ירושלים, שחוגגת היום את ה-יום שלה, בשבילי היא כמו קפיצה קטנה לחו"ל, במיוחד בימים של וריאנטים, מדינות אדומות ושמיים חצי סגורים. משהו בעיר הזו גורם לי להרגיש כמו תיירת. ואם כבר כמו תיירת, אני בוחרת לעלות אליה ברכבת (עניין של 28 דקות מתל אביב) ומהתחנה מתניידת ברכבת הקלה, שמשלימה לי את האווירה והחוויה של החופשה הסמי חו"לית.

ירושלים עברה מהפך תיירותי-תרבותי-קולינרי בשנים האחרונות והיא מצליחה לתת פייט לעיר ללא הפסקה כמוקד תוסס של טיולים, בילויים ואטרקציות. השקט הביטחוני במרכז העיר ושלל האתרים, המסעדות, הברים, המוזיאונים, הגלריות, האירועים, וכמות המלונות הנפתחים בקצב מסחרר, תורמים לרנסנס המבורך שלה, ואם עד היום היו עולים אליה בשל אתריה ההיסטוריים ובשל תפוח האדמה הלוהט במחנה יהודה, ששלטו בכיפה, הרי שהיום יש לא מעט מתחרים מקומיים שנושפים בעורפם.

לאלה תוסיפו את הרשימה שפרסמה לאחרונה חברת המחקר Euromonito International הבריטית, שדרגה את 100 ערי התיירות הטובות בעולם. בחמישייה הפותחת של 2021 ממוקמות פריז, דובאי, אמסטרדם, מדריד ורומא, אחריהן, במרחק גדול, הנציגות הישראליות - תל אביב, שדורגה במקום ה-70, וירושלים, שקפצה 10 מקומות מאשתקד ותפסה את המקום ה-81. לעומת זאת, ברשימה המדרגת את ערי התיירות של אזור אפריקה והמזרח התיכון השתיים נכנסו לטופ הרשימה: תל אביב תפסה את המקום החמישי וירושלים את השישי. רשימות כאלה מחזקות גם את מעמדה העולמי-תיירותי של ירושלים. "העיר מתחדשת ופיתוח הרחוב ומרכז העיר בשיאו", אומר ראש העיר, מר משה ליאון ומציין ש"העירייה פועלת בנחישות בתחומים רבים והופכת את ירושלים לעיר שוקקת, חדשנית ומובילה, העומדת בשורה אחת עם ערי הבירה בעולם."

רחוב יפו בירושלים (צילום: badahos, Shutterstock)
ירושלים עברה מהפך - ומעל כולם נמצא רחוב יפו | צילום: badahos, Shutterstock

הפעם הטיול שלנו מתמקד ברחוב יפו. ולמה דווקא יפו? בשל הרנסנס המעניין שמתרחש בו וכן לרגל ציון העשור לרכבת הקלה, שיצאה לדרכה לראשונה ב-1.12.2011, הפכה לסמלו המסחרי של הרחוב ושינתה את פניו לנצח.

רחוב יפו - העורק הראשי של ירושלים

האנגלוסקסים קוראים לו "השדרה החמישית", הצרפתים "השאנז אליזה דה ג'רוזלם" והמקומיים סתם "המדרחוב", בלי שום סקס אפיל לרחוב, ששמו נגזר מהדרך העתיקה שהובילה מנמל יפו לשער הנושא את אותו השם. ראשיתו של הרחוב בשער יפו, סופו בואכם גשר המיתרים, ויש הטועים לחשוב שזה תחילתו בשל סמיכותו לכניסה המערבית לעיר.

עשרות שנים שהרחוב משמש כעורק הראשי של העיר וציר תנועה שוקק לאורך ההיסטוריה ועד היום. הנרטיב המאפיין את הרחוב הוא שילוב מנצח של ניגודים: בין היסטוריה להתחדשות, בין מבנים עתיקים למודרניים ועכשוויים, בין אמנות הרחוב לאמנות הגלריות והמוזיאונים, בין אוכל שוק למסעדות טרנדיות, בין אתרי לינה ב-100 שקלים מול פינוקי ספא במלון יוקרה, ובין תרבות גבוה לווייב תוסס ובלייני. עם רדת החשיכה, ובעיקר בלילות חמישי ומוצ"ש, הרחוב משנה פניו ונראה כמו דיזנגוף בימיו הטובים, כמו שדרות רוטשילד בשבת בבוקר וכמו המושבה הגרמנית בימי הכריסמס, או אז הוא הופך ל'טיילת' הומה באנשים, גם כשבחוץ הטמפרטורות נושקות לאפס.

