כבר שנים ארוכות שאל על מתמודדת עם בעיות מתמשכות במספר גזרות מרכזיות. מדובר כנראה באחת החברות הכי מושמצות בישראל, עם ביקורת ציבורית רחבה על היבטי שירות בטיסה, רמות מחירים, יחס לנוסעים, טיסות בשבתות וחגים, הסכמי עבודה וכיו"ב. לביקורת גם יש תוצאות בשטח, ונוסעים רבים, ביניהם נוסעים מתמידים, מדירים את רגליהם מהחברה ומשתדלים לא לטוס בה, עד שלא יבוצעו שינויים מהותיים.
הכתבה פורסמה במקור באתר המתמידים
בשבועות האחרונים מקננת בי השאלה מדוע החברה ממשיכה "לספוג" את אותה ביקורת רחבה, ללא פעולות ממשיות בשטח? מדוע החברה מגיבה במעין אדישות מסוימת לעזיבת הצרכנים, לירידה בנתח השוק, לירידת ערך המניה ולתחזיות הקודרות בנוגע לרווחיותה בשנים הבאות? השאלה הזאת התחדדה אצלי מאוד לאחרונה, עם אירועי "טיסת השבת", שהציגו את אל על בצורה הכי שלילית שאפשר והרגיזו הן את החילונים והן את החרדים. אל על לטעמי התנהלה לאורך כל האירוע הזה, מתחילתו ועד סופו, בצורה שגויה מאוד, והיא לא פסחה כמעט על אף טעות.
אני מנסה להיכנס לראש של צמרת אל על ושואל את עצמי, מה אני הייתי עושה במקומם? נניח שהייתי ממונה מחר בבוקר למנכ"ל אל על – האם הייתי נוהג אחרת? אני מניח שאם זה באמת היה קורה, היו מונחות בפניי שתי האפשרויות הבאות מיד עם כניסתי לתפקיד:
אפשרות ראשונה: לבצע רפורמות
הרפורמה הראשונה שהייתי מבצע, היא רפורמה מקיפה בכל הקשור לעובדי החברה. הייתי "מכריז מלחמה" בעובדים, בעיקר בטייסים. הייתי מודיע קבל עם ועולם, שאני מפסיק לכבד את הסכמי העבודה המכבידים שנחתמו במרוצת השנים בעקבות לחץ סחטני של העובדים, בעיקר עם טייסי החברה שמתחלקים כיום עם בעלי החברה בכל הרווח של החברה, ומתחיל לבצע שנמוך רוחבי של השכר והתנאים. הייתי מצדיק את המהלך בכך שהסכמי העבודה בחברה, כמות העובדים, שכר העבודה והתנאים הם אחד האלמנטים המכבידים ביותר על רווחיות החברה, ודאי בהשוואה לחברות אחרות. הייתי מכנס לצורך כך מסיבת עיתונאים, ובה הייתי מספר לציבור שאנחנו נכנסים לכמה חודשים/שנים קשות, במהלכם צפויות שביתות, "מחלות", השבתות יזומות וכו'. הייתי נערך להציג לבעלי המניות שלי תוצאות שליליות מאוד בשלוש-ארבע שנים הבאות, תוך שאני מספר להם שהדבר מהווה "ירידה לצורך עלייה". הייתי נערך למאבק משפטי נרחב, מול כל מי שצריך, בבתי המשפט ובפרט בבית הדין לעבודה, על הפרות ההסכם, על ההשבתות, ועל מה לא. במהלך כהונתי, מאות אלפי לקוחות החברה יעזבו ואלו שיישארו יצטערו שבחרו להישאר, כי לא באמת ניתן יהיה להפעיל חברת תעופה בצורה סדירה בתנאים אלה.
הרפורמה השנייה שהייתי מבצע, היא רפורמה בענייני השירות ומוניטין החברה. הייתי מכנס את עובדי החברה ומודיע להם ששונו נהלי העבודה בה. הייתי מצדיק את המהלך, בכך שהייתי מסביר שהחברה שוגה בכך שהיא מציגה שירות בלתי עקבי, רצוף תקלות, עם מענה לקוי ושרירותי לבעיות, דבר שמהווה כר פורה לאסונות יח"צ על בסיס שבועי. הייתי מחדד שהדבר נובע בראש ובראשונה עקב העדרם של נהלי עבודה מסודרים המוכוונים לספק שירות איכותי ותקין לנוסעי החברה. הייתי מוודא שהנהלים ייכובדו באמצעות שינוי התרבות הארגונית בצורה יסודית, תוך יצירת כללי משמעת ואכיפה ברורים. מאבק העובדים שהיה מתעורר בעקבות המהלך היה מתווסף לרפורמה הראשונה למעלה.
