טיולי משפחות: משפחה ברכב
אוהבים לטייל, שונאים נסיעות | צילום: jupiter images

ההכרה שזה האיש שאני רוצה לצידי למשך שארית חיי, הכתה בי כשהוא עמד בפקק במשך עשרים דקות בלי לצפור, בלי לקלל, בלי לאבד את הרצון לחיות, והמתין בסבלנות של חוני המעגל רק כדי לגלות שהוא עומד מאחורי שורה של מכוניות חונות שבעליהן בחרו להחנות אותן באדום לבן.
הייתי כל כך מאוהבת שהייתי בטוחה שזה האיש שיציל אותי מעצמי. האמנתי שבזכות האהבה אשתנה, אשתפר, אתמזג עם מזגו הרגוע ואהפוך לדגם משופר שמורכב מהחיוך לבן השיניים של עצמי ושלוותו הנפשית של הלוחש לפקקים שתפסתי לעצמי כבעל פוטנציאלי.

וראו זה פלא. נס ההתמזגות פעל. רק שבמקום שאני אהפוך רפוית אברים כמו שידורי גלגלץ בצהרי יום שישי ושורקת בפקקים, קיבלתי תוך עשר שנות נישואין נהג שודים נוירוטי בעל נטייה לבחור את הדרכים הארוכות ביותר, תוך שהוא משוכנע שהוא מוצא דרך לעקוף את הפקקים ולו רק בכדי להימנע ממבטי הזעם שלי.

תוסיפו לזה שני ילדים ששונאים נסיעות ארוכות ותקבלו את כל הסיבות לכך שהפכנו למשפחה שבמובהק מעדיפה שההר יבוא אליה מאשר שהיא תצטרך לנסוע אליו בשבת. לפחות כל עוד אבא משוכנע ביכולת שלו לעקוף פקקים בכביש הסרגל.

ההר הגיע אל מוחמד

פלא שיצאנו מגדרנו כשגילינו שוב שניסים אכן קורים? שההר לפעמים כן מואיל לבוא אל מוחמד? ושמוחמד לא צריך לקחת רגיעון, לא לארוז חצי בית, לא לחפש את הדיסק הארור של יובל המבולבל ולא לקום בחמש בבוקר כדי לפגוש את הטבע פנים אל פנים? פשוט לקחת מצלמה(חייבים), פירות, קפה, וכסף קטן בשביל הגזלן שעומד בחוץ ומוכר ארטיקים ולצאת לדרך הכי קסומה, הכי פראית, הכי יפה שתמצאו במרחק יריקה מההום סנטר.

וככה, כשכבר ספרנו יותר מדי פעמים שטיולים נפסלו רק על בסיס העובדה שלהגיע אל היעד לוקח יותר זמן מאשר הבילוי עצמו - מצאנו את עצמנו בפתח השער של הגן הנעלם ממש מאחורי מתחם געש.
ארץ אבודה שבה החולות לבנים, השמיים כחולים, הצוקים תלולים והציפורים, הצבאים ושאר חיות הבר לא יודעות שהן מחרבנות על שטח נדל"ן שכל קבלן חמדן מרייר עליו בתאווה של סוטה שצופה דרך הסורגים של גן ילדים.

טיולים בשרון: צוק על חוף ים בשרון
חוף השרון. פיסת גן עדן | צילום: אור גץ

פיסת גן עדן - כמה דקות מגוש דן

גן לאומי חוף השרון הוא פיסת גן עדן קסומה. הוא ממוקם על רכס כורכר המתנשא כ- 40 מטרים מעל לפיסת חוף צרה ופראית שיד האדם טרם הספיקה להשחית. גווני האדמה והפיתוחים שעשתה בהם הרוח מרהיבים ומעוררי השראה. הנוף של הים הפתוח וצוקי הכורכר עוצר נשימה יחד עם חיות הבר שמסתובבות חופשי והפריחות המשגעות של חבצלת החוף בסתיו ואירוס הארגמן בחורף.
שני המסלולים בני ה 2-3 ק"מ במקום מתאימים מאוד להליכה של משפחות מכל סוג, כולל קטנטנים על מנשאים וילדים שזקוקים לעצירות מדי פעם. דק העץ מהווה נקודת תצפית מרהיבה בכל שעות היום ולקראת שקיעת החמה הופכת כל ציניקן למשורר (שימו לב, אין מעקה ולכן יש לפקוח עין על קטנטנים חובבי אקסטרים).