רחוב יפו ההיסטורי - אריאלה אפללו  (צילום: אריאלה אפללו)
יש כאלה שמתגעגעים ליפו של פעם כשהיה ניתן לחנות עם האוטו ליד החנות | צילום: אריאלה אפללו
רחוב יפו - אריאלה אפללו (צילום: אריאלה אפללו)
הרוב מעדיפים את הגירסה העכשווית והאסתטית יותר | צילום: אריאלה אפללו

טרם הקמת הרכבת הקלה הרחוב ידע ימי מסחר ותיירות שוקקים אך עשור של עבודות השביתו אותו כמעט לגמרי, יצרו תרעומת ומשבר אצל בעלי עסקים וותיקים, שהצריכו כיס עמוק ונשימה ארוכה כדי לשרוד ולא לנטוש. היו מי שהעבודות הללו הרסו את חייו, את עסקיו ואת פרנסתו, ולא בכדי הדביקו לה את הכינוי "רכבת הקללה". הם נאלצו לסגור את עסקיהם, תחלופת החנויות הייתה גדולה ומי שלא שרד עזב ולא חזר. גם הקונים והתיירים ברחו בשל הרעש, האבק והנגישות הלא נוחה. היו בעלי עסקים שהחזיקו מעמד וקיוו שיהיה טוב יותר כשהעבודות הסתיימו. האם היום טוב יותר לעסקים? תלוי את מי שואלים. אם תשאלו את הוותיקים, שיושבים על אספרסו קצר ב"קופי בין" (יפו 34), ששילמו את המחיר הכבד, הם יגידו שלא. הם אהבו את הרחוב הישן, את תנועת האוטובוסים והרכבים בכביש הפתוח, ואת היכולות לעצור בפתח חנותם לעשות קניות, להעמיס באוטו ולהמשיך הלאה.

היום רוב בעלי העסקים מברכים על הרכבת, ואם תשאלו את שלומי, מחנות הנעליים שברחוב, הוא יגיד ש"עד לקורונה לא יכולתי לבקש טוב יותר. קניתי את החנות במחיר מציאה, בתקופה שחלק מהחנויות סגרו. היה קשה, היו מעט קונים ומכירות אבל ידעתי שאם תהיה לי סבלנות אקטוף את הפירות. הרכבת הקלה מבחינתי היא ברכה ותרמה מאוד לעסקים", הוא אומר, ומוסיף: "היום, ברוך השם, המצב טוב. לפני המגיפה היו הרבה תיירים והיה הרבה פרוספריטי, היום אני מתבסס על המקומיים ועל המטיילים שמגיעים מחוץ לעיר ומחכה לתיירים שיחזרו".

קופי בין - אריאלה אפללו (צילום: אריאלה אפללו)
הפרלמנט של רחוב יפו. הקופי בין | צילום: אריאלה אפללו

כך, בעשור האחרון הרחוב הפך למעין קניון פתוח, כולל מותגי אופנה שפתחו בו חנויות, חלקם בגלל הקורונה והביקוש למקומות פתוחים, וחלקם בטענה שזוהר הקניונים דועך והשופינג חוזר לרחוב. הרחוב, כמו בצבא, מתחלק לשלושה - הקטע המערבי, משערי צדק הישן ועד השוק, הוא השקט, הפחות תיירותי אך היותר אמנותי בשל הגלריות ומרכזי האמנות הפועלים בו. הקטע השני, המרכזי, שבין הכניסה לשוק ועד לכיכר ציון, יותר שוקק והוא סוג של בזאר פתוח מלא חנויות המזכיר את רחוב אלנבי התל אביבי (ולחיזוק יש כאן את חנות הבגדים הנושאת את השם "מיני אלנבי"), עם חנויות קטנות, עממיות, מעט מיושנות, שמציגות את מרכולתן לראווה, ובלי חלון ראווה. הקטע השלישי, שבין כיכר ציון לכיכר צה"ל, הוא התיירותי. כאן תמצאו את המבנים ההיסטוריים, את הרחובות הקטנים והסמטאות הציוריות, את מבחר המלונות וההוסטלים המגניבים, ואת המסעדות, בתי הקפה והברים הסודיים, שהמקומיים נוהגים לבלות בהם.

דגם בית המודל העירייה - ניו מדיה, עיריית ירושלים (צילום: אריאלה אפללו)
יש לא מעט תוכניות פיתוח בירושלים. בית המודל | צילום: אריאלה אפללו

עבר, הווה ועתיד, ומה שביניהם

רחוב יפו, כמו גם חלק ממרכז העיר, עובר תהליך ג'נטריפיקציה - התחדשות עירונית, שלרוב דוחקת את האוכלוסייה החלשה החוצה. תוכניות הפיתוח ברחוב מדברות על התחדשות חזותית, שילוב הרמוני בין אורבניות מודרנית לעיר היסטורית והקמת עשרות בנייני מגורים, בתי מלון, מבנה תרבות ושטחי מסחר, שחלקם יבנו מעל בתים מראשית המאה הקודמת. הבניינים הישנים יעברו תהליך שימור, ישפצו את חזיתם וישמרו על האותנטיות, ונראה שבשנים הקרובות מראות של מנופים ומגדלים כבר לא יהיו נדירים.

