עונת הדובדבנים אמנם מאחורינו, אבל בכפרי הדרוזים בוקעתא ומסעדה, שבצפון הגולן, אפשר להתבשם מחקלאות עשירה, תצפיות נוף נפלאות, אנשים חמים ויותר מכל מזג אוויר נדיר ומזמין.
לצפון הגולן יש חוקים אקלימיים משלו, ובזמן שבלב הארץ מזיעים, בגובה שחוצה את סף אלף המטרים הכללים משתנים. החום ביום אינו מעיק, הלחות לא מורגשת ורוח טובה מרעננת. ככל שהיום שוכך, עולה עננת צינה נעימה, ולעת ערב ולילה צונחות הטמפרטורות ומשיבות את הנפש. כך היה גם בלילה ההוא בו ביקרנו, עננים כיסו לפתע את השמים והקרירות התגברה עד מאוד. הודות לניסיון חיים, ועם מקדם היסטריה שמתחשב בכל תסריט אימה אפשרי, שלפתי סוודר והחיים היו חמימים יותר.
כביש 98 עמוס בשתי עונות שיא בשנה, בחורף כששלג צח נערם על פסגות החרמון והגולן, ובאביב כשעצי הדובדבן כורעים תחת עומס פרי בשל והמונים נוהרים לחזות ביופי, לקטוף, לטעום ולקחת הביתה. הכביש חולף בשולי הכפר בוקעתא וחוצה את הכפר מסעדה, אבל רוב המטיילים נשארים על הציר הראשי, עוצרים בדוכני הפירות, בעמדות הפיתות הדרוזיות או במסעדות המקומיות, כשלמעשה לשני הכפרים האותנטיים יש לא מעט מה להציע.
בוקעתא
בוקעתא הוא הכפר הדרוזי השני בגודלו ברמת הגולן, הוא שוכן בבקעה פסטורלית מול יער אודם, מוקף מטעים לתפארת ושטחי חקלאות מוריקים. פעם כיכבו בהם דובדבנים ותפוחים וחקלאות הייתה מטה לחמם, אבל בשנים האחרונות החקלאות נמצאת בירידה, צעירי הכפר פחות מתחברים ומעדיפים להתקדם ודור הביניים מבין שאפשר לשלב גם עבודה נוספת. מי שנותר בחקלאות מגוון בגידולים עם קיווי, תותים ואוכמניות שיהיה מעניין.
בכיכר הכפר המרכזית ניצב פסל גדול של סולטן באשא אל-אטרש, מנהיג דרוזי שהוביל את המאבק נגד השלטון הצרפתי בסוריה בשנת 1925 והפך לסמל החירות. בכיכר אחרת לוח אבן עם שמות החללים מהמרד ההוא.
בין הסמטאות הצרות תמצאו אירוח ביתי, ונשים כמו נסיבה ונעימה מבשלות מדי יום אוכל דרוזי אותנטי ביתי כמו פטאייר, סמבוסק וקובה ומוכרות מהבית.הכנת המאכלים הללו תובענית ורביע קלעאני לקח את זה צעד אחד קדימה ומצא פתרון טכנולוגי מתקדם שמחליף את עבודת היד הסזיפית. בחנות המפעל שלו אפשר לקנות מהמטעמים הללו ולהתמוגג. אם הגעתם תגלו מוצר נפלא נוסף: מיצי פירות. לפני שנים כשרכש חלקת תפוחים, עמד על הבלאי הרב של פרי שנפל בשל אך לא פגום. מאז הוא סוחט מיצי פירות במפעל ומוכר, אבל נותן שירות גם לחקלאים. אחרי שטעמתי את מיץ החבושים, סילקתי את כל הדעות הקדומות על הפרי שנראה חסר טעם, והתגלה כלגימה מגן עדן. יש גם מיץ קיווי, רימונים, תפוחים ועוד.
רבות מהמסעדות בבוקעתא הן על טהרת האוכל הדרוזי, אבל נור אלקיש שפתחה את "קפה קרמה", משלבת גם וגם. המקום מעוצב בחן עם טאץ' נוסטלגי ועושה חשק להיכנס. אז נכנסנו ולגמנו קפה מצוין, עם עוגת גבינה ופירות יער ואחר כך גילינו גם תפריט אוכל עשיר עם כריכים וסלטים ומיני מטעמים טובים, כולל סמבוסק מקומי. לפרטים נוספים בטלפון: 054-309-5265.
