לפני שבועות אחדים, באחד בספטמבר, התחיל החופש הגדול. של ההורים, זאת אומרת. גם לא מעט סבים וסבתות נשמו לרווחה אחרי שבועות מיוזעים של קיץ, ילדים משועממים והכול כלול. גם החגים כבר כמעט נגמרים, ואפשר באמת לנוח. כשאני הייתי ילדה ההורים היו נוסעים לבית הבראה כדי לנוח. ישבו שם על כיסאות נוח, קראו ספר, אולי שיחקו קלפים עם האורחים האחרים, ורמת האירוח נבחנה במספר הקילוגרמים שהוסיפו למשקלם.
אחר כך השתלטו על חיינו צוותי בידור, הפעלות קולניות ושיעורי אירובי בבריכה. בשנים האחרונות חוזרים לשקט, והמגמה היא בידול בין המלונות המשפחתיים למלונות המיועדים למבוגרים בלבד. המלונות השקטים, מלונות ספא כפי שהם נקראים כיום, מציעים אמנם פעילויות בשפע, בהתאם לרמתם ולקהל היעד - ממכון כושר וספינינג, טאי צ'י וטיולים בטבע (היכן שיש טבע), סדנאות מדיטציה ומודעות עצמית ועד הרצאות וקונצרטים - אך משדרים שלווה, ואפשר לגמור סוף־סוף את הספר, לתפוס מרחק ולהתלבט במשך יום שלם באיזה סוג של טיפול נבחר מחר. כשירות לקורא מוגש בזאת מסע כומתה בין כמה מלונות ספא ברחבי הארץ, לבדיקה אם הם עומדים במה שהבטיחו.
לפני הבדיקה הפרטנית, הערה כללית: אף שכל מלון שני מכריז על עצמו כיום כאקולוגי (שזה טוב ויפה אפילו ברמת ההכרזה), בכל המלונות שבהם התארחתי נחו על המיטה ציפות לבנות שבתוכן שמיכות עבות יחסית. אם מתכסים בהן ורוצים לישון טוב בלילה, המזגן חייב לפעול במלוא עוצמתו. לא חבל על החשמל? על הכסף? על הסביבה? למה לא להעלות את הטמפרטורה בחדרים בכמה מעלות (חברת החשמל ממליצה על 25) ולהציע לאורחים סדינים ושמיכות דקות יותר? האם זה לא נכון ואקולוגי יותר בקיץ הישראלי החם?
הרודס ויטאליס: אילת, לטוב ולרע
בעלים: רשת פתאל
כמה: 1,990-1,590 שקלים ללילה לזוג, על בסיס חצי פנסיון. המחירים משתנים מעת לעת.
כשירות שניתן לאורחי ויטאליס, רכב של המלון הגיע לאסוף אותי משדה התעופה. פקידת קבלה תוקפנית במקצת הסבירה שכאן לא מעשנים בכלל ולא משוחחים בניידים, בשטחים הציבוריים במיוחד. על השולחן חיכו סידור פירות אסתטי, סלסילת עוגיות עשירה, מארז מתוקים קטן, בקבוק יין אדום של יקבי סגל וסידור פרחים לבן ונאה. החדר עצמו מעוצב ומרווח מאוד, והחלונות צופים על מפרץ אילת ועל הרי אדום. חדר האמבטיה נוח, ואמבט הזרמים עבד כמו שצריך.
האורחים, ברובם זוגות בגילים שונים, כיבדו לרוב את הדממה הסלולרית המבורכת. ארוחת בוקר עשירה במרפסת הפתוחה של חדר האוכל. צוות המסעדה היה ידידותי במיוחד.
חדר הכושר מצויד היטב. בבריכות המקורה והחיצונית מסתובב מלצר חביב שמציע קוקטיילים לאורחים, המוזמנים לטעום פינוקים קטנים בדמות גביעים עם סלטים, תקרובות קטנות, פרפראות, מאפים ושתייה המוגשים במשך היום בלובי. בין הפעילויות המוצעות רכיבת אופניים, התעמלות בחוף הים, הליכת בוקר, פילאטיס, התעמלות מים, יוגה ואירובי לטיני. יש גם בריכת מפלים חמים וקרים.
ניכר שנעשה כאן ניסיון כן, ואף מוצלח בחלקו, לתחום את ויטאליס מתוך הקומפלקס הענק של הרודס ולקחת צעד לאחור מההמוניות של אילת. אבל מצהלות הילדים בבריכות שמעבר לגדר נשמעו מרחוק, ועל כן תחושת הניתוק הייתה חלקית. בכל זאת אילת, לטוב ולרע.