ירושלים היא אחד מהמותגים התיירותיים החזקים ביותר בעולם, המציעה שילוב של היסטוריה בת אלפי שנים עם אתרי תיירות, מוסדות תרבות ואירועים בינלאומיים.  בשנים האחרונות, טרם עידן הקורונה והווריאנטים, ביקרו בעיר כשלושה מיליון תיירים בשנה ואי לכך בנו בעירייה תוכנית אסטרטגית לפיתוח תעשיית התיירות כמנוע צמיחה מרכזי. התוכנית כוללת, בין השאר, פיתוח תשתיות, בניית מוצרים תרבותיים-תיירותיים והענקת מענקים ותמריצים ליזמים וחברות שיבנו מלונות בעיר.

בניין ג'נרלי -  אריאלה אפללו  (צילום: אריאלה אפללו)
בניין ג'נרלי | צילום: אריאלה אפללו

גם לגבי רחוב יפו יש לעירייה תוכניות סדורות ובהן הקמת רובע עסקים גדול ושאפתני, בכניסה המערבית לעיר. המרכז החדש ישלב בין מסחר ותעסוקה לבין מלונאות, תרבות, פנאי, נופש ומרכז תחבורה נגיש לכל רחבי העיר. התוכניות, והעבודות הנעשות בשטח, ישנו את הכניסה לירושלים וכן את אופיו של הרחוב, שיהפוך מודרני ושוקק יותר. התוכנית כוללת הקמת 20 מגדלים שיאכלסו משרדים, עסקים, מגורים, מלונות עם כ-2,000 חדרים. מבנה ציבור ופארק גדול.

התכנון לטווח הארוך לגבי הרחוב הוא פיתוחו כחוויה תיירותית, כשבשנים הקרובות יוצבו לאורכו מיצגי וידאו, ובמהלך השנה יופעלו שניים מהם - בגן דניאל ועל בניין ג'נראלי. עוד בתוכניות: מספר מיצבים עיליים, שיוצבו לאחר האביב, ישפרו את חווית השוטטות במרחב ויהפכו למוקד משיכה לטובת חובבי הצילום וציידי הלייקים ברשתות החברתיות.

על פריחת הרחוב מעידים גם מספרם הרב של המלונות וההוסטלים שנפתחו בו בעשור האחרון, וכן מלונות יוקרה שנבנים בימים אלה. נכון להיום יש ברחוב כ-1,400 חדרי מלון והצפי הוא שבשנתיים הקרובות יתווספו עוד כ-200 חדרים. חלק גדול מהרנסנס של הרחוב הוא בשל כניסתן של שתי רשתות גדולות, שמקימות בימים אלה מלונות גדולים, יוקרתיים ושונים ממה שהכרנו עד היום ברחוב. הראשונה, ישראל-קנדה, שמקימה את פרויקט מידטאון ירושלים, בצמוד לבית חולים שערי הישן, שאמור להיות חלק ממנו. בשטח עתידים לקום ארבעה מגדלים בני 47 קומות - אחד למשרדים, שניים למגורים ורביעי שישלב בין מגורים למלונאות. על תכנון הפרויקט ועיצוב מלון הבוטיק בשערי צדק, אחראי האדריכל רפאל דה לה פונטיין.

הרשת השנייה, שנכנסת למגרש המקומי, היא ישרוטל, שמקימה את מלון חבצלת במרכז הרחוב - בכיכר ציון. המלון, שצפוי להיפתח ב-2024, יוקם על בסיס שני מבנים לשימור, מעליהם יבנו ארבע קומות נוספות וגשר עילי יחבר בין שניהם. הגשר יהיה אחת מהאטרקציות הארכיטקטוניות הודות לרצפת הזכוכית השקופה, הלובי והמסעדות שיפתחו בו, שיאפשרו לאורחים תצפית מרחבית על הכיכר והמדרחוב. במלון האורבני יהיו 200 חדרים, אולמות כנסים ובריכה על הגג.

גן דניאל - אריאלה אפללו (צילום: אריאלה אפללו)
גן דניאל | צילום: אריאלה אפללו

אם תרצו לדעת עוד על פיתוח ותוכניות עתידיות סורו לבית המודל - מרכז המבקרים של העירייה (יפו 19). במרתף בניין 1 מוצג דגם תלת ממד, גדול ומרשים של העיר, המאפשר מבט מעניין על הקיים ועל מה שעתיד להצטרף ולהיבנות. בתום הסיור עלו לגג המאפשר תצפית על הרחוב ואל מרחבי העיר החדשה והעתיקה. 


ללכת לאיבוד: מה אסור לפספס ברחוב יפו?

הטיול לאורך הרחוב הוא מסע מרתק במנהרת זמן וקשה לדמיין איך שיירות הגמלים, החמורים והכרכרות עלו את כל הדרך מנמל יפו עד לשערי העיר העתיקה. הטיול בין דפי ההיסטוריה מחזיר אותנו לראשית המאה הקודמת, להליכה בין בניינים מימי העות'מאנים והבריטים טרום הקמת המדינה. על חלק מהבניינים הצמידו שלטים שמספרים את סיפור הבית ותושביו.

הכי כיף כאן זה לשוטט, לגלות ולחוות את הרחוב תוך כדי תנועה, וללכת לאיבוד בין הסמטאות והרחובות הקטנים, הנושקים לו. אם תסטו מעט מהדרך הראשית תגלו גם את יופיין של החצרות הפנימיות, המפתיעות. יומיים, שלושה וגם שבוע, לא יספיקו כדי לחרוש את העיר של מעלה והעיר של מטה, אז תתחילו עם 24 שעות, תתרכזו ברחוב ותשארו טעם של עוד, עד לסיבוב הבא.

רחוב יפו - אריאלה אפללו   (צילום: אריאלה אפללו)
כשהולכים לאיבוד אפשר להגיע למקומות נפלאים. רחוב יפו | צילום: אריאלה אפללו

הפעם נתחיל לטייל מסוף הרחוב, ונמשיך מזרחה לתחילתו בכיכר צה"ל, בנקודת המפגש של העיר החדשה עם העתיקה. אורך המסלול כ-3.5 ק"מ ואפשר לעשות אותו רגלית, בקלילות ונינוחות, או לדלג בין חמש התחנות של הרכבת הקלה שנמצאות לאורכו - לרדת, לראות, לטעום ולעלות שוב עד לתחנה הבאה.

שערי צדק הישן, יפו 161

ד"ר משה וואלאך, הרופא המיתולוגי של העיר, הקים ב-1902 את בית החולים הראשון מחוץ לחומות. בית החולים, שנחשב לאחד הביניינים היפים ברחוב, כלל שלושה מבנים מוקפים גינה גדולה, שני בורות מים בעומק שישה מטרים ועם תקרת קמרונות, וחצר משק עם פרות ותרנגולות שסיפקו חלב וביצים לחולים. ב-1980 בית החולים עבר למשכנו החדש, המבנה שופץ ועבר לידי רשות השידור. כשהרשות נסגרה הוא נרכש על ידי חברת ישראל-קנדה שתהפוך אותו כאמור למלון בוטיק יוקרתי, כחלק ממתחם המידטאון. עד שיהפוך למלון הוא הושאל לעמותת רוח חדשה שמפעילה אותו כמרכז תרבות ואמנות, בית למיזמים חברתיים-קהילתיים וחלל לתערוכות וסדנאות. המרכז מהווה גם בית יצירה ובחדרי האשפוז פועלים מוזיקאים, אמנים, מעצבים, יוצרי וידיאו וסטארטאפיסטים.

הכי מעניין להסתובב בין הקומות והמסדרונות המרשימים, לגלות את החדרים הסודיים, לראות את האמנים והיוצרים במלאכתם, לעשות שופינג של תכשיטים, תיקים וציורים, ולקנח בפיצה ובירה בבר של ה"ביר בזאר", שנפתח השבוע במקום. אם תמהרו להגיע עד סוף החודש עוד תספיקו לראות את המיצגים והתערוכות הנהדרות של הביאנלה הירושלמית, כולל לול עם תרנגולות אמיתיות, כמחווה לתרנגולות שגידל הד"ר.

הביאנלה של ירושלים - אריאלה אפללו  (צילום: אריאלה אפללו)
הביאנלה של ירושלים | צילום: אריאלה אפללו

גלריית ביתא, יפו 155

לאמנים ויוצרים יש מקום של כבוד בירושלים, שבאים לידי ביטוי גם בגלריות, מרכזי האמנות וחללי העבודה, הממוקמים על ציר יפו. לא אחת הרחוב משמש כחלל פתוח לתערוכות, בהן של עבודות האיור במסגרת פסטיבל אאוטליין. בנוסף לחלל הסגור, המוקדש לתערוכות אמנות עכשוויות, הגלריה מהווה בית לכותבים, מאיירים ואנימטורים, ומציגה גם סוג של תערוכת חוצות על חלונות הראווה של החנויות הצמודות לה.

במקום נערכות גם סדנאות עץ, איור ועיצוב ואופנה, וכן סיורי אמנות ברחבי העיר.

גלריית ביתא - אריאלה אפללו  (צילום: אריאלה אפללו)
גלריית ביתא | צילום: אריאלה אפללו

בתי סיידוף, יפו 155

החצר הפנימית של סיידוף היא אחד מהמקומות היפים להציץ לתוכם. ראשיתם ב-1911 אז הוקמו על ידי יצחק סיידוף, יהודי עשיר שהגיע מבוכרה. בחזית הוא הקים חנויות ומעליהם מבנה דו קומתי למגורים. עם השנים הבניין היפה הוזנח, הפך למחסנים, בתי מלאכה ובתים למעוטי יכולת, עד שהגיע יזם שזיהה את הפוטנציאל. המקום שופץ להפליא, נבנה גם מגדל רב קומות והחצר הפכה לפיאצה גדולה עם מזרקת שיש שחורה במרכזה.

בתי סיידוף - אריאלה אפללו (צילום: אריאלה אפללו)
בתי סיידוף | צילום: אריאלה אפללו

טובה פרידמן, סמטת משה דוד גאון

טובה היא בהחלט סיבה טובה לסטות מהדרך ולו רק כדי להתרשם מעבודותיה הצבעוניות. מדובר ביצירות אמנות מקסימות ומשעשעות, אותן היא יוצרת ממחזור פסולת של בדים, בקבוקים, כלים ומיכלי פלסטיק, צובעת, ומוסיפה פרצופים. את עשרות העבודות היא מציגה על הגדרות, על המדרגות, בתוך העציצים ובגינת הבית. הכי לוקיישן לסלפי ואינסטגרם.

ואם אתם כבר שם, מומלץ לטייל בין הסמטאות והבתים הישנים של השכונה הדתית, שבחלקה נראית כאילו נתקעה בזמן. ההגעה: מרח' יפו 90 פינת מיוחס.

טובה פרידמן, שכונת מקור ברוך - אריאלה אפללו (צילום: אריאלה אפללו)
טובה פרידמן | צילום: אריאלה אפללו

שוק מחנה יהודה, יפו 117

אם רוצים להרגיש את הדופק האמיתי של העיר מחנה יהודה הוא המקום הכי מתבקש. השוק, שהפך אתר עליה לרגל, הוא השגריר העממי הבינלאומי של האזור, ונראה שאין צורך להציג אותו כי כולם כבר מכירים. כדי להבין את סוד קסמו קחו את כל הזמן שבעולם, תקשיבו לקולות, תראו את הצבעים, תספגו את הריחות ותטעמו מכל טוב הדוכנים והמסעדות המקומיות, בהן כאלה שהסירים עדיין מתבשלים על פתיליות (אצל עזורה ורחמו, למשל).

השוק פעיל וקולני ביום אך עם רדת הלילה הוא משנה פניו. הדוכנים מתקפלים, התריסים מוגפים או אז מתגלות עליהם יצירות גרפיטי צבעוניות ומרשימה ביופיין, וזה גם הזמן להרים את הווליום ולהקפיץ צ'ייסר.

שוק מחנה יהודה (צילום: Alexandre Rotenberg, shutterstock)
שוק מחנה יהודה | צילום: Alexandre Rotenberg, shutterstock

בית אליאנס, יפו 97

שנים שבית ספר אליאנס, הצמוד לשוק, עמד נטוש עד שלפני 5 שנים פתחו בו מרחב תרבות ויצירה, המשמש חממה קהילתית לעשרות אמנים ויוצרים, שלרשותם העמידו חללי עבודה משותפים. המקום הוא תחנת עצירה מומלצת המאפשרת מפגש מעניין עם האמנים ומלאכתם. עוד במקום: מתחם פופ אפ עם דוכני מכירה, אירועי תרבות, הופעות ומסיבות שפתוחות לכולם.


נקודות ציון נוספות ברחוב

יפו 92 - תרימו את הראש כדי לראות את שעון השמש התלוי כבר עשרות שנים על חזית בית הכנסת זהרי חמה. מספרים שהשעון נתלה עליו כי היה הכי גבוה בעיר וגם מי שגר בתוככי החומה יכל לראות משם את השעה.

יפו 64 - בית משיח בורוכוף, מהווילות האקלקטיות הכי יפות ברחוב, גם 112 שנים לאחר שנבנתה. משיח הגיע מבוכרה, הקים בית מפואר משפחתו והקיף אותו בגן יפה. בבית נפתח כעת בנק, ואם תגיעו בשעות הפעילות שלו אולי תזכו לראות אותו גם מבפנים.

יפו 43, פינת רחוב לונץ - השמועות אומרות שהבית עם המרפסות התלויות יהפוך בקרוב למלון בוטיק. כדי להסתיר את העבודות והפיגומים עטפו אותו ביריעת בד ענקית עליה הדפיסו תמונות היסטוריות, בימים שעוד היה ברחוב כביש במקום מסילת רכבת, תחנה מרכזית, בתי קולנוע, בתי קפה ואנשים שהתלבשו בהידור.

יפו 44 - הבניין נחנך ב-1928 כבית מגורים עמודים בצורת ראש אריה שתומכים במרפסת. שנתיים אחרי הבניין הפך למלון תל אביב והוותיקים זוכרים אותו הודות לקפה וינה הפופולרי שפעל בחזית. עם כל הכבוד לשטרודל הוינאי, הבניין נחרט בהיסטוריה כי זו המרפסת עליה עמד מנחם בגין, לאחר שיצא מהמחתרת, והודיע על פירוק האצ"ל והצטרפותם לצה"ל.

המרפסת של בגין - אריאלה אפללו (צילום: אריאלה אפללו)
המרפסת של בגין | צילום: אריאלה אפללו

כיכר ציון, יפו 37 - חמישי ומוצ"ש הם הלילות החמים של הכיכר, וגם שישי צהרים, אז מתכנסים תלמדי הישיבות ובנות האולפנה שיצאו לסופ"ש, מתנחלים ונערי הגבעות, בני תנועות הנוער, פריקים והיפסטרים, חיילים בחמשו"ש, בלייני הלילה, מטיילים ותיירים. שעטנז מרתק בכיכר הכי פועמת של העיר.

