אוכל מטוסים יכול להיות אחד הדברים הכי קשים לעיכול. מצד אחד, אני ונוסעים מתמידים רבים אחרים מתייחסים אליו בסלחנות רבה, ביודענו שליצור טעמים ומרקמים שמתאימים לגובה של 35,000 רגל הוא אתגר מאוד משמעותי. מצד שני, כשזה מגיע לצלחת שאני מקבל, אני בדרך כלל מוצא את האוכל כלא מאוד טעים, לא מזין, ולא ממש נוח בבטן. התוצאה היא שאני בדרך כלל נותן כמה ביסים במנה העיקרית, ואוכל בעיקר את מה שמסביב – הלחם, הממרחים, הסלטים הבסיסיים, הגבינות והקינוחים.
הכתבה פורסמה במקור באתר המתמידים
למי שאינו בקיא בתהליך הכנת המזון המבושל בטיסות, כל זה עובד: את המזון מכינים בדרך כלל במפעל שנמצא סמוך לשדה התעופה. שם מבשלים, צולים או מטגנים את הבשר, הדגים, הירקות המבושלים וכו'. את האוכל מכינים לרמה חלקית מאוד (שליש מזמן ההכנה שדרוש לו, לצורך העניין). את אותו אוכל בלתי עשוי ובלתי אכיל לחלוטין בשלב זה, מסדרים במגשים ייעודיים אותם מניחים בעגלת המזון. את העגלה מעמיסים על המטוסים לקראת כל טיסה. מיד לאחר ההמראה, הצוות מוציא מן העגלה את המזון המבושל חלקית, ומבשל אותו באמצעי חימום בטוס עוד כ-30-40 דקות, עד שהוא מוכן.
כל זה הופך את האוכל בטיסות, לטעמי, למשהו שהוא בין לא טעים בעליל, לבין אכיל מינוס. ואף על פי כן, אני כן רואה חשיבות גבוהה בהגשת ארוחה טובה על-ידי חברת התעופה, כמדד משמעותי לאיכות של אותה חברה. זה בדרך כלל הולך יד ביד. חברה שמגישה אוכל בצורה לא מספיק מוקפדת, היא גם חברה שמתנהלת בצורה לא מספיק מוקפדת. ומנגד, חברה שיודעת לתקתק את הטיסה, גם בדרך כלל תגיש ארוחה לעילא ולעילא.
מה זו ארוחה טובה? זו שאלה שהתשובה עליה היא אינדיבידואלית, וכנראה שיהיו נוסעים שיחשבו אחרת ממני. עבורי, ארוחה תיחשב מצוינת אם תענה על שלושת הכללים הבאים:
1. ארוחה פשוטה ולא מתוחכמת
אחת הבעיות של חברות התעופה, היא יומרנות בהגשת הארוחות שלהן. לא די בכך שקשה להכין בשר או דג שיהיו טעימים ועשויים טוב בתנאי הטיסה, אלא שגם לפעמים השפים בחברות התעופה הופכים את זה למסובך יותר, ועושים ניסויים קולינריים על הנוסעים. צריך למזוג איזה רוטב, אבל רק ממש לפני הביס, כי אחרת הוא ייספג מידי באורז. צריך לאכול את המנה ביחד עם המאפה שמוגש בצד, כי אחרת מפספסים את כל החוויה, וכך הלאה. כל הקונספט הזה יכול להיות נחמד על הקרקע, אבל בתוך צינור מתכתי חנוק ודחוס, לא בטוח שזה רעיון טוב כל כך. במלים אחרות, עזבו שטויות – שימו נתח טוב על פירה עם כמה ירקות בצד, או אפילו פסטה עם רוטב עגבניות בסיסי.
2. דגש על הרכיבים שאינם זקוקים לבישול
אחד הדברים שהופכים את הארוחה בטיסה לטובה מבחינתי, הוא לאו דווקא האוכל המבושל, אלא מה שנלווה אליו. אני מדבר על הסלט, הבשר הקר, הפסטרמה או פרוסות דקות של דג, וכן על הממרח עם הלחם החם והטרי. אלו הם הדברים שמבחינתי אי אפשר ליפול בהם, כי אלו הם הרכיבים שאינם זקוקים לבישול כלשהו ולכן גם לא זקוקים לשף יצירתי שיכין אותם. הם באים טעימים כמו שהם בדרך כלל. במיוחד אני אוהב ממרחים כמו חומוס וטחינה, שאפשר "לנגב" באמצעות פיתה חמה וטריה, אבל אני גם יכול להסתפק בבגט חם עם מטבל של שמן זית ורוטב בלסמי, או חמאת שום רכה. אם רכיבים אלו הם ברמה גבוהה, ישנו סיכוי טוב יותר שאצא שבע מהארוחה, וגם ככל הנראה היא תעבור בצורה חלקה בבטן. זה אמנם לא ארוחה מזינה שמספקת את כל אבות המזון, אבל גם ככה האלטרנטיבה – המנה המבושלת – לא בריאה במיוחד.
3. הפרדה במנות
נקודה שלישית שהיא יותר טכנית, ועם זאת חשובה מאוד, היא להפריד את המנות שמקבל הנוסע. אני מאמין שחברה שמכבדת את עצמה, צריכה להגיש, במיוחד במחלקות היוקרה, מנות נפרדות ולא במגש אחד שכולל את כל הארוחה. צריך להגיש תחילה את המנה הראשונה, שזה אומר הלחם, הממרחים והירקות. אחר כך צריך להגיש את צלחת העיקרית, עם מנת הבשר המבושל והתוספת החמה. ולבסוף צריך להגיש את הקינוח. מרבית החברות שאני טס בהן אכן מקפידות על הפרדה מסוימת, אבל לא כולן.
הכותב הינו נוסע מתמיד באל על במעמד פלטינה וטס כבר 15 שנים בעולם. באתר שפתח - "המתמידים" הוא משתף מהניסיון והידע שצבר בנסיעות שלו.