חשבתם שאין תיירות בשדרות? תחשבו שוב, כי העיר הדרומית רוצה שתכירו את פניה האחרות, המארחות, החמות, הקהילתיות, המוסיקליות ואפילו הטעימות.
הרומן שלי עם שדרות הוא ארוך שנים ועולה ממנו מסקנה ששני הצדדים גילו המון סבלנות. רוב הביקורים בה נגעו לפסטיבל דרום אדום שבו ניסתה להשתלב ולהציע פעילויות, כל פעם עוד קצת אך טרם עמדה על דעתה ועצמאותה התיירותית.
בשנים האחרונות גיששתי שוב ושוב, קפצתי פה ושם וחוויתי סיורים מודרכים מתוך תחושה שיש לה מה להציע. בסוף זה הצליח. במהלך 24 שעות גיליתי אנשים חמים מלאי התלהבות בעשייה, עיר סופר אותנטית, שלא מתביישת להגיש לאורחיה את הטוב לצד הקושי, צעירים שממלאים אותה ועושים מהפכה חברתית, קולינריה בועטת שנעדרת מהערים הגדולות, מוסיקה שהפכה לחלק מהדי-אן-איי העירוני, והמון תשוקה אנושית וגאווה מקומית לספר את שדרות AS IS. עשיתי לייק.
עוד לייק מקבלת תחנת הרכבת המקומית, שקירותיה מארחים תערוכת אומנות ששווה להתעכב בה. היא מזכירה תחנות בעולם שהאמנות היא חלק מובנה בהן ובשדרות היא נמצאת גם במרחב העירוני. קחו למשל את המיגוניות הפזורות בה, שכל אחת מעוצבת בסגנון אחר. זו שבמרכז המסחרי מוקדשת לאמן מיכה ביטון, יליד שדרות ומחלוצי סצנת המוסיקה המקומית. בגן המשאלות המיגונית היא מבנה דמוי זחל צבעוני ונוכחותו מאפשרת הנאה מהגן גם בימים מתוחים. האמן המקומי חביב בן אבו, יצר משיירי הקסאמים שנפלו בעיר, פסלי כלי נגינה המוצגים בכיכרות העיר. ביג לייק.
אמנות פגשתי בסטודיו "כנפיים ליצירה שלך". נריה טרבלסי, בוגרת לימודי אמנות, חלמה להנגיש את האמנות לכל אחד שיחווה סיפוק יצירתי. בסדנאות שבנתה הרכיבים המרכזיים הם עץ וצבע. הדפסים, שלטים ואפילו רהיטים קטנים, מעטרים את המקום הגדוש צנצנות צבע, מכחולים וחומרי יצירה שאני הכי אוהבת. בנועם ומאור פנים היא מלווה את תהליך העבודה, מסבירה ומייעצת. בחרתי בלוח השראה וצללתי. חיברתי פיסות עץ, מצאתי מנדלה לרקע, צבעתי והוספתי משפט השראה. טרבלסי הוסיפה חבל ושתינו שמחנו על התוצאה. הסטודיו מתאים לעד עשרה מאושרים, לקבוצות גדולות היא עושה סדנאות בחוץ. דברו אתה מובטחת הנאה צרופה (450-550 שקלים לזוג 160-180 לאדם בקבוצה קטנה 0525802906).
בסטודיו "אדמה" של ניר בן גל וליאת דרור. מציעים אמנות מסוג אחר. צמד הרקדנים התמקם בשדרות לפני חמש שנים ומביא מפגשים עם הגוף מתוך חוויית תנועה בריאה. הסטודיו, אולפנה לשעבר, הוא בית הלהקה וגם בית ספר למחול ותנועה בשיתוף מכללת ספיר.
כשתגיעו תגלו שכל הריהוט הוא תרומה מהקהילה, שיש חנות יד שניה מהממת "בזאר ציון" שהמקום מפעיל, גם בשיתוף הקהילה (והכל בשקל) ושאפשר להתנסות בסדנת תנועה ומחול. הסדנאות מתאימות גם למשפחות ובמשך כשעה וחצי חווים משחקי תנועה של אמון, שיתופי פעולה ואפילו אקרובאלנס. המקום מארח מופעי מחול ומוסיקה שפתוחים לקהל הרחב ומעניק תחושת מרחב שמאפשרת יצירה ושייכות. אהבתי (90 שקלים לאדם, 054-529-4246).
