעודד הקמת בתי מלון עממיים, אישרה הממשלה ביוני 2016 את הצעתו של לוין לתת מענק מינהלי בשיעור של 13% מסך ההשקעה ליזמים שיבנו בתי מלון עממיים שיכללו לפחות 25 חדרים. מענק זה הוא תוספת למענק בשיעור 20% מגובה ההשקעה שלו זכאים כל יזמי בתי המלון (שניתן בלי קשר לסוג המלון, למעט בתל אביב ובהרצליה), על פי החוק לעידוד השקעות הון. אישור ההצעה הוביל לכך שב–2017 התקבלו במשרד התיירות בקשות לבניית 5,600 חדרים, לעומת 2,700 חדרים ב–2015.
בנוסף, הכנסת העבירה באוגוסט 2016 את מה שזכה לכינוי "חוק לוין", שמטרתו לייעל את הביורוקרטיה הסבוכה של הליכי התכנון והבנייה שבה נתקלים יזמים בדרך להקמת בית מלון. על פי החוק, הקמת בית מלון עם מספר גדול של חדרים, או הקמה של כמה בתי מלון יחדיו, יוגדרו כהקמה של תשתית לאומית ויאושרו באופן מהיר בוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל). כמו כן, כדי להגדיל את הכדאיות הכלכלית של הפרויקט, ובכך להוזיל את מחירי הנופש, הוחלט כי יוקמו ועדות משנה לענייני תיירות בוועדות המחוזיות, שבשיתופן של ועדות מקומיות עצמאיות, יוכלו לאשר תוספת של עד 20% משטח המלון לטובת מגורים, וזאת במסגרת הקמה, הסבה או הרחבה של בתי מלון.
"לפתוח מלון בחו"ל זה טיול בפארק לעומת פתיחת מלון בישראל", אומר ליאון אביגד, מבעלי רשת מלונות בראון. "פה זה סיוט. קודם כל אתה צריך להוכיח שאינך גנב, כי ההנחה היא שאתה לא בסדר, שאתה רק רוצה לעשות מיליארדים על חשבון כולם. באירופה כולם אומרים 'תודה' ו'איזה יופי שאתה רוצה לבנות מלון'". אביגד פתח באחרונה מלון בקרואטיה בבניין לשימור לאחר הליך שיפוצים שארך חמישה חודשים. במקביל, פתח אביגד לפני כחודש מלון בירושלים, גם כן בבניין לשימור, שהקמתו ארכה שלוש שנים. פתיחת מלון הבוטיק פולי האוס בבניין לשימור בתל אביב ארכה תשע שנים.
"יש כאן מיליון רגולטורים שאינם מקושרים אחד לשני", אומר אביגד. "ברשות לפיתוח ירושלים כולם מקסימים וגם בתל אביב כולם נחמדים ורוצים לעזור, אך בדיוק כשאני מתכנן לעשות סגירת חורף לגג של המלון שלי, אומרים לי לא — כי זה בניין לשימור. לכולם יש כוונות נהדרות ואיש אינו אשם, אך בשורה התחתונה יש יותר מדי רגולציה. זה לא הגיוני להתחיל פרויקט בישראל עם 16 יועצים — לנגישות, לבטיחות אש, לאינסטלציה ועוד — כשכל אחד אומר משהו אחר. שווה יותר להשקיע את הכסף בחו"ל — ולשם אנו מכוונים".
למרות המבט החוצה, רק לפני כמה שבועות נסגרה עסקה לפתיחת בית מלון חדש בבית גאון בטיילת תל אביב בניהולו של אביגד. "העסקה המסוימת הזאת היתה טובה, אך אני חוזר ומדגיש — להקים מלון בארץ זה עניין לא פשוט. אני ציוני בכל רמ"ח איברי, ואקים כמה בתי מלון שאוכל, אך זה נהיה קשה יותר מפעם לפעם".
הכתבה פורסמה במקור ב-TheMarker
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך: