הצפון מתעורר: ביקרנו בכפר הנופש מעיין שנפתח אחרי תקופה ארוכה
אזור הגליל מתחיל להיפתח אחרי תקופה ארוכה שהיה סגור לגמרי. הגענו לחופשה בכפר הנופש מעיין, שגם הוא פתח את שעריו ממש לא מזמן, וגילינו מקום נעים, במיקום טוב, שאפשר להגיע ממנו למקומות הכי יפים שיש בארץ. רק קחו בחשבון שצריך להיערך עם כמה דברים מראש


הרשו לנו להתחיל בסוף: כפר הנופש מעיין לא מתאים למי שבונה על חופשת צימרים מפנקת, וגם לא לזוגות. הוא מאוד מתאים למשפחות שרוצות לטייל בצפון ומחפשות מקום במיקום נוח להניח בו את הראש, ובעיקר למי שרוצים לקחת חלק בהחייאה של חבל הארץ הזה, שחטף כל כך הרבה בשנה וחצי האחרונות ורק עכשיו מתחיל להשתקם.
המקום
מדובר במתחם של 8 בקתות עץ זהות בצפון עמק החולה, שחזר בשעה טובה לפעול ממש לאחרונה, ובתחילת אפריל ייפתחו בו מחדש גם מתחם הקמפינג ומתחם האוהלים הממוזגים. הבקתות עצמן בסיסיות מאוד, אבל נקיות, נוחות ונעימות, ובעיקר פונקציונליות: יש חדר להורים וחדר לילדים, יש קומקום, יש מקרר קטן, יש מקלחת עם זרם נהדר, אבל אין מטבחון (אסור לבשל) והמרחב המשפחתי הוא זעיר למדי. כפר הנופש מעיין שייך אומנם לקיבוץ מעיין ברוך, אבל כדאי לדעת מראש (אנחנו לא ידענו) שהוא לא ממוקם בתוך הקיבוץ, אלא כמה מאות מטרים לפני הכניסה אליו. רוצה לומר, השכנים שלכם יהיו רק אורחי המתחם האחרים, ואם תרצו לקפוץ לצרכנייה או סתם להסתובב בשבילי הקיבוץ תצטרכו לנסוע או לצעוד אליו. לנו המרקם הקיבוצי היה חסר.
שיחה עם מנהל כפר הנופש הבהירה לנו שתושבי האזור חזרו לבתיהם רק בתחילת אותו השבוע (אלו מהם שחזרו), ובאותה הנשימה הוא גם הזהיר שהחיים עדיין רחוקים למדי מלשוב למסלולם, ושאם אנחנו רוצים להצטייד במשהו (חלב במקרה שלנו) יש לנו עד שש בערב לעשות את זה. בזמן שביקרנו במקום, בסוף השבוע הקודם, רוב בתי העסק באזור עדיין היו סגורים, הסופרים והצרכניות פתוחים רק עד שש בערב (כמה יחידי סגולה עד שבע) והתחושה עם רדת החשיכה הייתה של אמצע הלילה. מאחר שבכפר הנופש עצמו אין מסעדות, עגלת קפה או גזלן – מדובר בנקודה שחשוב לקחת בחשבון. בתמימותנו שאלנו "ואם אנחנו נתקעים עם ילדים רעבים, איפה יש ארומה באזור?", ונענינו שהסניף הקרוב של ארומה סוגר עוד לפני שש בערב. רוצה לומר, אם אתם בונים על ספונטניות – don’t.