מעל כל אלה המיקום המושלם בלב ליבה של הארץ, מרחק פסיעה מהבית הופך את הגן הלאומי חוף השרון לאחד האתרים הראויים והשווים לטיול משפחות בכל עונה. תוסיפו לכך את העובדה שהאתר אינו מוכר לחלק גדול מהאוכלוסיה ותקבלו את התשובה המוחצת לכל אותן משפחות שדווקא אוהבות טבע, רק שונאות לנסוע עם הילדים ולעמוד בפקקים.
או במילים אחרות – לנו.

אז טיילנו. פוסעים לאיטנו, נפעמים מהנוף, מהאוויר הצח, מהעורבים שתפסו טרמפ על זרמי האוויר וערכו לכבודנו מפגן דאייה מרהיב. כמעט ושכחנו לגמרי שבמרחק שתי דקות מאיתנו, ענן שחור של זיהום אוויר עולה מכביש החוף ומכל המכוניות המשפחתיות שנוסעות לצפון רק כדי למצוא שם את מה שנמצא כאן, ממש מתחת לאף.

התיישבנו על החולות הרכים, מביטים בילדים שאלתרו משמיכת פיקה ישנה מזחלת חול וגררו אחד את השנייה במורד הגבעה. לגמנו קפה מכוסות נייר והנחנו להם למצות עד תום את הרגעים הגנובים האלו של האביב, לפני שיגיע החמסין של הקיץ וימציא לנו תירוצים חדשים להישאר בשבת בבית.

הזמן עמד מלכת. שום דבר לא בער מלבד השמש שהחלה נעתרת להפצרות גלי הים, מאדימה ומתמוססת לתוכם. הרכב חנה במרחק עשר דקות הליכה, האמבטיה חיכתה בבית במרחק עשר דקות נסיעה ואנחנו, נזכרנו בכל אותן סיבות שגרמו לנו להתאהב מלבד התחביב המשונה שלו, לעמוד בסבלנות מאחורי מכוניות חונות, מגיעים שוב למסקנה שלפעמים, הסיבות הן רק תירוץ לדבר האמיתי.


כרטיס ביקור

"אמא משעמם לי": שעות פתיחה - דרך שפיים נסגרת מדי ערב ב 19:00 ונפתחת לפנות בוקר.
"אמא אפשר שקל?": עלויות - קצת מפתיע אבל יש דבר כזה שמחת חינם.
"אמא יש צ'יפס?": אפשר ומומלץ להביא סל פיקניק מהבית. גזלן בכניסה של שפיים מוכר ארטיקים.
למי שחייב לקנח במסעדה יש שתי אופציות: אחת אלדיוואן שהיא מזרחית בינונית. הבשר סביר בהחלט כמו גם המחירים שנעים סביב 150 ₪ לזוג כולל שתיה קלה והשירות אדיב מהיר וענייני.
למי שמעוניין לסיים יום טיול מושלם במסעדה טובה יכול בהחלט להגיע בשעת הצהריים לעיסקית השווה של ויולט שנמצאת במושב אודים. נכון, מדובר במסעדה שמתומחרת על הגבול העליון אבל כיוון שהעסקיות בתוקף גם בשבת בצהריים, אפשר בהחלט להתענג שם על ארוחה מרגשת במחיר הוגן של 119 ₪ לאדם. (שימו לב – אין במקום ארוחות ילדים)
"אמא מתי מגיעים?": הגעה - הדרך הקצרה והנוחה היא דרך שפיים. עוברים את פארק המים, ממשיכים ישר עד סוף הכביש, פונים ימינה, ומיד שמאלה לדרך עפר. יש לשים לב שדרך זו נסגרת מידי יום בין 19:00 ל- 05:00 כך שמי שמתכנן להציע נישואין על רקע השקיעה, כדאי לקחת זאת בחשבון...
אופציה נוספת היא להמשיך מערבה מאזור הקניות של געש, דרך צומת ספרים, דרומית לקוסמוס לכיוון מערב בדרך כורכר שמתעקלת דרומה ממשיכים לאורך הגדר ומגיעים לחניון הגן.

עוד המלצות לטיולים משפחתיים