במבט ראשון מעלות-תרשיחא נראית כמו עוד עיר גלילית מנומנמת, אבל אל תתנו למראה הישנוני להטעות אתכם. היא שוכנת במערב הגליל העליון, כ- 20 ק"מ ממזרח לנהריה, מאחדת שני ישובים – יהודי וערבי, ומעבר להיותה תחנה מצוינת ליציאה לטיולים קרובים ורחוקים – יש בה גם הפתעות מקומיות.
האגם המלאכותי הכי טבעי
למרות התחושה הגלילית הנעימה שמלווה גם את אגם מונפורט המקומי, שנמצא ממש בפופיק של העמק - הדיג והשחייה אסורים בהחלט. נו, זה בכל זאת לא אירופה. שלט צנוע מסביר שגם זריקת אבנים למים אסורה, וטוב שעצרו אותנו בזמן. אבל חוץ מזה – הכל מותר ורצוי.
הצעה שלנו: חלצו את העצמות בעזרת מסלול ההליכה מסביב לאגם. אורך המסלול כקילומטר, ואחת מקופות החולים תרמה שלט שמספר במילים ובאיורים כמה טוב ללכת ואילו תרגילי חימום מומלץ לבצע לפני ההליכה. צייתנו, עשינו היכרות ראשונה עם "שריר קדמת הירך", והתחלנו לצעוד לצד המים הירקרקים.
לפני שתגיעו למתחם שבו משכירים סירות פדלים, עשו סיבוב בחצי האי המקסים – יש בו גשרוני עץ, נחלים צרים, ספסלי עץ, רוח נעימה וברווזים חצופים.
האגם פתוח לביקור 24 שעות ביממה, אבל אם אתם רוצים להספיק לשכור סירה, לצווח על הילדים בג'ימבורי או להחליק על הקרח באולם ההחלקה הצמוד – קחו בחשבון שלא כדאי להגיע אחרי 18:00.
איפה: ממוקם על כביש 89, מדרום לצומת חוסן.
לטייל בשבילי הדמיון
יש אנשים שיעדיפו להסתובב חצי שעה בחיפוש אחר חנייה מאשר ללכת 10 דקות ברגל. אבל אנחנו לא שופטים אף אחד, אז במקום לסטור להם קלות נציע מסלול טיול קצר, קל ויפה - שחלילה לא יתעלפו בדרך: "שביל נורמן", דקה ורבע ממעלות-תרשיחא, הוא לא עוד מסלול. מדובר בחורש צפוף המטפס אל ראשו של הר, כאשר לכל אורך הדרך מוטמעים רמזים מעולם האגדות בסיועו האדיב של נורמן, אמן מקומי מכפר ורדים הסמוך. מה יש כאן? נקיקים וסלעי ענק, כוכים ומערות מן הצומח, וגם את הבית של מיץ פטל, שביל האבנים הצהובות, שביל האוהבים, ושאר הפתעות שמצריכות הפעלה מאסיבית של הדמיון והפעלה מינימאלית של שרירי קדמת הירך ממקודם.
איפה: מחנים בחניון זעיר שנמצא כ- 300 מטרים מדרום לכפר ורדים הצמוד למעלות-תרשיחא (על כביש 854). מכאן הולכים לפי השילוט.
רגל אחת בקבר של השייח' שיחא
שמתם לב שבכל פעם שמזכירים קבר של צדיק – ולא משנה אם הוא יהודי, מוסלמי או דרוזי – התיאור חייב להיפתח באגדה? כאילו אומרים "אנחנו יודעים שציפיתם ליותר. נכון שהמקום קצת מוזנח, הנוף לא משהו, האקוסטיקה בתוך הקבר מזעזעת, אבל היי – תשמעו אגדה נחמדה על הצדיק הזה". אז הנה הבטחה: הפעם בלי אגדה.