מה עושים?
יש הרבה אזורים נהדרים לטייל בהם בקרבת מעיין ברוך. אנחנו קפצנו לשמורת הבניאס, מקום שלא היינו בו מאז בית הספר היסודי, והתפלאנו לגלות שמדובר באתר יפהפה ברמה עולמית, עם שביל נוח גם לעצלנים, המון שפני סלע חמודים ונוף באמת עוצר נשימה. המקום היה שומם כמעט לחלוטין, מה ששימח אותנו כי יכולנו ליהנות ממנו ללא הפרעות, אבל גם ציער מאוד – כי בשבת בעשר בבוקר היינו מצפים מעם ישראל לנהור לאתרים כאלה בהמוניו. עוד דגמנו את נחל שניר, שממש צמוד לכפר הנופש, וגם סתם הסתובבנו לנו בשבילים ונזכרנו כמה טבע זה כיף וכמה התגעגענו לצפון. בקיץ אפשר לעשות קייקים ממש מטרים ספורים מכפר הנופש, והמרחק מהחרמון הוא כחצי שעה נסיעה.
אבל עם כל הכבוד ליפעת הטבע, בשבילנו הבילוי הטוב ביותר הוא ארוחה טובה, ולמרבה המזל זכינו לאחת כזו ממש בקרבת מקום. מסעדת לולו בקיבוץ עמיר הסמוך היא חדשה מאוד וטובה מאוד מאוד. אכלנו שם ארוחה לא פחות ממופלאה, שהתחילה עם לחם מחמצת מעולה ופוקצ'ה שמנונית בול במידה עם שמן זית, סלסת עגבניות מגי וסלט חצילים יותר מוצלח ממה שאי פעם הצלחנו להכין בבית; המשיכה בכמה מנות מצוינות של ירקות, חיים וצלויים; והגיעה לשיאה עם פיצות איכותיות, שלא הצלחנו לסיים ואנחנו לא אנשים שלא מצליחים לסיים מנות. אחת מהן הייתה עם תפוח אדמה מדורה, ביצה, פורל ואנשובי, ואנחנו ממשיכים לחשוב עליה מהשנייה שבלענו את הביס האחרון. בקיצור, אם אתם באזור – מדובר בביקור חובה. ליד המסעדה יש בר יין שעושה רושם ידידותי וכיפי לגמרי, אבל בשישי בערב, כשרצינו לקפוץ אליו, הוא היה סגור.


מה עוד אוכלים?
כפר הנופש לא מציע אפשרות לארוחת בוקר, אז מאחר שבשעה שש בתי העסק הופכים חזרה לדלעות כדאי מאוד להיערך מראש עם נשנושים לצימר וארוחות משוריינות מראש. מלבד מסעדת לולו סעדנו את ליבנו גם בבית קפה מקסים בשם פרישטיק בכפר הלל הסמוך, שחזר לפעול רק שלושה שבועות קודם לכן. אכלנו שם בשישי בבוקר ובשבת בבוקר, ובעוד שבשישי נהנינו מאוד, בשבת היינו צריכים לחכות שיתפנה שולחן כמעט חצי שעה (אי אפשר להזמין מקום מראש), ועד שהאוכל הוגש המתנו לפחות שעה נוספת. ייתכן שמדובר במחלות ילדות של מקום שרק נפתח מחדש, אבל אם אתם מתכננים להגיע לשם קחו את זה בחשבון.
מה שותים?
בטווח של כמה עשרות דקות נסיעה ממעיין ברוך תמצאו כמה וכמה יקבים, ואם אתם בעניין, ממש כדאי לכם לנצל את השהות לטיול יקבים בזעיר אנפין. אנחנו ביקרנו ביקב תל שיפון שבקיבוץ אורטל (בשישי פתוח עד חמש), שמציע מלבד טעימות של יין ונשנושים גם נוף פנורמי משגע. עוד במתחם חנות גבינות ארטיזנלית בשם גרינלי, בבעלותם של בני זוג רבי קסם, ורק בה בילינו כחצי שעה, כולל טעימות ושיחה על מלחמה, אומץ ועסקים קטנים. הצטיידנו בכמה גבינות הביתה והמשכנו ליקב פלטר, אבל הוא כבר היה סגור למבקרים (בשישי נסגר בארבע). כן הספקנו להציץ פנימה וללמוד שבימים שישי ושבת יש שם גם פיצות מהטאבון, וזה משהו שבהחלט נבדוק בפעם הבאה שלנו באזור.


כמה זה עולה?
700 שקלים ללילה באמצע שבוע, 800 ללילה בסופ"ש. ביולי-אוגוסט, חגים וחול המועד 1,200 שקלים ללילה, מינימום שני לילות.
בשורה התחתונה
אי אפשר להתחמק מזה, עדיין יש אתגר בימים אלה בטיול בצפון, בטח באזורים שרק עכשיו מתחילים להתמלא מחדש (זוכרים איך היו הטיולים שלנו בשנות השמונים? לפני הוולט והמקומות שפתוחים 24 שעות? אז ככה). אבל כמידת האתגר כך מידת הסיפוק, הטבע ממלא את הראות בחזרה באוויר והשיחות עם בעלי העסקים הקטנים מרוממות את הלב ומחזקות את הנפש. בתוך כל אלה, כפר הנופש מעין הוא נעים ופונקציונלי, אבל קצת פינוק עוד לא הרג אף אחד.
כפר הנופש מעיין, קיבוץ מעיין ברוך. לפרטים והזמנות: 077-2717518 או באתר
* הכתבת היתה אורחת של כפר הנופש