יפו פינת חיסין - אם להשלים את אווירת החו"ל אז במגרש הרוסים, הממוקם במרחק דקת הליכה מיפו. בקצה הרחוב ממוקמת הכנסייה הרוסית, בין היפות והמרשימות בארץ. כיפות מוזהבות וציורי קיר ותקרה מרהבים ביופיים. בסמוך לכנסייה ממוקמת חצר סרגיי עם המזרקה והגינה היפה, והמלון ששמו עובר מפה לאוזן, וכן גם מוזיאון אסירי המחתרות שהביקור בו הוא חוויה מאוד עוצמתית.

כיכר ספרא, יפו 13  - הכיכר ממוקמת בצמוד לבית העירייה ומסביב לה בתי אבן יפים ומרשימים שנבנו על ידי הבריטים - בית העירייה ההיסטורי, בנק אנגלו-פלשתינה, בית הדואר ובניין ג'נרלי, שבראשו עומד אריה, שבדיחת ילדות מקומית מספרת שבלילה שומר הבניין היה מוריד אותו לסיבוב פיפי. בית הדואר הוא מהיפים באזור ומומלץ להיכנס ולהתרשם מעיצובו הקולוניאלי-בריטי, מרצפות השיש השחורות, מהתקרות הגבוהות, הנברשות המפוארות ומציור הקיר, המתפרש על 27 מטרים ומתאר את החלוצים בראשית המאה ה-20.

נגנים בכיכר ציון -  אריאלה אפללו (צילום: אריאלה אפללו)
מנגנים בכיכר ציון | צילום: אריאלה אפללו
הכנסייה הרוסית - אריאלה אפללו (צילום: אריאלה אפללו)
הכנסייה הרוסית | צילום: אריאלה אפללו
בנייני העירייה בכיכר ספרא - אריאלה אפללו (צילום: אריאלה אפללו)
בנייני העירייה בכיכר ספרא | צילום: אריאלה אפללו

במתחם העירייה, בין הבניינים ומאחורי תחנת הרכבת, יחכה לכם גן דניאל - הנקודה הירוקה, היחידה! לאורך הרחוב ובו מדשאות, עצים, פלג מים ופינות הישיבה. בדיוק המקום לאתנחתה של סוף מסלול.


מה אוכלים באזור?

סיור קולינרי ברובע המלכות

לילך רובין היא מהאושיות הקולינריות המובילות בעיר וכן משוטטת מקצועית, שמובילה סיורים במשולש יפו ובלוקיישנים מרתקים במאה שערים ובמזרח העיר. לילך קוראת לסיורים שלה שוטטות כי זו לדבריה הדרך להכיר מקומות ואנשים בצורה חווייתית וחושית, בקצב איטי ונעים.

כך נולד המיזם התיירותי-תרבותי-קולינרי שלה - WALK EAT JLM במטרה להנגיש למטיילים אזורים לא מוכרים בעיר, שלא נתפסים כתיירותיים, למרות שהם לגמרי כאלה אך טרם זכו לחשיפה ממשית (הסיור אורך כ-3 שעות). האזורים האלה, לדבריה, הם מלאי קסם ועניין ומציעים מגוון גדול של תרבות, אמנות ואוכל. וכך גם יצרה את שוטטות "רובע המלכות'' שעובר בין הרחובות שנושאים שמות של מלכים ומתפצלים מרחוב יפו. "קטע הרחוב שבין כיכר ציון לכיכר צה"ל הוא הכי סקסי בעיני" היא אומרת ומוסיפה ש"כל הברים, הפאבים והמסעדות המגניבות נחבאות ברחובות הקטנים -  כורש (שבו גם 14! גלריות), שושן, ינאי, שלומציון, הלני המלכה, ובבלוק מרחוב יפו ועד אריסטובלוס". היא גם מוסיפה שמות שהמקומיים נוהגים לשתות ולבלות בהם: בר התקליט, קפה בסתת, הטבעוני, מסעדת פרגמון, טאקו לואיס, בורקס מוסא, פיצה רוני (ברח' שושן, ליד "המדרגות הספרדיות"), וה-מלך - המזקקה, שממוקם בטופ 10 של הלונלי פלנט בגלל האווירה, המוזיקה, האלכוהול והפיצות הנהדרות. בשישי בצהרים יש גם חלות נהדרות שנאפות במקום.

השוטטות המודרכת עם לילך היא סוג של ארוחה מהלכת בדאון טאון סובב יפו, היא מלאה באוכל, גלריות ומפגשים מרתקים, וזורמת בהתאם למידת העניין של המשוטטים איתה.

לילך רובין -  (צילום: באדיבות Walk Eat)
לילך רובין | צילום: באדיבות Walk Eat

זוני, יפו פינת יואל משה סולומון 15

אז מי אמר שאין איפה לאכול בשישי במרכז העיר? נכון שלא תראו מסעדות פתוחות על ציר יפו, אבל אם תפנו לרחובות הקטנים, ולרובע המלכות של לילך, תמצאו כמה הפתעות טעימות, גם בליל שישי.