מה חדש: בימים אלה הושק במקום גג טיפולים רחב, המשקיף על הים. הטיפולים נעשים בתאים פתוחים לנוף ולאוויר, והגדרתם רחבה מאוד: סדנאות מדיטציה, טאי צ'י וזוגיות, עיסויים, וגם קוקטייל וטעימות ממזנון השף. זה לא ממש אינטימי, אבל חביב. עליתי על הגג להציץ, אבל התברר שלא תמיד הוא פועל ("פעם כן, פעם לא," כדברי מנהלת הספא). ועוד חידוש: לרשות זוגות הנמצאים בירח דבש עומד מעתה יועץ ירח דבש. לא סקסולוג, אלא איש צוות שיתפור חבילת טיפולי ספא זוגית ויציע אטרקציות בסביבה.
טיפולים: ניסיתי עיסוי בצדפות ים חמות (shells tiger sea). אלה צדפות שנשלו במימי הפיליפינים, עברו ליטוש ורוקנו מתוכנן. הצדפות עוברות חימום לפני הטיפול, ולתוך חור עגול שנקדח בהן מוכנסת שקית ג'ל מחוממת ובה מינרלים ואצות ים מסוגים שונים. העיסוי היה מלטף אך שטחי מדי לטעמי (390 שקלים לשעה. מחירי הטיפולים נעים בין 280 ל־1,050 שקלים).
טעון שיפור: סלסילת הפירות בחדר. האננס היה באיכות טובה, כך גם הפסיפלורה, אך פרוסות המלון והאבטיח ושני סוגי הענבים היו באיכות בינונית ואף למטה מזה. בנקודה הזו יכלו להשתדל יותר. סביב בריכת המפלים שרר ריח לא נעים.
ספא שיזן, הרצליה פיתוח: בכאילו
בעלים: רשת טמרס, מלונות דניאל
כמה: 1,350 שקלים ללילה לזוג באמצע השבוע, 1,600 שקלים בסוף השבוע (על בסיס לינה וארוחת בוקר, וטיפול של שלושים דקות לכל אחד מבני הזוג; לא בחגים). מוצעת גם חבילה בשם "חוויית עוצמת המגע," במחיר 1,550 שקלים ללילה לזוג באמצע השבוע, 1,750 בסוף השבוע (על בסיס לינה וארוחת בוקר, וטיפול של כ־45 דקות באבנים חמות לכל אחד מבני הזוג; לא בחגים). נתחיל מהים. כשלא מסתירים אותו בבטון הוא תמיד יפה, וכך הוא נשקף מכל חדר בשיזן. המלון עצמו הוא מעשה ידי אדם, וזה כבר סיפור אחר. לקחו אגף של מלון דניאל, הכריזו עליו כעל מלון ספא יוקרתי, אבל זה רק בכאילו. הוא מתאים אולי להורים שהגיעו להתארח עם הילדים או עם בני הנוער במלון דניאל, ורוצים קצת פרטיות. את הצאצאים משאירים באגף המשפחתי, והולכים לשיזן לקבל טיפולים בספא ולישון לילה או שניים בשקט.
אם מישהו רוצה פסק זמן מהילדים ומההוויה הישראלית, ספק אם ימצא אותה כאן. המרפסות של שיזן נמצאות ממש מעל לבריכה ולמתקני מלון דניאל ההומים ממשפחות, ורק מוקדם בבוקר או בשעות הערב אפשר ליהנות מהשקט ולנסות לסיים את הספר על רקע הגלים והחוף. חבל. הארוחות במסעדת המלון היו סטנדרטיות לגמרי, ומישהו דיבר בלובי בנייד מבלי שיעירו לו.
מה חדש: העיסוי במקלות בקבוק הוא אחד מהטיפולים שהוכנסו לאחרונה לתפריט הספא, כמו גם עיסוי בצדפות ים. חידוש נוסף בספא הוא סוויטת טיפולים זוגית עם ג'קוזי רחב במיוחד, לזוגות שאוהבים אפקטים של תאורה ומוזיקה.
טעון שיפור: רמת התחזוקה הכללית בשטחים הציבוריים ובגינות בחוץ ירודה, ואין הקפדה על הפרטים הקטנים והגדולים. רמת הניקיון בחדרים טעונה שיפור, והמגבות והחלוקים מרופטים למדי. סידור הפירות בחדר היה מרושל וחסר חן, ואיכות הפירות בינונית ומטה.
יערות הכרמל: בורגני ונינוח
בעלים: רשת ישרוטל
כמה: 878 שקלים לחדר רגיל, 1,340 שקלים לסוויטת צמרת באמצע השבוע; 1,215 שקלים לחדר רגיל, 1,678 שקלים לסוויטת צמרת בסוף שבוע (המחירים הם ליחיד בחדר זוגי, תקפים לספטמבר). במסגרת חבילות שונות, הכוללות גם טיפול, מוצעות הנחות של .20%-15% האירוח על בסיס חצי פנסיון.