סביב בוקעתא בולטים בטופוגרפיה תילים געשיים שהם חלק מקו התילים הגעשי של הגולן. בשל גובהם הם מהווים נקודת תצפית מושלמת אל הנוף. הר ורדה הוא הגבוה מכולם, ומשקיף אל הסביבה מרום של 1228 מטרים. פסגת ההר היא ספוט נפלא לסיום יום לקראת שקיעה – בדיוק מה שעשינו. עם צלילי גיטרה שליוו את השמש בכיוון מערב, הבטנו ביום גווע לאיטו עטור צבעים רכים.
את ההר וכמה נוספים אפשר לגלות בטיול ריינג'רים או טרקטורונים של חמדה חטאר. המסלול מתפתל בין מטעים, מתמזג למקטע של שביל הגולן, מטפס להר כרמים ואחר כך להר ורדה שם שומעים הסבר על הגבול ועל ההיסטוריה של הגולן. בהמשך מקיפים את ברכת רם ודרך נחל אבו סעיד שניזון ממי גשמים, חוזרים לנקודת ההתחלה. משך הטיול כשעה וחצי והמחיר נע בין 400 שקלים לטרקטורון זוגי ועד 550 שקלים לריינג'ר עם ארבעה נוסעים.
מסעדה
מסעדה הוא כפר מוכר יותר בעיקר בזכות המסעדות על אם הדרך, אבל אם תשאלו אותי הפנינה של הכפר היא ברכת רם, לוע געשי כבוי רווי מי תהום גבוהים. הברכה מוקפת בכמה אתרי אירוח ובהם גם אתר הקמפינג "במבוק".
טליע סאבג, הבעלים של "סוויטת נלה", מספר שבקרוב יושלמו שתי יחידות נופש נוספות, עד אז הוא גם מציע טיול טרקטורונים שנמשך כשעה וחצי. "זה מסלול מקרב לבבות" הוא מסביר ומתאים לזוגות ומשפחות. הטיול יוצא מברכת רם ומתגלגל בין המטעים ודרך הטבע המופלא, מגיע לתצפית סמוכה לגבול סוריה, שם הוא שוזר את סיפורי המלחמות והקרבות על החרמון. המחיר 350 שקלים לזוג, 450 לרביעייה. לפרטים נוספים בטלפון: 0504543213.
גם עומר חלבי מ"צימר הבית" הקים חלקת אלוהים מופלאה. ארבעה צימרים אותנטיים חוסים בצל עצי דובדבן, אגוז מלך, משמשים ועוד. יש חצר גדולה עם פינות ישיבה, ג'קוזי במפלס הביניים ומהדק התחתון אפשר להגיע עד למים ולהתמוגג מהיופי. אמא שלו מכינה אוכל דרוזי מעלף, ששווה לנסות.
חקלאי האזור מציעים את התוצרת בשוק ברכת רם החדש, שהחליף את שוק יעפורי המיתולוגי. כאן תמצאו את כל השפע המקומי כמו פירות, שמן זית, דבש, לבנה ועוד לצד יצירות אומנות ואווירה כפרית מקסימה. השוק פועל כל ימות השבוע.
מסעדה הוא כפר קטן יותר, וכאמור משתרע משני צדי הכביש הראשי כך שרוב ההתרחשות מתנקזת לציר המרכזי, ועיקרה קולינריה. יש חנויות ממתקים, מאפיות, דוכני פיתה עם לבנה ומסעדות עם אוכל לבנוני או דרוזי וכזו היא מסעדת נידאל. כשנכנסנו לנשנוש טרום צוהריים עלו על השולחן מיני סלטים, כדורי פלאפל גולייתיים ומתפצחים, חומוס נימוח, עלי גפן רכים ובצוהריים יש מיני בשרים. המקום פשוט אבל ביתי וחם, ומהפטפוטים שעלו למדתי שהסועדים חוזרים אליו שוב ושוב.