הרפורמה השלישית שהייתי מבצע, היא החזרת הטיסות בשבתות ובחגים. הייתי מסביר לציבור הרחב שאל על היא החברה היחידה בעולם שמפעילה טיסות "כשרות", ולכן אם תיפסק חסימת הטיסות בשבתות ובחגים, לנוסעים החרדים לא תהיה חברה אחת אחרת שכולם יבחרו לעבור אליה ביחד. סביר להניח שהם יתפזרו בין החברות השונות בשלב הראשוני, אבל בטווח הרחוק אין סיבה שהם לא יטוסו גם באל על אם היא תהיה חברה טובה כמו האחרות (בדיוק כמו שעושים מיליוני נוסעים חרדים אחרים בעולם כבר כיום). אני אסביר שאם אחזיר את הטיסות בשבתות ובחגים אשפר את לוח הטיסות של החברה בצורה משמעותית, דבר שיהפוך את אל על שוב לחברה רלוונטית עבור הרבה נוסעים שבגלל העדר הטיסות בשבת לא טסים בה. אחדד שאת התוצאות של המהלך הזה יראו רק בעוד שנים רבות, וגם כאן אומר שמדובר רק ב"ירידה לצורך עלייה", תוך שאתמודד עם ביקורת על הפסדים בשנים הראשונות בעקבות חרם הצרכנים החרדים.
הייתי מבצע רפורמות נוספות בחברה, כמו רפורמה במטוסים, והייתי מוכן שטיסות החברה ייצאו במטוסים איכותיים אשר מתוחזקים "טיפ טופ", מבלי שהחברה תוציא טיסה אחת עם תקלות ידועות מראש במושבים, בבידור וכו'. הדבר יהיה כרוך בביטול עשרות טיסות בחודשים הראשונים של המהלך, ובפרישה מוקדמת יחסית של המטוסים הישנים. רפורמה נוספת שהייתי נוקט בה היא רפורמה במועדון הנוסע המתמיד, ובפרט הייתי מבצע פעולות רבות להחזרת הנוסעים המתמידים, כמו שיפור שיטות הצבירה ומימוש טיסות בונוס, שינוי מדיניות השדרוגים, וכיו"ב. המהלך היה כרוך בהפסדים כלכליים כבדים בשנים הראשונות, עד שהיו רואים תוצאות בשטח, אם בכלל.
בשורה התחתונה, הייתי נכנס לקנדציה של מאבקים. הייתי נלחם בכולם. הייתי מספר סיפורי פטנזיות על "מציאות אחרת". הייתי מציג הפסדים אדירים בכל המדדים הפיננסיים והכלכליים של החברה. הייתי משכנע בכל כוחי שזה זמני בלבד, ושרק יתנו לי הזדמנות להמשיך. "תיכף יבוא השינוי", הייתי אומר מידי בוקר. כל זה, בהנחה שהייתי עומד בכל הלחצים שהיו מופעלים, ושלא הייתי מפוטר כמובן בדרך.
אפשרות שניה: למברך על המינוי
ולאחר מכן ממשיך לקבל משכורת שנתית של למעלה מ-2 מיליון ש"ח כולל מענקים, נהנה מכל ההטבות שכרוכות בניהול חברת תעופה כמו ביקורים ואירועים מסביב לעולם ושגרת עבודה מגוונת ועשירה. הייתי נהנה מהיוקרה שבניהול חברה עם אלפי עובדים, נהנה מהחשיפה התקשורתית הרחבה שיש לי וממידת ההשפעה והשררה שנלווית למיקומי בראש ההיררכיה. הייתי גם נהנה מהקשר הבלתי אמצעי עם שחקנים חזקים בעולם הכלכלי הישראלי ועם בכירים בחברות אחרות. בגדול, הייתי עושה כל מה שאני יכול כדי לשרוד כמה שיותר זמן במשרה הנחשקת הזאת, מבלי להרגיז אף אחד יותר מידי.
הכותב הינו נוסע מתמיד באל על במעמד פלטינה וטס כבר 15 שנים בעולם. באתר שפתח - "המתמידים" הוא משתף מהניסיון והידע שצבר בנסיעות שלו.