אביעד בר, מושב צוקים

מה עושה? מפיק וצלם נוף.

אביעד הגיעה לערבה לפני 5 שנים בעקבות פרויקט עבודה ונשאר בגלל האהבה, לערבה ולאישה. הוא מתגורר עם רעייתו ובתם אלי, שנולדה לאחרונה, בבית שיושב על צוק בקצה הישוב הקהילתי. מאום לא מפריד בינם לבין הטבע הנשקף מחלונות הבית, ומהחצר הצופה אל השקיעה והמדבר הפראי של שמורת נחל עשוש. הבית ממוקם במרחק נגיעה מאפיק נחל צופר, שהחורף הציף אותו בשיטפונות. "קשה לתאר מה זה לראות מחלון חדר השינה שלך גל ראשון של שיטפון" הוא מספר בהתרגשות. "בכל בוקר אני יוצא לטיול עם בלה, הגולדנית שלנו. אנחנו מטפסים על ההרים והגבעות שמול הבית ומגלים מאובנים ושיני כריש, המעידים על הים שהיה שם לפני אלפי שנים, נקיקים וגבים מלאים, שבילים ומסלולי הליכה וטיפוס. חלום לכל אוהב טבע.

במרחק של קצת יותר מ-100 מטרים (אבל אל תגלו) הוא מטייל בדרך הבשמים, בגב צופר, במואה הנבטית ועד מאגר עשת.

הנחמה לימי הסגר והגבלת התנועה שלו הוא האביב, שלדבריו הביא איתו פריחה שלא נראתה כמותה בערבה. "השמורה הפכה לאחו של חרציות, קמומיל ויחנוקי המדבר בשלל צבעי הקשת. הקורונה הגדילה את החופש והזמן שלנו לצאת ולחקור עוד ועוד. בכל בוקר ואחה״צ אנחנו יוצאים לסיבו׳בלה (הכינוי שלהם לסיבוב עם בלה הכלבה) ולא רוצים לחזור. המטרה שלי היא לשתף את העולם בכל הטוב הזה ולספר כמה הערבה מופלאה".

צוקים
צילום: אביעד בר
צוקים
צילום: אביעד בר
צוקים
צילום: אביעד בר


יעל לרנר, קיבוץ אילות

אילות
צילום: יעל לרנר

מה עושה? יועצת לתיירות ומחברת ספר הטיולים "רגעים קטנים".

יעל, ירון וילדיהם, תמר וראם, תאומים בני 9, ונווה בן 6, עברו לפני כשנתיים מהעיר ללא הפסקה אל הקיבוץ הכי דרומי בעולם, ומאז, ובכל זמן אפשרי, הם לא מפסיקים לטייל ולגלות את סביבתו. "בימים רגילים הטיול בשבילנו הוא אוויר לנשימה, דרך לקחת רגע קטן אחד של ביחד, בלב מדבר פראי, יער מוריק, מטע פורח, מעיין או ים, ולהיות. פשוט להיות", מספרת יעל על משפחתה המטיילת, ומוסיפה שימי הקורונה המורכבים האלה גרמו להם 'לקפוא' לרגע אבל בשום אופן לא להפסיק לטייל. אצלם זו לא חוכמה גדולה כי הם גרים בערבה הדרומית, בקיבוץ שגובל במדבר אינסופי המשקיף להרי אדום ומפרץ אילת מצד אחד, ולהרי אילת מצד שני. האזור שלהם שופע במסלולי טיול מרתקים ואת 100 המטרים שלהם מהבית הם מותחים קצת לפה וקצת לשם.

"מדי יום אנחנו לוקחים את עצמנו ואת ג'ק, הכלב שלנו, ויוצאים לטיול קטן בחצר האחורית שלנו - בשבילי הקיבוץ, לצד פרחים צבעוניים ומדשאות מוריקות; במערת הלטאות, שהיא בעצם תעלה אפלולית למעבר מים שבה מתגוררות עשרות שממיות ענק המתרוצצות מעל הראש ובצידי התעלה כשאנחנו עוברים בה; הדיונה הגדולה, שהיא למעשה מחצבה ישנה שאפשר לטפס עליה ולהשקיף לנוף המרהיב של נחל רודד, ים סוף והרי אדום, או הליכה נעימה לכיוון יער הולנד וצפייה בפריחה המרשימה של עצי המנגו הפורחים במטעים של הקיבוץ".