בזמן ארוחת הערב ראיתי במו עיניי איך מלצרית נזעקת להעיר לאורח שקירב את הנייד שלו לאוזן רק כדי להקשיב להודעות. ההקפדה על אי־השימוש בניידים בשטחים הציבוריים כאן היא ללא פשרות, כמו גם רמות השירות, הטיפוח והעיצוב המהוקצע. הסידורים של סחלבים לבנים בכל מקום, והפסנתרן שניגן לפנות ערב בלובי תרמו להשלמת התמונה הבורגנית (מדי לטעמי) של המקום, כיאות לאחוזת בריאות שהוקמה בשנות ה־60 של המאה ה־20 על־ידי ארגון עולי מרכז אירופה. "לאחר טיולי בוקר מתישים ושנת צהרים לא מספיקה הקשבנו להרצאותיו של ד"ר אורי טפליץ" (בעבר החלילן הראשי של התזמורת הפילהרמונית, ג' ג') כך נכתב על המקום ב"דבר השבוע" ב־1968. המלון עבר כבר מזמן ידיים, שודרג, ומציע מגוון של פעילויות והרצאות, אך התחושה של פינת חמד מרכז אירופית נשמרת.
לנתי בחדר גדול ונוח להפליא. הפרסומים טוענים שמקדישים כאן תשומת לב מיוחדת לאיכות השינה, וחייבים להודות שהמזרן אכן נוח במיוחד. יש גם תפריט של כריות, וברקע התנגנה קלטת (שאפשר להפסיקה בכל עת) של מוזיקה קלאסית חרישית. על השולחן חיכו קוביות אננס ורוטב שוקולד, בקבוק קטן של יין סנג'ובזה ותופיני פירות מצוינים בטעם טוב ומאופק. מהחלונות ומהמרפסת יש תצפית מצוינת על היער, על הוואדי ועל הים. בעל כורחי נשאבתי לפינוק ולשקט.
ארוחת הערב הייתה טעימה ומושקעת, עם מבחר ענק לכל חך וטעם, מקרפצ'יו ודים סאם ועד קינוחים כמו מרק טפיוקה. ליד מנות רבות צוינו ערכיהן הקלוריים. לארוחת הבוקר הוצעו למשל נקטרינות צלויות עם קרם וניל, תאנים צלויות עם גבינת רוקפור, שבלולי טורטייה במילוי סלמון, ושורה של מיצים טריים מפירות ומירקות. בין המבוגרים הרבים היו שם לא מעט זוגות צעירים בהיריון, שוודאי קיבלו מההורים במתנה את חבילת ההיריון המוצעת במקום.
מה חדש: לאחרונה הוכנסו מכשירי די.וי.די לכל הסוויטות, ומכונות קפה לכל חדרי הגן. בחדרי האמבטיה ניצב ליין חדש של מוצרי טיפוח שפותח במקום. כיאה למקום המוקף ביערות אורנים, הסדרה מבוססת על תמציות של שמן אורנים. אלה הוכנסו לאחרונה לשימוש גם בחלק מטיפולי הספא (כולל זה שהתנסיתי בו).
טעון שיפור: גם כאן חדר האמבטיה עשה בעיות - לא הצלחתי להפעיל את טוש היד במקלחת. כשנמצאים כבר בלי בגדים בחדר האמבטיה, אין כוח להתלבש ולקרוא לאיש תחזוקה. מוותרים ומתבאסים. בעיה נוספת - כשהמקום מלא, קשה למצוא חניה.
מצפה הימים: כדרך הטבע
בעלים: סמי חזן
כמה: 1,490 שקלים ללילה לזוג באמצע השבוע לחדר רגיל, 1,890 שקלים לסוויטה; 2,050 שקלים בסוף השבוע לחדר רגיל, 2,450 שקלים לסוויטה. מחיר חבילת מוצ"ש הכוללת טיפול של 45 דקות בשווי 285 שקלים לאדם (שני טיפולים לחדר) 1,600 שקלים; המחיר בחגים 2,150 שקלים לזוג בחדר רגיל. האירוח על בסיס חצי פנסיון במסעדה הצמחונית.
