ערב סיום שנת הלימודים, הגיע הזמן להודות בכך: בן השמונה שלי אוהב את בית הספר. ויליאם בטלר ייטס, כתב פעם ש "הוראה אינה מילוי מיכל, אלא הבערת שלהבת". אלמלא היה מדובר במשורר ומחזאי אירי שחי במאה התשע עשרה, הייתי משוכנעת שהמשפט הזה נכתב בהשראתה של אותה גברת, שלכבודה, הבן שלי התעורר חמישה בקרים בשבוע ומיהר לזנק מהמיטה.
חשבתם פעם, כמה מהר אנחנו ממהרים לסמוך על האינסטלטור שלנו, ובאיזו קלות מפקפקים במורים של הילדים שלנו? והנה פתאום, הצליחה מורה אחת להשיב לנו את האמון במערכת החינוך, ולימדה אותנו שיעור בלסמוך על אנשי מקצוע וללמוד להקשיב לעצות שלהם. כשאותה מורה המליצה לנו לבקר ב"שחק אותה" – ידעתי שאין לי הרבה ברירות, למרות שהמקום התקבע בזיכרון התודעתי שלי כבית קברות למכונות משחק. תמיד הייתי משוכנעת שעמק חפר הוא המקום אליו מגיעים מתנפחים, עצובים ומלוכלכים, מדדים בשארית האוויר שנותרה בהם כדי לנפוח את נשמתם.
וכך למרות שהכרזתי פעם בקולי קולות ש"אני לשם לא חוזרת", מצאתי את עצמי עומדת בפתח השער של "שחק אותה" - עמק חפר, מוכיחה שוב בפעם המיליון שאין, אין, אין לי אופי.
שיחקו אותה בשידרוג
להפתעתי, המקום אכן השתנה. בכניסה הוסיפו מתחם חדש ומתוק של מיני גולף, שבו מגוון מסלולים מאתגרים. בפנים, בנוסף לשני מתחמי המכוניות המתנגשות ועוד מתחם מתנגשים שמיועדים לחבר'ה הבוגרים יותר, מצאנו מבחר גדול מאוד של אפשרויות לכל גיל. החל מגשר ההימלאיה, דרך סחרחרה לחובבי האקסטרים, רכבת לסולידיים, מתחם משחק לקטנטנים, ארבעה מתנפחים, עמדת משחקי מסך שמפעילים בעזרת שטיח דריכה, באולינג, מתחם תותחי כדורים, שיט בסירות פדלים, אין ספור מכונות משחק, מתקן טיפוס ובריכת כדורים ומתקן באנג'י מאתגר ועוד אפשרויות ופעילויות רבות ומגוונות.
בדיוק כשחשבנו שזהו זה, גילינו קומה נוספת, על הגג. שם הקימו הבעלים מסלול מים אתגרי. למרות שגובה המים במקום בקושי מגיע לעשרה ס"מ (מה שמאפשר להורים לפעוטות להיות רגועים יחסית) הוא מתאים לכל גיל. המסלול, שכרוך בטיפוס על משטחי עץ משופעים ומעבר דרך שפריצים ונתזים של מים שמפתיעים מכל עבר, הופכים את הבילוי על הגג לכיף גדול.
כך ישבנו, בן זוגי ואנוכי במשך ארבע וחצי שעות, והיה לנו את כל הזמן שבעולם כדי להבין שמה שמבוגרים רואים דרך העיניים השיפוטיות שלהם, הוא לא בהכרח האופן שבו ילדים חווים את המציאות. "דווקא יכול היה להיות נחמד אם איזה מעצב היה לוקח על עצמו את המקום ומעצב אותו מחדש..." אמרתי לבעלי, בשעה שבחנתי את הג'יפה על השטיחים, בריכת הכדורים המאובקת וחיילי הבאולינג החסרים.
אבל שום דבר מאלה, הילדים שלנו לא ראו . יותר מזה, הם גם לא ראו אותנו.
למי אכפת מכתמים על השטיח?
בדרך הביתה, התווכחנו. אני אמרתי, שזה שהיה להם כיף זה ברור, אבל שחשוב שמקום יהיה נעים ומזמין ומעוצב ושהשטיחים יהיו קצת יותר נקיים. הבן שלי הביט בי במבט שהוא שומר לרגעים מיוחדים ואמר: "את רואה למה אני אומר שהיא (המורה) יותר קולית ממך? מי, תגידי לי, מי בא למשחקיה ומסתכל על השטיח?"
וככה, עם המבט הפולני החמוץ שהביט בי מהמראה שהבן שלי הציב בפני, חזרנו הביתה עייפים ומאושרים. איך שהוא, יש לנו המבוגרים, את הדרך שלנו לראות דברים. ולכן, כשיש מבוגר אחד שעדיין לא איבד את היכולת לראות דרך עיניים של ילד, כדאי להקשיב לו. אחרי הכל, כשילדים נהנים, הם, לא מחפשים את הכתמים על השטיח.
כרטיס ביקור:
"אמא משעמם לי": האתר פתוח בשבתות, חגים וחופשות בכל מזג אויר משעה 10:00-18:00. כניסת מבקרים עד השעה 16:00 (בחופשות מומלץ לבדוק את שעות הפעילות)
"אמא אפשר שקל?": ילד 68 ש"ח (מגיל שנה ומעלה) מבוגר 39 ₪ (הנחות דרך חבר/ארגון המורים/הסתדרות המורים/טוב/ צ.מ.ד). עלות כניסה למוזיאון השרון - 5 ש"ח (מותנה ברכישת כרטיס כניסה לשחק אותה)
"אמא אפשר חטיף": מזנון שפועל במקום מציע את המבחר הקבוע של נקנקיות, המבורגר קרטיבים, קפה וכד'. למי שמחפש אלטרנטיבות, כדאי לדעת שבסמוך מאוד יש סניף של טיב טעם שפתוח גם בשבת ומציע מבחר רחב גדול יותר ומגוון של ארוחות שניתן להכניס פנימה ולאכול יחד כל המשפחה.
"אמא מתי מגיעים": מצפון: בכביש מס' 4 נוסעים דרומה מכיכר המשטרה בחדרה. ברמזור השני פונים ימינה לפארק התעשייה עמק חפר. נוסעים לאורך השדרה ובסופה פונים ימינה.
מדרום: נוסעים בכביש מס' 4 לצומת בית ליד (צומת השרון), ממשיכים צפונה עוד 5 רמזורים. ברמזור החמישי פונים שמאלה לפארק התעשייה עמק חפר. נוסעים לאורך השדרה ובסופה פונים ימינה.
טלפון לבירורים: 09-8847270 –שחק אותה, 04-6323421- מוזיאון השרון, או באתר