אילות
צילום: יעל לרנר
אילות
צילום: יעל לרנר
אילות
צילום: יעל לרנר


יעל שביט, יסוד המעלה

יסוד המעלה
צילום: רונן טופלברג

מה עושה? בעלת משרד יחסי ציבור.

יעל חיה ונושמת טבע, הן בחייה הפרטיים והן בחייה המקצועיים. היא גרה בעמק הכי פורה בארץ, עמק החולה, במרחק נגיעה מכל השפע של הטבע – נהר, נחלים, מעיינות, הרים, מטעים, שדות ושמורות. "בימים אלה אנחנו מברכים על הבית שלנו בגליל. המרחבים, האוויר הפתוח והיכולת לטייל בטבע, במרחק מאה מטרים מהבית, משמחים אותנו ומעניקים לנו פרופורציות ומרחב נשימה".

לשמחתה היא ממשיכה לעבוד ואת הפגישות היא עורכת בזום, ועדיין יש בה מועקה וקושי שאותם היא מפיגה בהליכה או ריצה. "אני מטיילת בין מטעי האפרסקים והשזיפים של המושב, שנמצאים בשיא פריחתם ויופיים, וזו חגיגה לעיניים וללב. גם האביב עכשיו בשיא תפארתו - הכל ירוק מסביב, החרדליות, האדמוניות, העיריות והתורמוסים פורחים בשלל צבעים, ובדרך לטיול על גדת נהר הירדן אני רואה עופרים צעירים, נמיות ועשרות ציפורי שיר שציוצן נשמע חזק יותר בשקט שמסביב. הטבע חוגג, ואין ספק שכאן קל יותר לחיות בימי הסגר והבידוד", היא מסכמת ומסיימת בתקווה שהכול יסתיים במהרה, נחזור לשגרה וההמונים ישובו לטייל באזור.

יסוד המעלה
צילום: ענבר שביט
יסוד המעלה
צילום: שמוליק המר
יסוד המעלה
צילום: ענבר שביט


מירב איילון, קיבוץ עין גדי

ים המלח
צילום: מירב אלון

מה עושה? - מורה לאזרחות והיסטוריה ודוברת קיבוץ עין גדי.

מירב מתגוררת מול ים המלח והטבע והנופים הם השגרה שלה. בימי סגר ובידוד היא מרגישה מבורכת מתמיד בשל הקרבה לטבע, שמצליח לשמח אותה. היא אוהבת לטייל ושעות הבוקר המוקדמות, ושעות השקיעה, הן האהובות עליה לטיול ארוך יותר מהמותר היום. "100 המטרים שלי הם גמישים במקצת, הם בתוך ביתי שבמדבר, הצופה אל הים, מתחת למצוק העתקים שלא מתרגש מהמגיפה כי הוא ראה כבר הכל. ביתי ממוקם מעל נחל ערוגות שבימים אלה, באין מטיילים ותנועה על הכבשים, נשלט על ידי יעלים, שפני סלע ,תנים, שועלים ובעלי כנף מדבריים, שחזרו בהמוניהם והפכו לבני המקום. בורכתי ש-100 המטרים שלי מוקפים בטבע שלא מתרשם מאתנו, שהשמש זורחת בכל בוקר והיופי הזה הוא אחר בכל יום".

היא מוסיפה שבורכה גם בשלושה בני לוויה  - דארסי, סיג'יי ותיזה איילון, הכלבים האהובים שלה, שמדי יום מתעקשים על מסלול טיול שמתפתל בין הגן הבוטני הנמוך בעולם, הממוקם בתוך הקיבוץ, לבין נווה המדבר שממציא את עצמו מחדש, ללא מטיילים. "אני הולכת את המטרים הספורים שלי בכל יום וכל שעה הם נראים לי קצת אחרים. לטבע שאני חיה לצידו יש הרבה יותר כוח מהימים השבורים שאנחנו חיים בהם עכשיו" היא מסכמת.

ים המלח
צילום: מירב אלון
ים המלח
צילום: מירב אלון
ים המלח
צילום: מירב אלון


שרון מאור, מצפה רמון

רמון
צילום: שרון מאור

מה עושה? מוזיקאי, יוצר והבעלים של אורחן ומלון בוטיק ברובע הבשמים ושל חברת הפקות.

שרון אוהב את המדבר, את המרחבים ואת הנוף ושבילי הטיול שמאחורי ביתו. "אני יוצא לטייל בוואדי היורד לנחל חווה, הממוקם במרחק 100 מטרים מהבית, ומוביל לתצפית על הכפר הבדואי של ג'ועמה. בימים אלה הבונוס שלי הוא האביב והפריחות המרהיבות, המלהיבות, כמותן לא נראו פה מעולם. זכינו השנה בפריחה מדהימה בשיא תפארתה ודווקא עכשיו עם ישראל מכונס בבתים ולא יכול לראות. איזה פספוס".

מאחר והוא גר במרחק נגיע מהטבע המדברי, אך מרוחק הרבה יותר מ-100 מטרים משפת המכתש העוצר נשימה הוא לא מגיע אליו רגלית. "אני גר בצד השני של הישוב ולכן לא יכול לטייל אליו בימים אלה, אבל ליד ביתי יש מספר מסלולי טיול כך שאני יכול לבחור ולגוון. פעם אני יורד לוואדי ופעם קופץ למערת היונים ועל הדרך רואה את היעלים וגם שועלים, צבועים ותנים. זו נקודה מצוינת לתצפית על מצפה רמון ומהעבר השני כל הוואדיות שנשפכים לחוות ששוכנות כמעטפת לעיירה. לפעמים אני הולך לישון באורחן, שבתקופה הזו היה אמור להיות מלא באורחים ומטיילים, ואני לבד. הליכה של 100 מטרים מהאורחן ומרובע הבשמים, מובילה אותי למצוק המכתש ולתצפית על כל הבריכות, על הגבים המלאים ועל מחצבות הגבס. לראשונה הרי הבזלת עטופים במעין 'כתר ירוק' וזה הכי יפה ומרגש".

רמון
צילום: אריאלה אפללו
רמון
צילום: שרון מאור
רמון
צילום: שרון מאור


פנינה עין מור, עין כרם

עין כרם
צילום: פנינה עין מור

מה עושה? מורת דרך ב"אגדת עין כרם", ומחברת הספר "עין כרם - לטייל ולבשל"  

פנינה מטיילת הרבה בירושלים אך בימי הגבלת התנועה היא מהלכת רק בעין כרם, כפר מגוריה. "מידי בוקר אני בהודיה גדולה שאני חיה בהרי ירושלים לצד יער ירושלים. הגשם, שעדיין פוקד אותנו, גורם לטבע להיות עשיר בפריחה שכמותה לא ראיתי. וגם בציוצי ציפורים", היא מספרת ומוסיפה שתושבי הכפר הכשירו שביל של 8 ק"מ, שמקיף את המקום, הוא מסומן בעין מצופה זהב ואפשר לבחור מתוכו קטעי טיול שונים. היא מטיילת בכל יום וחשוב לה לגוון את מרחב 100 המטרים שלה, ומקפידה לעשות אותם מוקדם בבוקר כדי לא להיתקל בדרכה באנשים. "בסמוך לביתי יש מעיין חבוי בתוך מערה, שהוענק לו השם עין סוף. בימי שגרה הוא הופך למקווה טהרה ולבריכת שכשוך, עכשיו הוא ריק מאדם. מסביב למעיין פריחה נהדרת של נוריות, חרציות, סחלבים, לוף, שום הבר והרשימה ארוכה. מסלול נוסף הם גרמי המדרגות שאני מהלכת ביניהם והנופים המשתקפים משתנים. אני לא חדלה לצלם את כיפות הזהב של מנזר הנשים הרוסי, ואת צריח מגדל הפעמונים של כנסיית יוחנן בהרים, ובכל פעם על רקע פריחה אחרת ואור שמשתנה. למי שגר בעין כרם וסביבותיה יש אין ספור שבילי טבע וגם שבילים כפריים שמספקים חוויות משתנות".