הכול התחיל כשד"ר אריך ירוסלבסקי (ירוס) הגיע לפלשתינה בשנת 1920. במשך השנים הוא בנה על שטח אדמה שרכש מעל ראש פינה בית הבראה הצופה על הכינרת ועל החולה, וקרא לו מצפה הימים. יסודותיו של המקום היו מושתתים על תזונה צמחונית, דרכי טיפול טבעוניות, ואמונה שגם האוויר הטוב יש בכוחו לרפא. בינתיים החולה יובשה והוצפה מחדש בחלקה, בית ההבראה הצנוע שודרג למלון אקסקלוסיבי, היחיד בישראל הכלול ברשימת רלה א־שאטו היוקרתית, וכיום מוגש בו גם אוכל בשרי. אך הרוגע, הנוף ואווירת הניתוק המיוחדת נשמרים.
שיכנו אותי בסוויטה יפהפייה בגודל של דירה בערך, עם רצפות פרקט, שטיחים אוריינטליים, חלונות ענקיים הצופים על הכינרת ועל החורש הירוק. על השולחן חיכו בקבוק סנג'ובזה קטן 2006 של יקבי גמלא, סידור טרי מפרחי הגינה, מאפים ביתיים וענבים ירוקים בטעם של ילדות, ישר מהגפנים שגדלים כאן. הכי כיף ללכת כאן בשבילים, לאכול תאנים מהעץ, לגלות ציפורים ולהיות בטבע מסביב. זהו משק המספק את צורכי עצמו (אפילו הסבונים ושמני הגוף מיוצרים במקום), עם עדר של עזים, כבשים ופרות. בחווה מגדלים יותר ממאה סוגי ירקות, ובבוסתנים כשבעים סוגי פירות. את הארוחות מרכיבים מתוצרת המקום בלבד - מגבינות ואומצות ועד ריבות. האורחים יכולים להתנסות בעבודה בגינה או עם עדר הצאן, שלא לדבר על מבחר הפעילויות המוצעות לגוף ולנפש.
במקום פועלת מסעדת מוסקט המהוללת, אך נאמנה לרוח של מקימיו התיישבתי במסעדה הצמחונית והתמסרתי למזנון עשיר ויצירתי. אכלתי מרק פרפחינה שעשוי מריג'לה (רוגלת הגינה) ומירקות נוספים, טחינה מעולה שהוגשה גולמית כמעט, כוסמת מאודה, סלט מתמרים ומארטישוק ירושלמי, לחמים מתוצרת עצמית, גלידות תוצרת בית, ואם רוצים קינוחים ללא סוכר צריך רק לבקש.
טיפולים: המעסה חימם בסיר שקיקים ממולאים בצמחי מרפא, והתחיל לטייל איתם על הגוף תוך שהוא מושח אותו בשמנים. השקיקים היו לוהטים ממש, ואי־ אפשר להשאירם בנקודה אחת כדי לא לגרום לכווייה. זה גם מהנה ביותר וגם אמור לסייע בעיסוי רקמות השרירים. כשהטיפול הסתיים ויצאתי לשלווה של המקום חשבתי לרגע שאולי אנחנו בכל זאת במדינה נורמלית (355 שקלים לשעה. מחירי הטיפולים נעים בין 285 ל־650 שקלים).
מה חדש: בתפריט הספא מככבים העיסוי בצמחי מרפא שדגמתי, כמו גם עיסוי פנים יפני קובידו, שהתפתח - כך מספרים - במאה ה־15 בחצר הקיסר היפני, כדי לשמר את המראה הצעיר והרענן של נשותיו. זו אמורה להיות הצעקה האחרונה בתחום, והטיפול משלב שיטות רפואה יפניות מסורתיות וטכניקת עיסוי שלקוחה מהשיאצו. לא בדקתי.
עוד חידוש הוא בתחום הקולינרי: בשנה האחרונה נפתח בר מתחת למסעדת מוסקט. הוא מעוצב בסגנון קלאסי, מהחלונות הגדולים נשקפים הכינרת והגולן, ויש גם מרפסת פתוחה לנוף. הכי טוב לשבת בה לעת ערב על כוסית אלכוהול, ולשכוח מכל הצרות. לא בטוח שד"ר ירוסלבסקי היה חותם על זה.
טעון שיפור: האמבטיה לא מספיק ידידותית למשתמש. לא נעים להודות, אבל לא הצלחתי להפעיל את אפקט הג'קוזי באמבט. אולי לא הבנתי מה צריך לעשות. אבל כשאת כבר בלי בגדים בחדר האמבטיה, אין כוח להתלבש ולקרוא לאיש תחזוקה. ויתרתי ודי, והתבאסתי. עוד בעיה - בימים עמוסים צריך להזיע קצת כדי למצוא חניה במקום. לא בשביל זה באנו עד הגליל.
>>> מחפשים חופשה בארץ? כל הצימרים הכי שווים והמלונות הכי מפנקים