כזוהי זוני, מהמסעדות הוותיקות, הטובות והמובילות בעיר, שבשקט בשקט פתוחה כבר 18 שנים ויש לה קהל סועדים מושבע שתמך והזמין ממנה אוכל גם בימי הקורנה רק כדי שתוכל להחזיק בצוות הנאמן ולא תעלם להם חלילה. טרום הקורונה המסעדה הייתה פתוחה 24/7, פרט ליום כיפור, והיא הייתה המקום ששפים, טבחים ובליינים נהגו לסגור בה את הלילה ולפתוח את שעות הבוקר המוקדמות. על זוני מנצחת בחביבות, אך במקצוענות וביד רמה ענת צאיג, בעלת רזומה מסעדנות רב ועתיר ניסיון. 

אז מה אוכלים פה? אין כאן בשורות קולינריות גדולות ופורצות דרך אבל כן יש פרודוקטים מצוינים שמרכיבים תפריט קלסי, שכל מנה בו היא בול בפוני, מדויקת וטעימה להפליא. כך עם הכבד קצוץ המצוין, המוגש על פרנץ טוסט שמנמן, כך עם מרק הבצל הצרפתי שמוגש מתחת לשמיכת בצק עדין שמרימים אותו מגלים גבעות של גרוייר. וזה ממשיך עם סלט השורשים הצבעוני, הפריך, הרענן, שנחתך רגע לפני שהוגש והצטוות לגורגונזולה, עם האנטריקוט שנצלה בדיוק במידה שהוזמנה, ובשרימפס הלימוני שנדמה שלפני שנייה עלה מהים. וכן, לא כשר כאן. מנת הדגל, שיש הנשבעים בה, היא הפרנץ' טוסט המוגש כמנה ראשונה, כעיקרית וגם כקינוח עם הר של מסקרפונה וגבעת ריבת דובדבנים. וזה עוד לפני שהזכרנו את סלסלת הלחמים המצוינים שנאפים במקום.

פרנץ' טוסט מלוח זוני  (צילום: ריטה גולדשטיין, mako אוכל)
פרנץ' טוסט בזוני | צילום: ריטה גולדשטיין, mako אוכל

מצלה, רחוב יפו 105

השף אבי לוי, שברזומה שלו זכייה במסטר שף והבעלים של מסעדת המוציא, חבר למשה זוהר, מפיק אירועים, חובב בישול ורוקח משקאות אלכוהוליים, וביחד פתחו את ה"מצלה" בלב הפועם של רחוב יפו. אבי נאמן למקורותיו מהבית, מהעיר ומהשוק הסמוך, מביא לאוכל הרחוב הירושלמי טוויסט משלו. הטוויסט הוא שילוב נגיעות מהמטבח הטורקי. כוכב המצלה הוא הדונר עם הפניונס (שווארמה טורקית עם צנוברים) - תערובת של בשר כבש עם שייטל עגל, שנפרש דק כמו נייר, טובל יומיים במרינדה סודית ולאחריהם מוסטפה, השווארמן המומחה שהגיע מטורקיה, משפד אותו בצורה מרובעת. את השיפוד המרובע, שלדברי משה ככה צלייתו טובה ואיכותית יותר, הוא צולה על גריל עצים ופורס דק דק. או אז מגיעה הנגיעה הירושלמית כשפרוסות הבשר מוכנסות  ללאפה מיוחדת – שילוב של הלוואש הטורקי לאשתנור הירושלמי, שנאפה בטאבון אותנטי. עוד בתפריט: קבב ראס-אל-מצלה - תערובת תבלינים שאבי רקח במיוחד, וקבב טלה בתוך בייגלה שומשום בהשראת העיר העתיקה.

קשה להגדיר את מצלה (מנגל בפי כל) כמסעדה במובן הקלסי, וגם לא כשיפודיה או דוכן רחוב, ועדיין המטבח העגול פתוח לרווחה, במרכזו גריל עצים עגול ממנו נשלפים הקבבים וירקות המדורה. הסועדים יושבים בחצי עיגול ועוקבים מרותקים אחר השף שקוצץ את סלט המשוויה בסכין מפלצתית. גם כאן האווירה משוחררת, תוססת, ושמחה והשפים והטבחים מחלקים צ'ייסירים ומרימים לסועדים. את האוכל מלווים קוקטייל אוזו לימונים, וודקה במשולש, עם מלפפון ירוק שחתוך למשול, וויסקי העיר העתיקה - וויסקי לא מעושן עם תבליני ראס אל מצלה. ומה לקינוח? בסבוסה עם קרם שקדים וכנאפה מלבי, שמחליף את הגבינה, כי בכל זאת כשר פה.

מסעדת המצלה - אריאלה אפללו (צילום: אריאלה אפללו)
מצלה | צילום: אריאלה אפללו


איפה ישנים באזור?