לפרקים מצטרפת לטיוליה בתה עתליה, שפית שהיא גם לקטית מומחית. "בהליכותינו, עם מסכות ובמרחק 10 מטרים זו מזו, אני זוכה להכיר ולטעום צמחי מאכל בהם מקור החסידה ואספרגוס הבר. עצי הדובדבן והתאנה מלבלבים והשסק ועצי התות הקדימו וכבר נותנים פרי". למרות שהיא מטיילת וגרה בכפר 45 שנה, היא עדיין נפעמת מגילוי שבילים חדשים בסמוך לביתה מייחלת לימים שתוכל להכיר אותם למטייליה.

עין כרם
צילום: פנינה עין מור
עין כרם
צילום: פנינה עין מור
עין כרם
צילום: פנינה עין מור

תמר ירדן, עכו העתיקה

עכו
צילום: אריאלה אפללו

מה עושה? אמנית ויוצרת עבודות בעור.

"הסדנא והחנות שלי ממוקמים בכניסה לבזאר הטורקי וביתי ממש מול הים, מול חומת עכו העתיקה. גם בלי לצאת כלל מהבית אני שומעת ומריחה את הים ובימים אלו שכל כך שקט, לחש הגלים ונהמת הים בימים סוערים, מלווים את היום והלילה שלי", מספרת תמר על ה-100 מטרים שלה. "במרחק ההליכה המצומצם, המותר בימים אלו, אני מטיילת למגדלור, עולה על החומה העתיקה, צופה אל מפרץ חיפה, רואה את סירות הדייגים הקטנות יוצאות ושבות מהנמל הקטן, מטיילת בסמטאות האבן הריקות, הקסומות, בתוך העיר העתיקה ומבקרת בסדנא שלי בבזאר". 

תמר ממשיכה לספר, והיא כאילו מובילה אותי איתה לטיול בתוככי העיר העתיקה - "מהבזאר אני הולכת דרך השוק הסגור, הריק, מממשיכה בסמטה הקטנה של בית כנסת הרמח"ל, עולה מערבה לכנסייה היוונית, לכיכר עבוד ומתחברת לסמטת הבהאים, שם משפצים עכשיו את הבניין היפה. משם בחזרה לכיוון טיילת החומה המשתדרגת, עולה לגג ביתי, לצפייה במופע השקיעה היומי עם מאיר שלי ועם אפריטיף, שמחזק ומשמח אותנו בימים אלה יותר מתמיד".

עכו
צילום: אריאלה אפללו
עכו
צילום: אריאלה אפללו
עכו
צילום: מאיר דודסון


נטאלי וארז גולקו, חיפה 

חיפה
צילום: טאלי אנדצויג גולקו

מה עושים? היא נטורופתית ויועצת ומטפלת לתזונה והרגלי אכילה, והוא בשלן, חוקר חומרי גלם ומוביל סיורים קולינריים בואדי ניסנאס, ביחד הם מבשלים ומארחים לארוחות וסדנאות בביתם.

"האביב הוא הזמן שלנות לטיולים בוואדי ליד הבית, ללקט צמחי מאכל וצמחים לחליטות תה. השבוע, כשיצאנו לטבע, לנשום אוויר וללקט צמחים, המחזה היה מדהים כפליים  מהרגיל, פריחה מדהימה שלא נגמרת קדמה את פנינו, היא ו...אנשים! אנשים רגועים שישבו על מחצלת ועל העשב הירוק, מסתכלים אל הים, נוגעים בפרחים ונהנים מהדבר האמיתי, הלא מובן מאליו הזה, מהטבע, מהשקט ואחד מהשנייה. היו גם ילדים שהתרוצצו, צחקו ונהנו מכל רגע. נוצרה שיחה קצרה, חיוך וברכת חג שמח", מספרים נטאלי וארז על טיול ה-100 שלהם, 110 אם לדייק, כי ספרו וקיבלו 10 מטרים בונוס.

