יום העצמאות, הוא החג עם הכי פחות חוקים. בית הספר הדמוקרטי של החגים. הכל הולך. רוצים מנגל? סבבה. רוצים חידון התנ"ך? תתפרעו חופשי אתם ואבשלום קור. בא לכם, שפריץ של קצף כימי לעין? או אולי פטיש מצפצף מפלסטיק מפגר על הראש? רוני סופרסטאר? אייל גולן? הדודאים? נינט? רמי? ריטה? בלאפה או בפיתה? הכל הולך. אין אזני המן, אין קושיות, אין טנא מקושט בשיבולים, אין בישולים עד צאת הנשמה, אין תחפושות יקרות ודליקות - פשוט חג בלי שום הכנות. בלי קורבנות, בלי אוכל מיוחד, מקסימום נפנופים מעל למנגל. אם זאת לא עצמאות, אז מה?
כל זה יכול היה להיות מושלם, אלמלא החיבור ליום הזיכרון. למדנו בדרך הקשה שאין עצמאות בלי מחיר. ואם יש משהו הזוי, מקסים, מרגש ונכון, זה החיבור הזה העצוב ושמח בו זמנית, שעוזר לנו להעביר גם לילדים שלנו, את התחושה הזאת שזה ממש לא מובן מאליו. שבכדי שתהיה לנו מדינה מישהו היה צריך לשלם. רק שבמבט לאחור, הזיעה והדם דהו יחד עם הצבע מתמונות השחור-לבן והפכו לסיפורים מהם מדינות קמות לתחייה.
בדרך כלל, אני לא אדם נוסטלגי. מעולם לא התרפקתי על העבר. אם כבר אני עסוקה בלהתרפק על העתיד. העבר, נחרט בזיכרוני כמו שריטות על תקליט ישן שקופץ באותם מקומות בדיוק, עד שלמדתי לצפות להן בשרירי בטן מתוחים. ויחד עם זאת, אשקר אם אכחיש שמקומות כמו החצר הישנה פורטים לי על מיתרי נוסטלגיה שלא ידעתי שקיימים בתוכי.
כשבגרוש היה חור
החצר הישנה בעין שמר, היא מוזיאון חי ונושם שנועד לילדים ולמשפחות. כזה שממחיש את החוויה של המציאות שהייתה כאן לפני ועם קום המדינה והופך את הכול למשהו שכיף לדעת ולגעת. במקום מצליחים לשמר את חווית הראשוניות הזאת, שהייתה בארץ ומחזירים לנו את ההבנה שאבדה בחסות הקשר המתרופף עם העבר שזה ממש לא מובן מאליו שיש לנו מדינה.
תשכחו מסיפורי גבורה על חומה ומגדל. תשכחו את המורה בתיה להיסטוריה של עם ישראל. כאן שם המשחק הוא פרטים קטנים, סיפוריים אנושיים, חפצים, שמות והתנסויות שמתחברים יחד לחוויה רב מימדית לדמויות ולסיפורים של אלו שהקימו במו ידם את הסיכויים שלנו לעתיד ולמדינה.
כמו סיפורו של שומר היישוב בן השבע עשרה, שעזב את אמו בגולה והפליג לבדו לכאן, כדי לייצר במו עצמו את המדינה הזאת. על השגרה שהוא נאלץ ללמוד לחיות ולהסתדר איתה, על כוס התה שהמתינה לו אחרי השמירה ושגרמה לו להתאהב במי שהכינה אותה, ועל החיים הפשוטים שגורמים לכל אחד מאיתנו להתגעגע אליהם (אולי עד שמכונת האספרסו שלנו נתקעת ואז כבר לא בא לנו להיות חלוצים יותר).
אבל החצר הישנה היא לא מקום שרק מקשיבים בו לסיפורים, זה מקום של עשייה ופעילות:
תוכלו ללבוש בגדי חלוצים, לאפות לחמניות טעימות בתנור אבן אמיתי, לכבס על קרש כדי להבין שאפילו בגדים נקיים לא היו משהו שקורה מעצמו ושמישהו הזיע ועוד איך הזיע כדי שכל זה יקרה.
תוכלו לנסוע ברכבת שמשחזרת את סיפור הרכבות בתקופה העותומאנית, לדחוף אותה בכוחות משותפים חזרה לפסים ותוך כדי ללמוד על השמות שעשו התורכים ביערות ארצנו כשכרתו את העצים לצורך ייצור פחם.
המעבר מהחצר שמורכבת ממבנים משוחזרים ומקוריים, אל המוזיאון שבו מוצגים לראווה פריטים בעלי ניחוח נוסטלגי ששימשו את הגיבורים עצמם בחיי היומיום, יחד עם הסרט הקטן והמקסים, חיות הבר שאפיינו את התקופה ונכחדו והטיול ברכבת, מתחברים להרפתקה מקסימה ומרגשת.
הביקור בחצר הישנה הוא חוויה שמשתנה בהתאם לעונות ולחגים, והתכנים שמותאמים מדי עונה וחג הופכים את המקום לכזה שכיף וכדאי לבקר בו שוב ושוב ובכל פעם ללמוד ולהתנסות בחוויה שונה.
זכרונות חמוצים-מתוקים
פלא שיצאתי משם מוצפת ברגשות נוסטלגיים, מתגעגעת לאסימונים, לפטיפון של אמא, לטלוויזיה בשחור לבן, לסרט של יום שישי ולאבא שלקח אותי על הכתפיים לים? (אלוהים איזה בגד ים היה לו אז בשנות השבעים...)
ובכן, מסתבר שכל בקבוק חומץ סוחב איתו זכרונות של מיץ ענבים מתוק. ואפילו אני, חמוצה ככל שאהיה, לא יכולה כנראה לשכוח. הריח של שמפו רויאל בשערה החפוף של אמא ביום שישי, ניחוח גרעיני האבטיח המטגנים, עוגת השוקולד שבתנור, כל אלה מרכיבים רגעים נדירים שאם נסיר מהם את פס הקול הצעקני של "כמה שעות את מתקלחת? יש עוד אנשים בבית הזה?!", נגלה שהם מריחים מהחומרים שמהם עשויה עצמאות.
סעו לחצר הישנה בעין שמר. קודם כל, הלחמניות שאופים במקום טעימות פחד. הילדים מכבסים ביד (שזאת כבר נקמה מתוקה ופירוש מחודש למילה עצמאות) והחיים, איך שהוא מקבלים פרופורציות וטעם של פעם.
כרטיס ביקור:
אמא אפשר שקל?: פעוט (גיל 3-5) – 30 ₪ , ילד מגיל 5 – 35 ₪ , מבוגר – 40 ₪ , אזרח ותיק (בהצגת תעודה ורישומה) – 30 ש"ח. המחירים לבודדים אין צורך בהזמנה מראש. בשבתות בהן יש פעילות מיוחדת המחירים עשויים להשתנות.
אמא יש צ'יפס?: אפשר להתפקנק על הדשא (בלי להדליק אש) מזנון שפעיל במקום בנתיים אינו פתוח בשעות וימים קבועים.
אמא מתי מגיעים?: כביש 4 יורדים לכביש 65 חדרה עפולה עוברים את גן שמואל ובצומת כרכור פונים לכיוון קיבוץ עין שמר (בשילוט כתוב בית חולים שער מנשה).
>> רוצים שיצאו מהיום עם מסר חינוכי? בקרו בגן המדע במכון ויצמן