קשה לי עם חיות מאולפות. כאלה שעושות תרגילים כדי לרצות אותנו, שתייני האטרקציות. כשאני רואה תוכי רוכב על אופניים קטנים או מסיע עגלת טיולים שבתוכה יושב תוכי אחר, אני חושבת על הבן שלי, שבמקום לטפס על עצים, לחקור קיני נמלים ולשכב על הגב לחפש צורות בעננים, הוא למד לכתוב מספרים שיכנסו בדיוק לתוך שתי משבצות במחברת החשבון שלו. הסיזיפיות שבניסיון שלו לייצר את המספר שמונה בתחילת כיתה א', מזכירה לי את תום התוכי, שמשחק מידי שבת באולינג בצפארי.
העניין הוא, שלמראית עין, שניהם למדו ליהנות מזה. בני זינק עלי בחיבוק מועצם כשהצליח לכתוב את הספרה שמונה, ותום התוכי ממשיך לקבל גרעינים. לעולם לא אדע באמת מה היה קורה, אם הייתי הולכת עם הבטן עד הסוף, ומשחררת את אור שלי ללמוד בבית הספר הדמוקרטי שביישוב שלנו. לעולם לא נדע מה היה עולה בגורלו של תום התוכי, אם היה נולד באחד מיערות הגשם במקום בפארק הירקון. אני רק יודעת שאני הייתי היחידה ששקעה בהרהורים נוגים בזמן שתום התוכי וחבורתו הססגונית שעשעו את קהל המבקרים בצפארי באחת השבתות האחרונות .
התוכים שעושים שמח
הצפארי הוא בהחלט מקום להעביר בו שבת נעימה ובדומה לכל דבר צבאי גם הוא מורכב משלושה חלקים: מופע תוכים, מיני גן חיות שהוא גם פינת ליטוף וג'ימבורי פתוח שקיבל את השם "הג'ונגה-ג'ונגה". כבר בכניסה קיבלו את פנינו המון בעלי כנף בהם פלמינגו, ברבורים, ברווזים, אין ספור ציפורים ותוכים, וגם נחשים איגואנות, ארנבים שרקנים וחיות נוספות.
שביל מעוצב שמפלס את דרכו מבעד לצמחיה עבותה בסגנון טרופי שלאורכו מהדסים טווסים ועוד בעלי כנף ססגוניים אחרים, מוביל למתחם המופע, שם עושים תום התוכי וחבורתו כל שבכנפם כדי לשעשע.
אין ספק שהמופע בצפארי היה מרשים. חבורת העופות הדברנית והראוותנית יודעת את העבודה. ובמשך כחצי שעה צבעונית במיוחד ראינו תוכי אחד על אופניים, אחר שמשחק באולינג, שלישי שמרכיב פאזל ואפילו אחד שמותח את הקהל. הילדים נהנו והמבוגרים תקתקו במצלמות ללא הרף.
הילדים משתוללים, ההורים נחים
אחרי עצירה במתחם נוסף שבו תוכלו להאכיל, ללטף ולהושיב על כתפכם תוכי ארה שכרסם מתפקעת מגרעיני חמנייה - תעברו אל הג'ונגה ג'ונגה. במתחם שמעוצב בהשראת כפר אפריקאי כדאי שתמצאו לעצמכם ספסל. זה המקום שבו ההורים פושטים רגליים קדימה ונזכרים בימים שבהם שבת הייתה היום שבו אפשר לקרא את כל המוספים של העיתון.
הג'ימבורי בנוי תחת כיפת השמיים, ואוצר בחובו מבוך הבנוי לגובה שמאפשר לגילאי שנתיים עד 12 לשחרר את כל עודפי האנרגיה שאצרו במשך השבוע. כדאי לדעת שחלק מהקטנטנים שלא רגילים לאבד קשר עיין מההורים, עלולים להיבהל מכך שהם הולכים לאיבוד בסבך החבלים/מגלשות/סולמות ורשתות, ולכן עבורם הוקצה מרחב אתגרי פחות אך גם פחות שווה.
הנאות קטנות בחינם
אחרי שנראה שהקטנים כילו את שארית האנרגיה שנותרה בהם, יצאנו מהצפארי אל תוך פארק גני יהושע, ונתקלנו במתקני העץ, במרחבים ובמדשאות הפתוחות, ובמתחם מתקני הכושר השווים שהוסיפו למקום.
כשהפארק החל מתרוקן מאחרוני הממנגלים, התיישבנו על אחד הספסלים, מביטים בקטנים שמיהרו לטפס על המתקנים, כאילו טענו אותם מחדש, ושאלנו את עצמנו למה בעצם אנחנו ממהרים לשלם על מה שניתן לקבל בחינם.
"תראה אותנו", אמרתי לו, "משלמים ביוקר על זמן איכות עם הילדים, במקום לקחת יום חופש מהעבודה וסתם לבלות איתם בפארק". כנראה שהתרגלנו למשכן את החופש שלנו בכזאת קלות, עד שלמדנו לשלם על כל רגע של אושר. התרגלנו להשקיע מאמצים בלרצות אחרים, ושכחנו לרצות את עצמינו...
ואז שמענו אותם. אי אפשר היה לטעות. היו אלה צווחות וקריאות של להקת תוכים שהדהדו ברחבי הגן, מתעופפים מעץ לעץ ומשווים לו נופך פראי ושונה מזה שהוא עוטה לאור היום.
מסתבר, שפארק גני יהושוע, אומץ על ידי תוכים שגדלו בשבי, הצליחו לברוח מהכלוב, ואבדו לבעלים שלהם. בלב יער הגשם האורבאני הזה קרעו צווחות התוכים את השקט, מוחות על מה שאנחנו לא הצלחנו למחות - על החופש שנגזל מאיתנו במו ידינו. התוכים רפרפו מעץ לעץ בחיפוש נואש אחר תחליף למקום אחר שלא ידעו מעולם.
כרטיס ביקור:
אמא משעמם לי: שבתות חגים וחופשות 17:00-10:00.
אמא אפשר שקל?: 50 שקל ליחיד מגיל שנתיים ומעלה (קחו בחשבון שגם החנייה במפרץ של פארק גני יהושע אינה חינם).
אמא יש צ'יפס?: שתי קפיטריות בהן ארוחות ילדים במחירים סבירים עם נטייה להגזמות קלות בחלק מהמקרים (קרטיב פירות שבעה שקלים?!) קפה הפוך, משקאות קלים וכד'. כמובן שאפשר להביא גם מהבית ולצמצם עלויות.
אמא מתי מגיעים?: בתוך פארק הירקון גני יהושע ת"א.
אתר הצפארי