השינוי שהתרחש ברחוב, והנגישות באמצעות הרכבת הקלה, הפכו אותו למרחב מבוקש לאירוח ולינה. אם לפני עשור אפשר היה לספור את אתרי הלינה על 10 אצבעות, היום כבר קשה למנות אותם, והיד עוד נטויה. לאורך הרחוב, כאמור, 1,400 חדרים, בהם זולים וטובים כדוגמת אברהם הוסטל, הממוקם ברשימת 10 ההוסטלים הטובים בעולם; ההוסטל של The Post, עם הגג הצופה לכיכר ספרא ולחומות העיר; שני מלונות של ibis, השייכים לרשת הבינלאומית; מלון CapsuleInn, שחלק מחדריו הם קפסולות בסגנון יפני; ומלון בראון מחנה יהודה, שנפתח  לאחרונה בסמיכות לשוק, ובצמוד למסעדת מצלה.

>> למלונות מומלצים בירושלים

>> לצימרים מומלצים באזור ירושלים

מלון הרברט סמואל

להרברט יש לוקיישן מנצח - בין נחלת שבעה לכיכר ציון, הכי מרכזי  ונגיש, במרחק נגיעה ממוקדי הטיול והבילוי המעניינים  ובסמוך לתחנת הרכבת הקלה. המלון הוא מהזן הבוטיקי- היוקרתי אך יחד עם זאת מאוד ידידותי ומשדר אווירה חמה, גם הודות לשירות הקשוב והאדיב של הצוות. במלון 134 חדרים, גדולים, נוחים ורווחים, ושלוש סוויטות ייחודיות, הממוקמות בחזית המלון, מעל רחוב יפו. לסוויטות חלונות ענק המחברים את האורחים לאורבניות של העיר, למתרחש בכיכר ולתפאורת הרכבת החוצה את המדרחוב. לחדרים אין מרפסות אבל יש חלונות פנורמיים ובהזמנה תקפידו לשריין את החדרים בקומות הגבוהות ותזכו לנוף מרהיב. חלק מהחדרים פונים למערב העיר, האחרים לעיר העתיקה ובלילה מוארות וזוהרות כיפות הזהב של הכנסייה הרוסית, הממוקמת ממש בסמוך, ולרגע נדמה שזה אחד מארמונות דיסני.

עוד במלון: בריכת פנימית, מקורה ומחוממת - בינגו לימים הקרים, מתחם ספא עם לאונג' וספות מנוחה, חמאם טורקי, חדר כושר ואופניים לדיווש באזור. חדר האוכל ממוקם בקומה ה-11 והוא מוקף במרפסות המעניקות לסועדים פנורמה היקפית מרשימה ביופייה ומעוררת תאבון.

מלון הרברט סמואל - אריאלה אפללו (3) (צילום: אריאלה אפללו)
מלון הרברט סמואל בירושלים | צילום: אריאלה אפללו
הבריכה במלון הרברט סמואל ירושלים (צילום: איתי סיקולסקי,  יחסי ציבור )
הבריכה במלון | צילום: איתי סיקולסקי, יחסי ציבור

כמה זה עולה? מ-940 שקלים באמצ"ש, ומ-1,250 שקלים בסופ"ש.

איפה? רח' יפו 37 פינת יואל משה סולומון

לעוד פרטים: 2505* או באתר

 

מלון ארתור

המלון ממוקם בסמטה שקטה במרכז העיר, ויש לו מיקום נהדר למי שרוצה לטייל, לחזור לנוח, לצאת לאכול ולבלות בערב מבלי להזיז את האוטו. המלון, שנקרא על שם ארתור ג'יימס בלפור, הוא בוטיקי בסגנונו ובעיצובו בהשראה הקולוניאלית, ברוח שנות ה-30 הרומנטיות, שיוצרות מפגש מרתק בין התרבות הטורקית לתרבות האנגלית והעברית של אותם הימים. את הקירות מקשטים צילומי העיר מתחילת המאה, בלובי הקטן ספריה ופינות ישיבה עם ספות מרופדות בבדי קטיפה זוהרים, ולחדר האוכל צמודה גינת פטיו קטנה. במלון 54 חדרים שאף הם רוהטו בנוחות ורופדו בניחוח אותה התקופה, ואתם רוצים טיפ, תזמינו לכם את החדר בקומה 7 ותזכו למרפסת גג ענקית המשקיפה אל העיר.

לקראת הערב עורכים במלון Happy Hour, כמיטב המסורת של רשת מלונות אטלס. השעה השמחה כוללת בופה נשנושים עם מאפים, כריכים,  גבינות, ירקות, חטיפים, שתיה וקפה חופשי.

מלון ארתור -  נתן דביר (2) (צילום: נתן דביר)
מלון ארתור | צילום: נתן דביר
מלון ארתור - נתן דביר (1) (צילום: נתן דביר)
צילום: נתן דביר

כמה זה עולה? מ-730 שקלים ללילה לזוג . 

איפה? בין יפו למדרחוב בן יהודה

לעוד פרטים: 03-5425555 או באתר