אם משום מה מצאתם את עצמכם בתרשיחא באמצע הלילה ואתם בעניין של התבודדות מהולה במיסטיקה, שאלו עוברים ושבים איך להגיע לקבר השייח' שעל ראש הגבעה. זה מקום חצי סודי שלא תמיד פתוח לקהל הרחב, אבל אם הצלחתם לחדור פנימה – תזכו לחוויה מעניינת, וגם לנוף גלילי פנורמי.
הקבר נמצא במבנה אבן בודד, מעוטר בשלל נורות צבעוניות. פתח המבנה מוביל לחדר גדול, ומשם לחדר קטן יותר בעל פתח כניסה נמוך ומקומר. במרכז החדר ניצב קבר אבן, עטוף בבד ירוק מבריק, סביבו פרושים שטיחי תפילה קטנים ועל הקירות תמצאו תמונות, כתובות בערבית ופסוקי קוראן. זהו קברו של השייח' שיחא, שעל שמו נקרא הכפר שמתחתינו. אגדה מקומית מספרת ש... סתם, צוחקים איתכם.
יכולות מוטוריות בגן התעשייה תפן
גן התעשייה תפן, 5 דקות נסיעה ממעלות-תרשיחא, הוא מיזם מבית מדרשו של סטף וורטהיימר, בדומה לגני תעשייה נוספים ברחבי הארץ. הוא קצת סטרילי מדי מכדי להיקרא "תעשייה", וקצת תעשייתי מדי מכדי להיקרא "גן". התוצאה: מפעלי היי טק ולואו טק הנטועים בין גני פסלים, גנים נטולי פסלים ומוזיאונים קטנים וחביבים.
איפה: מדרום למעלות-תרשיחא, על כביש 854. פרטים נוספים באתר המוזיאון.
פעילות לסתות באלומה ובלה מיה
אם אתם לבד, בזוג או במשפחה שבה הילדים עברו את הגיל שבו שולחנות המסעדה הם מקום לזחול תחתיו, נסו את מסעדת "אלומה – ביסטרו גלילי" המשלבת מטבח צרפתי וים תיכוני. לא זול, אבל שווה כל רגע, בזכות השירות, המנות המושקעות והאווירה הנעימה (04-9574477).
בשביל משהו יותר זול ופשוט נסו את "בלה מיה", המתהדרת בכינוי הלא ממש מובן "גריל איטלקי". כאן, בלב גן ציבורי יפה ושלו, לצד מגרשי טניס, האווירה חביבה במיוחד (בעיקר בשעות הערב), השירות נעים והאוכל בסדר. במיוחד אם אתם חלק ממשפחה שבה הילדים כן רואים את השולחנות כפלטפורמת הסתתרות (04-9575075).
מנוחה נכונה באחוזת אסיינדה
על האירוח בן השלושה ימים במלון אחוזת אסיינדה שילמתי במיטב כספי. לא קיבלתי הנחה ובטח לא בחינם. ולמה זה חשוב? כדי לספר שאחרי שתיים וחצי דקות יכולתי להכריז בוודאות כי "זה המלון הגלילי האולטימטיבי שלי" מבלי להיחשד שמדובר בתעלול יחצ"ני.
הוא לא מפואר מדי, לא יוקרתי מדי, אבל בהחלט נותן תמורה מצוינת למחיר. המלון, שהחל את חייו לפני שנים רבות כאתר נופש הסתדרותי, שופץ לאחר שנפגע במלחמת לבנון השנייה, וכיום הוא מציע בריכה מקורה למחצה, חדרי גן נעימים וחדרים רגילים, אוכל ברמה אחת יותר מאוכל מלונאי טיפוסי, מגרש מיני גולף ענקי, והכי חשוב – דונמים של מדשאות וחורש ים תיכוני פסטורלי. בקיצור: יחס אדיב למדי, מחיר סביר בהחלט (סדר גודל של צימר לא יקר) והימנעות טוטאלית ממקצבי "אה-גה-די-אה-גה-דו" בבריכה. לכו על זה.
איפה: עולים על מחלף יפה נוף שעל כביש 89 ונוסעים לפי השילוט. פרטים באתר.