הם ירדו ללקט בוואדי במורדות הכרמל, המשקיף לרצועת הים הדרומית של העיר, תפסו פינה שקטה, שלפו כוסות ובקבוק יין, שתו לחיי ימים טובים ובריאים וספרו בהתרגשות - "היה רגש וקסם באוויר, והלוואי ונצליח לקחת מהימים האלה את כל הטוב והיופי הזה ונשמור אותם חזק, חזק". על הדרך ליקטו אספרגוס בר, חרדל מצוי, חובזה, מרווה, גרניום לימוני, קמומיל, וגם לימון וקלמנטינות מהעץ שמתחת לבית. "חזרנו עם תחושת ריחוף, הכנו סלט ליקוט וייבשנו צמחים לחליטות תה על המרפסת".

חיפה
צילום: טאלי אנדצויג גולקו
חיפה
צילום: טאלי אנדצויג גולקו
חיפה
צילום: טאלי אנדצויג גולקו


איילת גז, כוכב יאיר- צור יגאל

כוכב יאיר
צילום: איילת גז

מה עושה? מנהלת פרויקטים בלהקת המחול הקיבוצית בכפר המחול בקיבוץ געתון

"חופשת הקורונה היא לא בשבילי" אומרת איילת בנחרצות. כאחת שאוהבת להיות בתנועה מתמדת, שנעה בדרכים ובכבישים בדרך לעבודתה, היא מברכת על 100 המטרים הסמוכים לביתה. "בימים אלה אני שמחה ש-100 המטרים שלי הם בישוב, בביתי המוקף ביער שאליו אני יוצאת, לטיולי בוקר וערב. בכל יום אני בוחרת מסלול הליכה חדש ופותחת את הסגר שצמצם לי את המרחב. אני יורדת במדרגות הסלע, שמובילות מהגינה שלי היישר לתוך יער הרקפות, וברגע אחד אני בעולם אחר, מקביל, שיש בו רק טבע אינסופי. אני הולכת בשביל האורנים, שמזכיר ומציף אותי געגועים לשבילים ולטבע של כפר המחול, שבימים אלו עטוף במרבדי כלניות ורקפות ופינות ירוקות שצופות לים ולמפרץ חיפה".

היא מספרת על הליכות בשבילי הכפר וחוזרת באחת לשבילי היער הסמוכים לביתה, אותם מטפחים שומרי היער תושבי הישוב. השבילים היפים מובלים אותה ל"מצפה האחים" החולש על הנוף וצופה מערבה אל הכפרים קלקיליה וטירה והישובים צור יצחק וצור נתן, ששעת הזריחה והשקיעה יפה להם שבעתיים. "מהנקודה הגבוה הזו היופי של הטבע הוא בעיני כמו ציור תמונה עם עתיד חדש ואופטימי", היא מסכמת בתקווה.