ואז הגענו לבית המייסדים, וגם אם השם נשמע ארכאי או תלוש, מסתבר שתיעוד החלוציות של פעם, רווחת בעיירות הפיתוח וכאן הבית דינמי ועוסק גם בהווה. הסיור במקום מודרך והובילה אותו חנה מלול. "פעם קראו לה 'הליברפול של ישראל'" היא אומרת ועומדת בחלל המרכזי שבו תצוגת כלי נגינה המתחברת למוסיקאים הרבים שיצאו משדרות ובהם זמרים.ות, להקות, הרכבים ושירים שנולדו בה.
המוסיקה מחברת כחוט השני בין העליות והדורות ומהווה השראה לדור הצעיר. יש חלל אינטראקטיבי בנושא כור ההיתוך בעיר, ב"שדרות המגשימים" סיפורים של ילידי שדרות מפורסמים בתחומים שונים, ואולם שבו לצד ציר זמן היסטורי גם מסך ירוק שבו האורחים משמשים ניצבים בסרט. כל הרעיון הוא לספר את שדרות בשפה חדשה. המקום ייפתח לקהל אחרי החגים, הסיורים בתיאום (9-25 שקלים, 0549444405)
מבית המייסדים יוצאים סיורים מודרכים מטעם אגף התיירות בנושאי היסטוריה, ביטחון, חברה וקולינריה. שוטטנו במרכז העיר ומלול סיפרה על אתרים המייצגים את העבר ההווה והעתיד בעיר. בית יחיד מימי ראשית העלייה, מרכז חוסן המסייע לתושבים להתמודד עם מצוקות רגשיות וכפר הסטודנטים של עמותת איילים ולצדו בית הספר היסודי הראשון שעובר בימים אלה הסבה.
גם למרכז המסחרי, הלב הפועם בעיר, סיפור מרגש. המתחם הוותיק עבר מתיחת פנים אסתטית שהעניקה חזיתות אחידות לחנויות, ואת העבר שימרו באמצעות שלטים המספרים על העסקים המיתולוגיים שפעלו בכל חנות. הספר, המכולת, בית הדואר ועוד, מחזירים לחיים את מה שהיה והפך למספרה מעוצבת, חנות יין עדכנית, מסעדות ובתי קפה. על הסיור הקולינרי במקום, מבטיחה לספר בקרוב.
בינתיים כדאי להכיר שני מוקדי הסעדה טעימים להפליא. ב"פסטה וזהו" תמצאו ליין פסטות טריות, רטבים ותוספות, שלא מבייש מסעדה איטלקית, הכל בעבודת יד ומקרר שופע מציג מרכולת לקנות הביתה. המנות נאות, השילובים מדליקים והמחירים פריפריאליים ושפויים. "סבא שמחה" הוא בית קפה-מסעדה חלבי שהחליף ידיים לפני פחות משנה, וכולל מנות שלא תמצאו בשום מקום אחר: "סלטל" שקרוי על שם אחראי המטבח טל, יש גרסה לאגז בנדיקט, מנת סמוסה מיוחדת, כרוב צלוי עם גבינות שהפך ללהיט ועוד כהנה.
ביקור בעיר אינו שלם בלי טיפוס לגבעת קובי, שמכונה גם אנדרטת הארבעה או מצפה שדרות. את הגבעה החרבה שהמחישה את האיום הביטחוני, החליפה אנדרטה לזכרם של ארבעה שנפלו באסון המנהרה שנמצאת 700 מ' מהתצפית. תחקיר האירוע מתואר על משטחי בטון שמדמים את הטופוגרפיה, ועל דלתות המתכת צרובים שמותיהם. לקראת שקיעה נעטפה התצפית בצבעים דרמטיים נוגים, אבל כשמסתובבים מזרחה נגלית העיר המתפתחת שעמדה מול כל אלה ויכלה להם.
סימן ההיכר לעיר תיירותית, הם אתרי לינה, ובשדרות יש אמנם מקום אחד, אבל זו התחלה. זוהר ואלי נוריאל אוהבים לארח ובנו שתי יחידות אירוח, זוגית ומשפחתית. כבר שנתיים שהם מקבלים אורחים מכל מיני סוגים ונהנים מאוד. היחידות אינן מפונפנות, אבל נעימות ומצוידות ויש בהן כל מה שצריך כולל אמצעי בישול. המחיר ללינה בלבד זול להפליא 250-450 שקלים לזוג, תוספת לילד/מבוגר 50-100 שקלים (0535527083).
בסוכות יתקיים בפארק עזריאלי פסטיבל "סוכה למחשבה" בסימן "לגלות צבעים חדשים". תהיה בו תצוגת סוכות מעוצבות במגוון תכנים הקשורים לחג לצד הצגות תיאטרון, מופעי קרקס, מחול ומוזיקה, הפעלות וסדנאות והפנינג לכל המשפחה. 12-13/10, 11:00-17:00.