כוכב יאיר
צילום: איילת גז
כוכב יאיר
צילום: איילת גז
כוכב יאיר
צילום: איילת גז


אנמה מירב אוחיון, פרדס-חנה כרכור

פרדס חנה
צילום: אנמה מירב אוחיון

מה עושה? צלמת, מנחת סדנאות צילום ופוטותרפיה ומשווקת אתרי תיירות

אנמה נולדה עם מצלמה ביד, אותה היא נושאת לכל מקום. "האדם והטבע  מהווים עבורי מקור השראה, הם הבסיס לבחירות שלי, ואליהם אני מכוונת תמיד את העדשה" היא מספרת. ביומיום היא הולכת ק"מ במסלול קבוע אך הגבלת ה-100 מטרים אילצה אותה לחפש מסלולים נוספים שהם קל"ב. אז היא הולכת ברחובות היפים והפסטורליים של ראשית המושבה, בשדות קיבוץ משמרות, כשברקע הכרמים והנופים של זכרון יעקב ורכס הכרמל. ובגבעה המובילה אל "האלון הבודד", העץ הכי מוכר ואהוב במושבה. אלון התבור, בן ה-400, כל כך אהוב עד שהפך לסלב ופתחו לכבודו דף פייסבוק וכתבו עליו ספר לילדים. גזעו של העץ חלול, צורתו כשל אוזן ויש המגיעים במיוחד כדי ללחוש על אוזנו ולבקש משאלות. אנמה אוהבת לטייל בעקבות עצים ובאחת מההליכות הקצרות גילתה אקליפטוס עבות שהזכיר לה את "בלוז כנעני", השיר שנכתב לזכרו של מאיר אריאל. "ראיתי את העץ  התמיר והשורות החלו להתנגן לי בראש: 'שלוות עולמים,  פרדס חנה כרכור, אקליפטוס ברוח שורק בלוז כנעני".

מצאתי את עצמי מוקסמת וחוזרת אליו שוב ושוב, מצלמת אותו מכל זווית תוך שאני מזמזמת את הבלוז. בימי קורונה מילות השיר קיבלו לפתע משמועות אחרת, עדכנית לסגר, לבידוד ולהגבלת התנועה. האקליפטוס מצוין בשיר שלוש פעמים ולכל פעם יש בעיני פירוש אחר. אקליפטוס ברוח - געגוע להיות חופשיים כמו הרוח, אקליפטוס בודד - בידוד האנושות ואקליפטוס ענק - שנודע בהיסטוריה כמי שבלם מגיפות ונלחם בווירוסים", היא אומרת בחיוך ונתלית באילנות גבוהים.

פרדס חנה
צילום: אנמה מירב אוחיון
פרדס חנה
צילום: אנמה מירב אוחיון
פרדס חנה
צילום: אנמה מירב אוחיון


נורית פורן, כפר ורדים

כפר ורדים
צילום: נורית פורן

מה עושה? מפיקה ומובילה סיורים קולינריים בארץ ובעולם

בימי שגרה היא מסתובבת בין שווקים, בימי קורונה היא בכאוס מוחלט, החיים בבית התהפכו לגמרי. "אני מוצאת את עצמי מתעוררת לשקט מופתי כי המתבגרים שלי - ארז (16) ותומר (12) הלכו לישון לפנות בוקר, מה שנותן לי קצת שקט. כשהם קמים מתחיל דיסקו של אוכל, מוזיקה, אימוני כושר, מרתון סרטים, משחקי מחשב ושוב אוכל", ובאותה נשימה מוסיפה שהבריחה שלה הם ה-100 מטרים מחוץ לבית.

למזלה הם מתגוררים באזור כפרי מוקף יער ונוף והטבע הוא קל"ב. "הכפר שלנו יפה כל השנה ובאביב הוא יפה מתמיד, הכל מסביב פורח וצבעוני -  מלא כלניות אדומות, פרחי לילך סגלגלים, כליל החורש בשיא תפארתו והויסטריה גולשת על הגדרות וקירות הבתים. לרב אני יוצאת לטייל לבד, לפעמים עם פלוקי, כלב הבית. מידי פעם אני מצליחה להניע את הבנים ולוקחת אותם 'לראות עולם'. אנחנו מטיילים בין פסלי הרחוב לאורך רחוב כזיב ויורדים בשבילי היער 'שלנו' שמאחורי הבית שסופו מוביל לגדת נחל יחיעם. משקיפים אל הנוף ומשחקים בזיהוי מקומות, שהם עכשיו רחוקים לנו מתמיד – הרי הגליל ופסגת החרמון המושלגת, שמציצה ביניהם, העיר מעלות הסמוכה, והכפרים ינוח ותרשיחא השכן. באותם רגעים השבילים והנופים האלה מרגישים לי כמו טרק בחו"ל ואתנחתא ששומרת על שפיות".

כפר ורדים
צילום: נורית פורן
כפר ורדים
צילום: נורית פורן
כפר ורדים
צילום: נורית פורן